פורום אוצר החכמה

אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים חוקת פב
אנא העירו

כא, ל: וַנַּשִׁים: הנו״ן בפתח.

גם הוא״ו בפתח. וצריך להוסיף שהשי״ן (וגם הנו״ן) דגושה. (הרבה קוראים (הן ספרדים והן אשכנזים מהציונות הדתית) אינם מבדילים בין קמץ לפתח, אבל אם מתאמצים יכולים לבטא דגש חזק).

שבת שלום וחודש טוב

אני מודה לידידנו הכוהן הצעיר
אה"נ מדובר כאן בוי' ההיפוך ולכן הו' פתוחה והנ' דגושה.
גם הש' דגושה לא בגלל פ"נ, אלא להשלמת אות מהכפולים.
אוסיף בל"נ,
אבל עלי לזכור לשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה

כא ל וַנַּשִּׁ֣ים: הוי"ו והנו"ן בפתח, נו"ן ושי"ן דגושות. מֵידְבָֽא: הדל"ת בשווא נע

היבטים לשוניים בלק פב
אנא העירו את הערותיכם
ואכיר לכם טובה אם גם תואילו לשלוח אלי לאימייל

היבטים לשוניים פינחס פב
העירו נא
ושלחו גם אלי

היבטים לשוניים מטות פב
קראו והעירו!

שלום,
האם יש למישהו גליון תורת הקורא "מאמר על השווא שאחר ה״א הידיעה"?
חיפשתי בפורום אבל לא מצאתי.

הצעיר שבכהונה כתב:שלום,
האם יש למישהו גליון תורת הקורא "מאמר על השווא שאחר ה״א הידיעה"?
חיפשתי בפורום אבל לא מצאתי.

בבקשה

איקטורין כתב:בבקשה

תודה רבה!

היבטים לשוניים מסעי פב
חודש טוב ומנוחם
ושבת שלום

הערות בבקשה

פדהאל צריך לקרוא כאילו הה' במפיק?
למה?
והרי אין בה מפיק?

כדכד כתב:פדהאל צריך לקרוא כאילו הה' במפיק?
למה?
והרי אין בה מפיק?

מפיק ה"ה=שב"א נח.

היבטים לשוניים לג ט כתב:שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֞ה: לפי ברויאר כך צריכה להיות ההטעמה, וכן במפעל הכתר.

ראיתי בתורת הקורא שהטעמה מונח גרשיים היא רק לקריאת ב"א שקרא אֶשתים עשרה אבל לקריאת דידן צריכה להיות קדמא אזלא\אזלא גרש-שְׁתֵּ֙ים עֶשְׂרֵ֜ה. וכנראה שזה נכון לפי כללי ההטעמה.
האם זה שנוי במחלוקת?

עקבי כתב:

היבטים לשוניים לג ט כתב:שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֞ה: לפי ברויאר כך צריכה להיות ההטעמה, וכן במפעל הכתר.

ראיתי בתורת הקורא שהטעמה מונח גרשיים היא רק לקריאת ב"א שקרא אֶשתים עשרה אבל לקריאת דידן צריכה להיות קדמא אזלא\אזלא גרש-שְׁתֵּ֙ים עֶשְׂרֵ֜ה. וכנראה שזה נכון לפי כללי ההטעמה.
האם זה שנוי במחלוקת?

כדרך שגם המניעים שוא לאחר תנועה גדולה קוראים לא תצאו במרכא תביר כי כך הטעימו בעלי המסורה הטבריניים (אף שלפי הכללים אם השוא נע אמור להיות דרגא תביר), כך יש להטעים "שתים עשרה" במונח גרשיים כי כך הטעימו בעלי המסורה הטבריניים (אף שלפי הכללים אם השין בשוא נע או אם יש לפניה תנועה גנובה אז אמור להיות קדמא ואזלא).

עץ הזית כתב:כדרך שגם המניעים שוא לאחר תנועה גדולה קוראים לא תצאו במרכא תביר כי כך הטעימו בעלי המסורה הטבריניים (אף שלפי הכללים אם השוא נע אמור להיות דרגא תביר), כך יש להטעים "שתים עשרה" במונח גרשיים כי כך הטעימו בעלי המסורה הטבריניים (אף שלפי הכללים אם השין בשוא נע או אם יש לפניה תנועה גנובה אז אמור להיות קדמא ואזלא).

