פורום אוצר החכמה

ידוע מה שמספרים על הרוגוצובר שעסק כרגיל בתורה בזמן אבילות כי אמר שאמנם אסור אבל לא נצטוונו למסור את החיים על זה.
האם גם למד בת"ב? (א"כ מה מיוחד על ימי אבילות?)
והאם שמענו על עוד צדיקים שעסקו כרגיל בתורה בזמנים הנ"ל?

הרבי מליובאוויטש סיפר כמה פעמים על ה'מלמד' שלו בימי נערותו, שהיה מבני ליטא, ש'תפס' אותו הרבי לומד בתשעה באב כרגיל ומה שהשיב לו ה'מלמד'...

(בספר 'שנים ראשונות' שיצאו לאחרונה פיענחו מי הוא ואינו תח"י כרגע)

זהו הרב איסר ניסן דריבין מקובנה.

עליך עיננו כתב:ידוע מה שמספרים על הרוגוצובר שעסק כרגיל בתורה בזמן אבילות כי אמר שאמנם אסור אבל לא נצטוונו למסור את החיים על זה.
האם גם למד בת"ב? (א"כ מה מיוחד על ימי אבילות?)
והאם שמענו על עוד צדיקים שעסקו כרגיל בתורה בזמנים הנ"ל?

ע''פ השמועה אמר שיש היתר ע''פ דברי הירושלמי[מועד קטן ט''ז הלכה א]''שאם היה להוט אחר התורה מותר''[מדובר שם על אבילות ושייך גם לת''ב שהאיסור ללמוד בו הוא משום אבילות].

זאינץ כתב:

דרומי כתב:הרבי מליובאוויטש סיפר כמה פעמים על ה'מלמד' שלו בימי נערותו, שהיה מבני ליטא, ש'תפס' אותו הרבי לומד בתשעה באב כרגיל ומה שהשיב לו ה'מלמד'...

(בספר 'שנים ראשונות' שיצאו לאחרונה פיענחו מי הוא ואינו תח"י כרגע)

זהו הרב איסר ניסן דריבין מקובנה.

ייש"כ
ומה הוא ענה?

ייש"כ.
כמובן שתמוה מאד ענין זה.
אם אסור זה ודאי לא רצון הקב"ה, האם יש לחלק בין איסור לימוד תורה בת"ב לאיסורים אחרים?

עליך עיננו כתב:אם אסור זה ודאי לא רצון הקב"ה

לא ראיתי שנטען להפך.

לבי במערב כתב:

עליך עיננו כתב:אם אסור זה ודאי לא רצון הקב"ה

לא ראיתי שנטען להפך.

כתוב מוטב שילקוהו עבור לימוד ת"ב!

הוא אמר שאם בין כך לפי דעתו ילקוהו למעלה אז עדיף שזה יהיה על לימוד בת''ב לא שזה בלבדו מוטב[ומ''מ אין מביאים ראיה מזה].

בכל אופן לא מצינו מגדולי הדורות שהקלו בזה.
ופלא שראיתי בכמה מקומות שמציינים לגבי קריאת תהילים וכדו' להקל בצירוף זה שיש מקילים ללמוד ממש בת"ב,ועדין לא מצאתי לזה שום מקור כתוב מלבד הסיפורים הנ"ל.

עי' כאן https://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7% ... %90%D7%91/ ר' אבינר האריך הרבה בענין, והביא גרסא אחרת בענין המלמד הנ"ל וכן לענין הרגצ'ובר ועוד.

יבנה כתב:והביא גרסא אחרת בענין המלמד הנ"ל

לא גרסא אחרת היא. הן־הן הדברים.

עליך עיננו כתב:כתוב מוטב שילקוהו עבור לימוד ת"ב!

היינו שהוא אסור, וכנגד רצון הבורא ית"ש; אלא שבזה גופא - לדעתו - מוטב שילקוהו על כך, ולא (למשל) על אכילה בלא ברכה ח"ו...

ז"ל הערוך השולחן סי' שפד' על דברי הירושלמי הנ"ל:
אך לפי זה אינו מובן מאי דאיתא בירושלמי דמועד קטן (שם):

תני: אם היה להוט אחר התורה – מותר.
עיין שם. ואם הטעם משום שמחה – הלא אדרבא כשלהוט יש לו יותר שמחה, ואיך התירו זה? ואמת שהפוסקים לא הביאו זה, ונראה דסבירא להו כיון דלא מתנייא בש"ס דילן – לא חיישינן לה.

מכל מקום עיקרי הדברים תמוהין, וצריך לומר דהכי פירושו: אם היה להוט אחר התורה, כמו הרעב כשהוא להוט אחר איזה מאכל, ואם לא יתנו לו יאחזנו בולמוס ויסתכן – כמו כן הוא להוט אחר התורה, ונחשב כקצת סכנה. ולכן לא הביאו הפוסקים, משום דלא שכיח זה כלל בזמנינו.

מיהו על כל פנים יהיה הפירוש בירושלמי איך שיהיה, הוה ראיה לדעת האוסרין. דאם לא כן, מה שייך להוט? ילמוד בדברים המותרים, והתורה ארוכה מארץ מידה?

