עונש על חורבן ביהמ"ק
פורסם: א' יולי 26, 2020 12:52 am
[מתוך הספר הנפלא 'בצאתי מירושלים' הרב עובדיה זוננא, תש"פ. עי"ש עוד].
ר"ה יז.
אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' - גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול (מזבל לו). וכל כך למה - מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך, ועליהם אמרה חנה ה' יחתו מריבו. אמר רבי יצחק בר אבין: ופניהם דומין לשולי קדירה. ואמר רבא: ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא, ומקריין בני גיהנם.
ופירש"י - שפשטו ידיהם בזבול - שהחריבו בית המקדש בעוונם.
ולכאו' אין הכוונה במה שסיבבו את החורבן בפעולה טבעית, אלא 'בעוונם', שגרמו להקב"ה להעניש את ישראל בחורבן ביהמ"ק, ועל כך הם נענשים.
וכך לשון המקונן (יד) - חֲנִיכָיו עַל מֶה בְּדִינוֹ חֲרֵדִים. וּמֵהֶם תָּבַע זְבוּל מוֹרְדִים.
יתר על כן אמר המקונן (י) - וּפָקַד עָלַי עֲוֹן נוֹב וְגִבְעוֹן.
וביארו המפרשים - לפי שבנוב וגבעון לא היה הארון במקומו, משנחרב שילה עד בנין בית המקדש, ונחשב להם לעון שאם היו זוכים היה נבנה בהמ"ק מיד.
והנה ז"ל הספרי - רבן גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שיחרב.
והרא"ם (דברים יב) נקט שאי"ז דברי אגדה (כמש"כ הרמב"ן שם) אלא לאו גמור.
ויש למצוא עוד מקורות לזה, שהחוטא נענש גם על נזקים שנעשו בעונש גופא. ולא רק לגבי חורבן ביהמ"ק וכנ"ל.
מצינו בחז"ל שתובעים מאדם בדינו מפני מה מתו בניו בחייך ולא זכה לתיקונו של עולם, ולא די לבן אדם בעולם שמתין בניו בחייו אלא שדנין אותו עליהם.
והגר"א בפי' ליונה כ' "החוטא עתיד ליתן דין על שגרם להיקצר חייו, וזהו ואל תתן עלינו דם נקי".
(אמנם בדברי הימים כ' הגר"א "מה שכתב שנת היובל האחרונה נחשב להם לעון שהרי בעוונתם גלו ממנה, דברי תימה הם, כי לא די שנגלו בעוונם אלא שנענשו על שנגלו").
ודור שלא נבנה בימיו כאילו וכו', ולא תעשו כמעשיהם ויגרמו וכו', והשי"ת יזכנו לראות בבנינו בב"א.
ר"ה יז.
אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' - גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול (מזבל לו). וכל כך למה - מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך, ועליהם אמרה חנה ה' יחתו מריבו. אמר רבי יצחק בר אבין: ופניהם דומין לשולי קדירה. ואמר רבא: ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא, ומקריין בני גיהנם.
ופירש"י - שפשטו ידיהם בזבול - שהחריבו בית המקדש בעוונם.
ולכאו' אין הכוונה במה שסיבבו את החורבן בפעולה טבעית, אלא 'בעוונם', שגרמו להקב"ה להעניש את ישראל בחורבן ביהמ"ק, ועל כך הם נענשים.
וכך לשון המקונן (יד) - חֲנִיכָיו עַל מֶה בְּדִינוֹ חֲרֵדִים. וּמֵהֶם תָּבַע זְבוּל מוֹרְדִים.
יתר על כן אמר המקונן (י) - וּפָקַד עָלַי עֲוֹן נוֹב וְגִבְעוֹן.
וביארו המפרשים - לפי שבנוב וגבעון לא היה הארון במקומו, משנחרב שילה עד בנין בית המקדש, ונחשב להם לעון שאם היו זוכים היה נבנה בהמ"ק מיד.
והנה ז"ל הספרי - רבן גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שיחרב.
והרא"ם (דברים יב) נקט שאי"ז דברי אגדה (כמש"כ הרמב"ן שם) אלא לאו גמור.
ויש למצוא עוד מקורות לזה, שהחוטא נענש גם על נזקים שנעשו בעונש גופא. ולא רק לגבי חורבן ביהמ"ק וכנ"ל.
מצינו בחז"ל שתובעים מאדם בדינו מפני מה מתו בניו בחייך ולא זכה לתיקונו של עולם, ולא די לבן אדם בעולם שמתין בניו בחייו אלא שדנין אותו עליהם.
והגר"א בפי' ליונה כ' "החוטא עתיד ליתן דין על שגרם להיקצר חייו, וזהו ואל תתן עלינו דם נקי".
(אמנם בדברי הימים כ' הגר"א "מה שכתב שנת היובל האחרונה נחשב להם לעון שהרי בעוונתם גלו ממנה, דברי תימה הם, כי לא די שנגלו בעוונם אלא שנענשו על שנגלו").
ודור שלא נבנה בימיו כאילו וכו', ולא תעשו כמעשיהם ויגרמו וכו', והשי"ת יזכנו לראות בבנינו בב"א.