מבלי להכניס בשאלה האם יש להשוות שני הדברים, יש לחלק מצד המנהג. שבנוגע מרכא תביר אין לנו אלא מסורה אחת ואף המניעים שוא לאחר תנועה גדולה כתבו בפירוש כמסורת טברני. מה שאין כן כאן שמצינו מסורה אחרת.
אבל על עיקר השאלה שלי אני מבין מדבריך, שזה שנוי במחלוקת.

עקבי כתב:ראיתי בתורת הקורא שהטעמה מונח גרשיים היא רק לקריאת ב"א שקרא אֶשתים עשרה אבל לקריאת דידן צריכה להיות קדמא אזלא\אזלא גרש-שְׁתֵּ֙ים עֶשְׂרֵ֜ה. וכנראה שזה נכון לפי כללי ההטעמה.
האם זה שנוי במחלוקת?

העיקרון מזכיר לי את דעת המטעימים האהלה וצוערה מלרע על פי הבנה דקדוקית אע״פ שזה נגד כל הספרים המהימנים.
ברם, יש לציין שבסוגיא זו המחלוקת קדומה, גם בין המוסיפים א פרוסתטית. עיין בסוף הספר הוריית הקורא (אולי בהמשך יתאפשר לי לצלם, אם יאיר אתמר לא יעשה זאת מוקדם עם צילום באיכות מעולה כדרכו בקודש).

ויש לומר (בניגוד לתורת הקורא) שלא רק שהמחלוקת קיימת לפי שתי שיטות הקריאה, אלא גם איפכא מסתברא. הרי, לפי קריאת הקדמונים שהוסיפו א פרוסתטית, "שתים" נקרא "אשתים" ושוב אינו מוטעם בראשו, ומתבקש אזלא. אלא שלשיטת המטעימים שופר־הולך/ מונח, הא' הפרוסתטית אינה נחשבת מכיון שאינה אלא עזר לקריאת התיבה "שתים" עם ש׳ בשוא נח. כמו כן יש לומר למטעימים בשוא נע: אף על פי שהוגים את השוא כנע ולכן התיבה "שתים" אינה מוטעמת בראשה והיה מתבקש אזלא, מכיון ששוא נע זה חלש משאר השוואים הנעים ואינו בא אלא כעזר לקריאת התיבה "שתים" שהיתה צריכה להיות בשוא נח (והראיה: הדגש באות ת), לכן שוא נע זה אינו נחשב והתיבה נחשבת מוטעמת בראשה.

נעניתי :)
צירפתי גם דברי ייבין בעניין, וניתוחו הדקדוקי של נוימן



נ.ב. בטעות העליתי חלק אחר של הספר, וכעת החלפתי אותו בעמודים הרלוונטיים. אבקש מאלה שהורידו לא להעביר הלאה.

דברים פב איכה פב
כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ׃

ברויאר הוא בשיטה שהמרכא תביר אמנם מוכיח שלדעת בעלי המסורה שווא אחרי ת"ג נח בד"כ
לא בדקתי במקום שמנוקד בח"פ אם שם ישתנה לדרגא [ספק אם קיים בכלל]
אבל בספר הוא שמציין לעניין מרכא תביר/ דרגא תביר שווא זה אינו נדון כשווא נע.
יש להצטער במקצת שלא ידעתי על ההערות, אבל אני רואה שמסתדרים בלעדיי

יישר כח
למה הקורא ענקים בפתח (הבנתי שהכונה לנ' פתוחה) במקום בקמץ משנה משמעות?

אני מתכוון לכ"ף פתוחה
ניקוד פתח מסלק את היידוע
אבל לפי האמת יש הרבה מקרים של ה' הידיעה פתוחה לפני ע' והודוגמה המפורסמת צללו כַּעופרת

בעניין למאהבי באיכה הכרעתי לטובת השוא הנח
אבל הוא הוא בשאלה של השמטת הדגש במפעל או מפועל
ההכרעה לטובת הנח כי המלה כולה היא בטעם מפסיק
אבל אין זו הכרעה חד-משמעית

היבטים לשוניים ואתחנן פב

כל המתאבל על ירושלים יזכה לראות בנחמת ירושלים

אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן כִּי־עֵ֥ת לְ֝חֶֽנְנָ֗הּ כִּי־בָ֥א מוֹעֵֽד:

הערות, ואם אפשר להודיעני באימייל

אחד מעיר כתב:
ברויאר הוא בשיטה שהמרכא תביר אמנם מוכיח שלדעת בעלי המסורה שווא אחרי ת"ג נח בד"כ
לא בדקתי במקום שמנוקד בח"פ אם שם ישתנה לדרגא [ספק אם קיים בכלל]

יחזקאל פרק כח פסוק טז
בְּרֹ֣ב רְכֻלָּתְךָ֗ מָל֧וּ תוֹכֲךָ֛ חָמָ֖ס וַֽתֶּחֱטָ֑א וָאֲחַלֶּלְךָ֩ מֵהַ֨ר אֱלֹהִ֤ים וָֽאַבֶּדְךָ֙ כְּר֣וּב הַסֹּכֵ֔ךְ מִתּ֖וֹךְ אַבְנֵי־אֵֽשׁ:

היבטים לשוניים עקב פב
אנא העירו (והשתדלו גם להאיר)
כי נחם ה ציון

היבטים לשוניים ראה פב
שבת שלום וחודש טוב ומבורך

היבטים לשוניים שופטים פב
אנא העירו הערות
כתיבה וחתימה טובה (טובות)

היבטים לשוניים כי-תצא פב
אנא העירו את הערותיכם
ועדיף לשלוח אליי למייל

שנה טובה

הודעה ובקשה כידוע בחודש אלול מרבים בנתינת צדקה
כל מי שפותח נדרים פלוס ימצא אלפי מקומות שאפשר לתרום
אני מציג כאן אדם מבוגר צדיק מתושבי צפת בשם הרב נתן כוהן 04-6214916
שתומך בכ40 משפחות בעיר צפת ביניהם 65 יתומים ושבעה אלמנים ואלמנות
ללא קשר לקופת צפת הכללית
לתרומות בנק הדואר 09 סניף 1 מס' חשבון 3943647
לתרומות בדולרים
S. Weiss
weiss.sholom@gmail. com


שנה טובה ומתוקה

הביטים לשוניים כתב:כא כג קִלְלַ֥ת: הלמ"ד הראשונה, על אף הקושי, בשוא נח לא בחטף פתח

וכ"כ ברויאר (טעמי המקרא עמ' 201) אבל באתר מקראות גדולות הכתר מצאתי בשוא נע (חטף פתח)

מאגר הכתר כתב:לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלֲלַ֥ת אֱלֹדִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ ד' אֱלֹדֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה:

??