לכאו' יסוד הענין הוא (ומסתמא עמדו בזה) דמצאנו שהאיסורים שטעמם משום עונג מותרים במקום צער, כגון רחיצה כשהוא מטונף או סיכה להעביר חטטין או נעילת סנדל בדרך וכיו"ב, ואפשר שגם בת"ת שהוא משום שמחה שרי כשהוא באופן שאם לא ילמד יצטער ממש, והיינו רק בלהוט. [מצד שיכול ללמוד בדברים המותרים לא קשיא. הוא לא להוט לקיים 'מצות ת"ת', ולקרות ואחות לוטן תמנע. וא"א למד אלא ממקום של"ח].
ומה שלא הוזכר בפוסקים, או משום דלא שכיח אדם כזה, או משום דס"ל (דלבבלי) יש לחלק בין איסורי עונג לאיסורי שמחה, דהם לא הותרו גם במקום צער. [ועוי"ל דהתירו רק בצער השייך ברוב האנשים, או שהתירו רק בצער שניכר וברור. ולדוגמא קצת עי' דיני כיבוס ותספורת בחוה"מ, וכן טבילת נדה ביום].

נשמע לי חידוש גדול מדי
ברחיצה וכיו"ב אסרו רחיצה של תענוג ורחיצה להעביר הזוהמא אינה תענוג וממילא אינה בכלל האיסור אבל ת"ת הוא גופו שמחה ואיך נתיר זאת משום שאחרת יצטער?

כדכד כתב:נשמע לי חידוש גדול מדי
ברחיצה וכיו"ב אסרו רחיצה של תענוג ורחיצה להעביר הזוהמא אינה תענוג וממילא אינה בכלל האיסור אבל ת"ת הוא גופו שמחה ואיך נתיר זאת משום שאחרת יצטער?

אין חולק שהירושלמי חידוש...
לחילוק בין שמחה לעונג התייחסתי, ע"ש.
כשהותרה רחיצה במקום צורך הוא גם כשיש בה בהכרח עונג (אף שכ' הפו' שישתדל לא ליהנות וכו'), כי הולכים אחר הכוונה העיקרית שלשמה נעשה המעשה.

באיזהו מקומן אדמו"ר ר' ירוחם נ"ע מתייחס להנהגת הרוגצ'ובר ומבקרה בחריפות

אולי שייך למבואר בגמרא (לענין לימוד בבית הכסא) לאונסו שאני, ולאו אונס ממש אלא כמעשה דר' אלעזר בר"ש בזבחים קכ, ב (המובא להלכה בהל' ת"ת).

עליך עיננו כתב:בכל אופן לא מצינו מגדולי הדורות שהקלו בזה.
ופלא שראיתי בכמה מקומות שמציינים לגבי קריאת תהילים וכדו' להקל בצירוף זה שיש מקילים ללמוד ממש בת"ב,ועדין לא מצאתי לזה שום מקור כתוב מלבד הסיפורים הנ"ל.

אולי הכוונה למאמר מרדכי המובא בבה"ל בהלכות תשעה באב שם שאילולי דמסתפי היה מתיר לימוד בתשעה באב גם כן (ולא רק בערב תשעה באב לאחר חצות, שזה מתיר גם למעשה). ואמנם למעשה כתב שפשיטא שאין בידינו להתירו, אבל להלכה ולא למעשה דעתו נוטה שהיה מקום להתירו בזמנינו, עיין שם.

נכון, אבל למעשה הוא לא התיר (וגם פחד להתיר) אז א"א לצרף את זה להלכה.

מניין לך שסברא להלכה ולא למעשה אינה מועילה אפילו לצירוף?

אליסף כתב:באיזהו מקומן אדמו"ר ר' ירוחם נ"ע מתייחס להנהגת הרוגצ'ובר ומבקרה בחריפות

אשמח לראות. תודה רבה!

זאינץ כתב:

עליך עיננו כתב:ידוע מה שמספרים על הרוגוצובר שעסק כרגיל בתורה בזמן אבילות כי אמר שאמנם אסור אבל לא נצטוונו למסור את החיים על זה.
האם גם למד בת"ב? (א"כ מה מיוחד על ימי אבילות?)
והאם שמענו על עוד צדיקים שעסקו כרגיל בתורה בזמנים הנ"ל?

ע''פ השמועה אמר שיש היתר ע''פ דברי הירושלמי[מועד קטן ט''ז הלכה א]''שאם היה להוט אחר התורה מותר''[מדובר שם על אבילות ושייך גם לת''ב שהאיסור ללמוד בו הוא משום אבילות].

צריך להיות רשום לראות התמונות. אבל לפי המובא, כנראה הנוסח שנהג היתר ע"פ הירושלמי מפוקפק, וטעמו האמיתי היה דומה להמובא להלן מהמלמד של האדמו"ר מחב"ד.

אליסף כתב:באיזהו מקומן אדמו"ר ר' ירוחם נ"ע מתייחס להנהגת הרוגצ'ובר ומבקרה בחריפות

בס' ואביטה אורחותיך (עמוד קטז) כתב שהח"ח אמר ע"ז שהגהינם על זה הוא אותו גהינם על ביטול תורה. וביאר שם שזה ההבדל בין חכמה לדעת.
וראה בס' הליכות עולם (ש"א פרשת דברים אות יב) מה שדן בדברי הירושלמי בלהוט אחר התורה.