"יְיָרֵשׁ הצלצל" (דברים כח מב):
ובתרגום אונקלוס "יַחְסְנִנֵהּ סַקָאָה".
וברש"י: "יְיָרֵש. יעני... ואי אפשר לפרש יירש לשון ירושה, שא"כ היה לו לכתוב יִירָש (בחיר"ק תחת היו"ד ראשונה והשניה נחה), ולא לשון הורשה וגרושין, שא"כ היה לו לכתוב יוריש".
וראב"ע פירש "יירש הצלצל. מהכבד הדגוש, והטעם - כמו להוריש גוים" (דברים ד, לח) ובבראשית מה יא כתב אבן עזרא "פן תִּוָרֵשׁ: כמו תכרת, וכן להוריש גוים".
ורבינו בחיי גם כתב כראב"ע, ומשמע שגרס בתרגום אצלנו 'יתרך' ("וכן תרגומו יתרך". ובתיב"ע לפנינו 'יישיצי' ובתרגום ירושלמי 'יירתון').
ואונקלוס פירש מלשון ירושה. ותרגם 'יחסניניה' ולא מלשון 'ירותא', אולי כי זה מלשון ציווי ולא ירושה כשם עצם. וכך תרגם גם לעיל א ח וכא, וט כג.
והנה בבבלי בבא קמא קטז: איתא "אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני מסיקין לא משתבש ומאן דתני מציקין לא משתבש מאן דתני מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק ומאן דתני מסיקין לא משתבש דכתיב יירש הצלצל ומתרגמינן יחסניניה סקאה".
ובתוספות (שם): "יחסנינה סקאה - פי' בקונטרס 'ארבה'. כמו [ומעלה את] הסקאין דבתענית (דף ו.) שהוא מין ארבה. ואין נראה לר"ת, דלשון ירושה ואחסנתא משמע דאבני אדם איירי, ונטלוה מסיקין נמי איירי בבני אדם. ונראה שהאויב קרי סקאה, שעולין ומכסין את הארץ כדכתיב (שמות י) והנה כסה את עין הארץ ועל שם כך נקרא צלצל שמכסה כל הארץ כצל כמו הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיה יח). ר"ת. ונראה דירושה שייכא שפיר בעופות וחיות כמו וירשוה קאת וקפוד (שם לד)". ע"כ תוס'.
ואונקלוס לא חולק עמ"ש רש"י שזה לא מלשון 'ירושה', כי רש"י אומר שלא כתוב 'יִרָש' הצלצל, דהיינו שהצלצל לא יִירָש את העץ ואת פרי האדמה כמו שהבן יורש את אביו, אלא הצלצל 'יְיָרש'. כלומר יעשה את האילן 'רש'. ווגם אינו חולק עמש"כ ר"ת ותוס', כי בתוס' הנידון היה האם 'יירש' מלשון 'ירושה' קשור לבע"ח או רק לאדם. אך לא התמקדו האם ההטייה של 'יירש' זה 'ירושה' דהיינו שהארבה ירש, או 'ירושש' אחרים דהיינו שהארבה יעשה את האילן רש.
ואני נבוך לגבי שורש המילה, האם זה משרש 'ירש' או משרש 'רשש':
וכך כתב רבינו מלבי"ם (ויקרא פרשת מצרע אות קלז):
"וכי ירוק": שורש זה בא על שני תמונות: מנחי פ"י: וירקה בפניו. ואביה ירק ירק בפניה. ששרשו ירק. ומן הכפולים: מפני לא חשכו רוק, עד בלעי רקי, ששרשו רקק.
ויש הבדל ביניהם: שפעל ירק מנפ"י: מיוחד רק לרוק היוצא מן הפה, ולכן ביבמה שכתוב וירקה צריך רוק לא כיח וניע ומי האף. אבל פעל רקק: כולל גם הרירים וכיחו וניעו.
ואם היה פה משורש ירק מנחי פ"י: היה צ"ל היוד בצירי או בחיריק מושך יוד. יֵרַק כמו יֵלד יֵדע אז יִירק כמו ראש פתנים יינק. יירש הצלצל. אבל כשאמר יָרק היוד בקמץ הוא מן הכפולים ע"מ יָסוב יָעָז וכולל גם כיחו וניעו ומימי האף, וז"ש ת"ל וכי ירוק (וא"צ למה שנדחקו המפ' שלמד לה מן הויו של וכי):
ולפי"ז 'יירש' שרשו 'ירש' (מנחי פ"י, שפ' הפעל היא האות י').
השאלה שלי האם זה (המלבי"ם) חולק על דברי רש"י שפירש 'ירושש אחרים'???