תורת הקורא
עי' תורת הקורא על כי תצא (אינני מצליח להעתדביק)
כמדומה שאין געיא וחטף בלניניגרד
עורכי מפעל הכתר הוסיפו בטעות כאן לא יכול להיות געיא אם יש געיא ב'כי-'
אני זוכר שנדון אצלנו בעבר
מגליון סז
כא כג קִלְלַת מנחת שי: הלמ"ד בשו"א לבדו ומה שכתב בעל מכלל יופי בזה למד מהמכלול דף צ"ד ודעתי הוא כמו שכתבתי בריש פרשת לך לך ומשלי כ"ו ודוכתי אחריני:
מנחת שי בראשית יב ג: וכן במלה שיש בה שתי אותיות דומות והראשונה ראויה להנקד בשוא אז תנקד בחטף כמו רבבות אלפי ישראל וכן בהררם שעיר לפי מקצת ספרים כמו שכתב ר' אליה בספר הרכבה אות הבי"ת במלה זו. וכתבו שיש מהן יוצאים מן הכלל ובמכלול דף צ"ד כתב ז"ל ופעמים יבארו שתיהן אעפ"י שתקדים להם תנועה קטנה אבל ישימו מאריך עם הת"ק ובאות הראשונה מן הדומות שוא ופתח כמ"ש במזמור י"ז על ממתים ובפ' בהעלותך על מלת רבבות ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה:
מנחת שי משלי כו ב: קללת חנם. הלמ"ד בשוא לבדו כמ"ש בפ' כי תצא ושופטי' ט' [נז] והם ג' במסורת:
הכוונה לומר שהל' בשוא נח. ו"כלל הדומות" אינו נכון.
בתנ"ך של תכנת בר-אילן "הכתר" בשלושת המקומות הל' בחטף-פתח מה שמראה על שוא נע, במהדורת ברויאר (מוסד וחורב) קללת של כי תצא אינה מוזכרת כמוטעמת בחטף פתח. בשני המקומות האחרים בשופטים ובמשלי יש געיא בק'. בפסוק שלנו אין געיא כי גם אם צריך להיות יש כבר געיא בכ' של כִּֽי. ר"מ ברויאר ז"ל הבין שזהו שוא נח רגיל וגם לא מצא חטף-פתח בלנינגרד. לעומתו פרופ' כוהן עורך תנ"ך הכתר השווה לשני המקומות האחרים.
הוספת תשס"ז: מכתב שאלה שנשלח.
יום א' לסדר ושבית שביו (ה' באלול סז)
ילמדונו רבותינו!
הערה מאת אורי טאניס:
כא כג קִלֲלַ֥ת: בתכנת הכתר הלמ"ד הראשונה מנוקדת בחטף פתח, המשמעות היא כי לפי מקור זה יש לקרוא בשווא נע. בהערת שוליים: בתורה קדומה בחלק הדקדוק נאמר כך: תלת במוסרה. חד בתורה, חד בנביאים וחד בכתובים. דאורייתא השווא תחת הלמ"ד נח... (השניים הנוספים בספר שופטים ט נז ובמשלי כו ב). ע"כ מכתבו של אורי.
המסורה נמצאת גם בכתר ארם צובא במשלי במסורה הגדולה.
בברויאר (מוסד וחורב) לא מצוין כאן שבכ"י (לנינגרד) הוא בחטף פתח. ואמנם בדותן אין כאן חטף, אבל כמדומה שיטתו היא לא להעתיק חטפים מלנינגרד.
בשני המקומות האחרים יש נוסף לחטף גם געיא בקו"ף.
כאן כיון שיש געיא במילה הקודמת המוקפת כִּֽי-קִלֲלַ֥ת אין מקום לגעיא בקו"ף.
ר"מ ברויאר ז"ל ניקד כאן בשוא רגיל כמו שניקד באחרים (שופטים ומשלי), אבל שם כאמור הקו"ף מוגעת.
מצד אחד מסתבר כמו שכתב ר"מ ברויאר ז"ל בסוף תנ"ך מוסד הרב קוק (עמ' תו פיסקה אחרונה) שבתיבות יהללוהו (תה' קז לב) הללוהו (קמח ב2) אע"פ שאין געיא בה"א ולא חטף בלמ"ד שהשוא הוא נע.
גם כאן אם נשוה לשני רעיו השוא הוא נע (עם חטף או בלעדיו).
מצד שני סוף סוף אין געיא ולא חטף בברויאר.
בתוכנת הכתר הוספה כאן געיא, אינני יודע על סמך מה. אני משער שאע"פ שאין בלנינגרד (וככל הנראה גם לא בלמ) מצאו עורכי כתר בר-אילן מקור, או הם משערים שכנראה יש גם כאן בכא"צ ע"פ השניים האחרים חטף ללא געיא.

ועתה הלכה למעשה האם נראה לכם שהשוא בלמ"ד הראשונה של כִּֽי-קִלֲלַ֥ת נע הוא או נח?
בברכה ובכבוד רב

תשובת ד"ר יוסף עופר:
א. נוסח הכתר כאן ידוע לנו משאלותיו של יעקב ספיר (מאורות נתן, פורסם בידי רפי זר בלשוננו נ, תשמ"ו, עמ' 174). השואל שאל: "קלְלת" ונענה "כן", כלומר בכתר היה פה שווא ולא חטף פתח. על פי עדות זו כשלעצמה ראוי לשנות את נוסח מהדורת הכתר, השואפת לשחזר את נוסח הכתר, והרי פה עדות מפורשת.
ב. פרופ' ישראל ייבין הביא עדות זו בספרו על הכתר, עמ' 43, וציין כי גם בכתבי היד ל,ש,ש1 יש שווא פשוט, ואין געיה. ייבין ציטט פה את 'חלק הדקדוק' המביא את דברי המסורה המונה ג' קללת, ומוסיף (משל עצמו) "באוריתא השוא שתחת הלמד נח, ובנביאים וכתובים השוא נע והקו"ף מועמדת בגעיה".
ג. הרב ברויאר הסתמך כנראה על ייבין, וכתב בספרו על טעמי המקרא, עמ' 201:
השוא של הדומות הוא נח, אם הוא בין שתי תנועות בלתי מוטעמות.
ו[אעפ"כ] יש תיבות שבהן השוא של הדומות הוא נע במקום אחד, והוא נח במקום אחר:
I קללת (שופ' ט, נז) II כי-קללת (דב' כא, כג) [...]
בכולן השווא של הדומות הוא אחרי תנועה קטנה, ולאחריו תנועה מוטעמת; ואף על פי כן מסורת היא בידי הנקדנים, שהשוא הוא נע בדוגמות I והוא נח בדוגמות II.
ד. ב"הנחיות לקורא בתורה ובהפטרה" שצירף הרב ברויאר לחמישה חומשי תורה בהוצאת חורב, הוא קובע בעמ' 25, כי כל שווא שאינו מתאים לחמשת הכללים המופיעים שם הוא שוא נח. הפסוק שלנו אינו כלול בחמשת הכללים האלה, ואף אינו מופיע ברשימת החריגים המובאת שם, ועל כן חל עליו הכלל האמור.
ה. הרי לנו הוראה ברורה של הרב ברויאר, על סמך חומר המסורה בכתבי-היד שבמקרה זה עולה בקנה אחד עם הנמסר בחלק הדקדוק.
יוסף עופר
>>>>הרי נוסח המנחת שי נתאשר לנו ע"י כתר ארם צובא.<<<<

תודה, דבריך מאשרים את מה שנראה לי כעת נכון (ובאו הבקיאים ויאשרו או יחלוקו), שמעולם לא בא שוא נע בדומות אחר הברה הראויה לגעיה קלה.
כִּֽי־קִלְלַ֥ת (דברים כא:כג)
מֵרִבְבֹ֣ת (דברים לג:ב)
כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת (ירמי' נא:כו)
כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת (ירמי' נא:סב)
מֵהַרְרֵ֖י (שיר השירים ד:ח)
וכן כל צורות השורש ברך בתוספת ך כינוי הנוכח (אברכך\יברכך\וברכך\תברכך וכדומה)
וזה בניגוד מה שמצינו שהשוא נע אחר געיה כבדה ואף אחר געיה שוא למרות שגעיה הדומות אינו מסומן אחר געיה שוא עי' טעמי המקרא עמ' 201.
יְֽהַלֲל֥וּ (תהלים עד:כא וכן קמח:יג)
יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ (איוב ה:יד)
כְּֽ֭גֶלֲלוֹ (איוב כ:ז)

צ"ע הפסוקים דלהלן:
א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי־נָדֲד֣וּ מִמֶּ֔נִּי (הושע ז, יג)
וַאֲסֹבֲבָ֖ה אֶת־מִזְבַּחֲךָ֣ יְקֹוָֽק: (תהלים כו, ו)
כִּֽי־קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלֲלִ֑ים (תהלים עג, ג)
אָמַ֣רְתִּי לַֽ֭הוֹלֲלִים אַל־תָּהֹ֑לּוּ (תהלים עה, ה)
בְּכָל־י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַלֲלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: (תהלים קמה, ב)
תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלֲל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂיהָ: (משלי לא, לא)
אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבֲבָ֣ה בָעִ֗יר (שה"ש ג, ב)

אלפי תודות. ועלי להוסיף מעט מאחר ולא הסברתי את כוונתי כראוי. הכוונה העיקרית שלי הייתה רק במקום שאין חציצה בין הגעיה קלה ובין הגעיה הדומות. ולכן וַאֲסֹבֲבָ֖ה, וַאֲהַלֲלָ֥ה וגם כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים (שמ"א ג:יג) אינו סותר עיקר הכלל שכתבתי אף על פי שהתנועה לפני הדומות היא תנועה קטנה (ועי' להלן). וכמו כן לא התכוונתי במקרה שהתנועה שלפני הדומות היא תנועה גדולה כגון (בַּֽהוֹלֲלִ֑ים, לַֽ֭הוֹלֲלִים) שכן במקרה זה ראוי שהגעיה תבוא באות לפני הדומות סמוך להטעם ולא בתנועה המוקדמת. אבל כִּֽי־נָדֲד֣וּ (הושע ז, יג) זה יוצא מן הכלל כיון שבתיבות מוקפות הכתר מעדיף הגעיה קלה בתיבה הראשונה. אבל גם זה אינה הוכחה גמורה שי"ל ששוא באותיות דומות הוא לעולם נע אחר תנועה גדולה מצד עצם אריכות התנועה. מה שאין כן אחר התנועה קטנה השווא אינו נע אלא אם כן גם התנועה מתארכת לפניו. אבל עדיין נשארה המילה וִֽיהַלֲל֖וּהָ (משלי לא, לא) שהיא דוגמה שבוודאי מתנגדת למה שכתבתי.
ייש"כ

מענין לענין בנוגע עצם כלל של דומות, כמדומני ראיתי לכל הפחות ב' פעמים בפורום שאחד שמע מהרב מרדכי ברויאר שיתכן שהטבריינים אכן הגו דומות ב"שוא נע" שלנו-כחצי סגול. וכעת חפשתי ולא מצאתי רק זה:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... 20#p160114
מישהו יודע איפה עוד

היבטים לשוניים כי תבוא פב
אנא העירו (ושלחו אלי)
כתיבה וחתימה טובות

היבטים לשוניים נצבים פב ראש-השנה פג

שבת שלום ומבורך
ושנה טובה ומבורכת
כתיבה טובה

ובקשת סליחה אם מישהו נפגע
ואני כמובן מוחל וסולח אם יש צורך
אם יש הערות שלחו נא גם לאימייל

"השבעה לי באלקים" הש' מוטעמת בגלל נסוג אחור.
מה דין השוו"א בב'?
הוא נע משום שההטעמה בש' אינה מקורית?
למה לא התיחסו לזה?

אחד מעיר כתב:סג ה וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙: מהפך כהטעמה משנית בתי"ו, עם זאת יש געיא בשי"ן למנוע את הבלעת

האם מצאנו מהפך כהטעמה משנית בכ"א ספרים? כפשוטו זהו נסוג אחור רגיל. וכפי שזכרוני כן נראה מברויאר וייבין.

שיר השירים א, ז
שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י
וראה טעמי המקרא עמ' 236.

ולגבי מה שכתבת שהוא נסוג אחור, ראה כאן אם שייך נסוג אחור במילה מוקפת.

מעט דבש כתב:שיר השירים א, ז
שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י
וראה טעמי המקרא עמ' 236.

ולגבי מה שכתבת שהוא נסוג אחור, ראה כאן אם שייך נסוג אחור במילה מוקפת.

תודה אבל בדקתי ומצאתי בטעמי המקרא עמ' 96 שיש 5 דוגמאות שמהפך בא בתיבת הפשטא וכולם בהברת שֶׁ ועי' דבריו שם בהערה 96.

התכוונתי לומר שהיא אינה מוקפת כלל אלא שבכתר ובכת"י הקרובים לו פעמים מצינו תיבות מוטעמת ומוקפת (עי' ייבין עמ' 235 וע"ע דבריו עמ' 185-191) ומבואר מדברי ייבין שמקפים כאלה לא הופיעו אחיד בכתר וכת"י הקרובים לו. וכמדומני גם לדעת ברויאר אינם נחשבים כמקף אמיתי ואינם נכללים בהמסורה ולכן הוא השמיט אותם (ורק בתיבות ואתן-נזם (יחזקאל טז:יב) השאיר את המקיף בגלל המרכא שבא שלא כדין).
אבל באמת צריך להתיישב בזה יותר שברויאר השמיט גם המקפים בספרי אמ"ת הבאים אחר תיבות המוטעמות בטעם משני בלי טעם עיקרי כמו טמנו-גאים (תהלים קמ:ו).

ציינתי כמה פעמים בשם המ"ש בשם ערוגות הבשם שהשוא אחרי הברה שנסוגה הוא נע
ובכלל לפי הכלל אין נסיגה להברה סגורה (בדגש או בשוא נח)
גליון וילך פב
ואנא שלחו הערות
ויקל עלי אם גם ישלח לאימייל
שנה טובה
וחתימה טובה

אחד מעיר כתב:ובכלל לפי הכלל אין נסיגה להברה סגורה (בדגש או בשוא נח)

כנראה זו לא הוכחה. הטעם נסוג אף להברה סתומה בכגון וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם (דברים י:ה) כיון שהיא הברה הראויה לגעיה (געיה יהיה) ולכאורה פשוט שהוא הדין לגעיה קלה (וכדמוכח לדעת הסוברים שאף אחר ת"ג השוא נח). ועיקר הכלל תלוי בסוג ההברה לפני שהטעם נסוג אחור ואינו ענין להשאלה אם ההטעמה הנסוגה נידונה כטעם מקורי שהשוא אחריו נח.