שותא ד'שותא'-
שבעה פירושים למלה אחת -איתא בשבת (קכד, ב),
והא רב כהנא איקלע לבי רב, ואמר אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה.
ופירש"י,
שותא - מצודה.
[וכן פירש בבבא קמא (קיז, א), שותא - מכמורת לדגים או לחיות].
ובהגהות הב"ח הנדפסים על הגליון, וז"ל,
נ"ב וכן פירש בעל המאור על ההוא שותא דהוו מינצו עלה בי תרי דפ' הגוזל ומאכיל דף קיז, אבל הכא פי' כמו שריתא דהיינו קורה כמו ההיא שריתא דבי ר' פדת דפ' המוצא תפילין דף קב ע"א.
והנה רבינו הב"ח בחדושיו על הש"ס בכתי"ק שעוד לא נדפס, וקטעים ממנו הובאו ע"י הרב דוד קמינצקי שליט"א בקובץ ישורון (כרך טו עמ' פד - פו) כתב, וז"ל,
שותא פרש"י מצודה וכן פי' הערוך על ההיא שותא דהוו מנצו עלה בי תרי פ' הגוזל והמאכיל וכתב דלפי זה יהיה שותא כמו שוחתא חי"ת מובלעת, בשחתם נתפש כלומר במצודתם נתפש, גם בעל המאור בספרו העתיק כאן הגירסא אייתו ליה שוחתא, אבל בשותא דהכא פי' הערוך כמו שרותא פי' קורה, וצריך לפרש דהוה תורת כלי עליה כההוא שרות' דבי ר' פדת בפ' המוצא תפילין דף ק"ב
.
והדברים משלימים זה את זה, ועכ"פ מכלל הדברים עולה ב' פירושים למלה 'שותא', א' מצודה, לפירוש זה המילה שותא היא בעצם שוחתא, עם אות חי"ת מובלעת. ב' קורה, לפי' זה המילה היא בעצם שרותא עם אות רי"ש מובלעת.
בדברי הרד"ק בפירושו לתהילים (לה, ז) הביא ג"כ את הפירוש הראשון של שותא דהיינו מצודה – רשת, אולם הוסיף פירוש נוסף למלה שותא שאף הוא בעל אות מובלעת, וז"ל,
ויש לפרש גם כן שחת כמו רשת. וכן (איכה ד, כ) נלכד בִּשְׁחִיתוֹתָם, ובדברי רז"ל (ב"ק קיז, א), האי שתא דהוו קא מינצו עלה בתרי, ושתא רצונם לומר שיחתא, כי מנהגם להסתיר אותיות הגרון. וכן אמרו (ב"ב לט, א) לא תפוק לכו שותא, שהוא כמו שעותא. תרגום ויספר (בראשית כד, סו) ואשתעי.
ובאמת הפי' הזה ל'שותא' שהוא לשון דיבור וסיפור הינו הידוע והנפוץ ביותר, וראה לשון רש"י בסוכה (נו, ב),
שותא דינוקא בשוקא דאבוה או דאימיה - משל הדיוט הוא: מה שהתינוק מדבר בשוק, מאביו או מאמו שמע, אף זו אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה, לא אמרה כן, שותא - דיבור, כמו לא תיפוק לכו שותא (בבא בתרא לט, א), ובקדושין (ע, א) שותא דמר לא ידענא.
וראה עוד במגילה (יד, ב), בהדי שותא פילכא, ופירש"י, עם שהאשה מדברת היא טווה וכו'.
וכבר מצינו בדברי רב ניסים גאון בעירובין (סג, ב) שמביא את הדוגמא של שותא – שעותא כאחת הדוגמאות לכך ש'כן דרכו של לשון חכמים שמחסרין את העי"ן והחי"ת'.
כך גם כתב בפסקי רי"ד בבבא בתרא (לט, א) דשותא בלשון דיבור הוא לישנא קטיעא אלא שפי' שהאות המובלעת היא חי"ת והיינו כמו שחותא.
אולם מצינו פירושים נוספים למלה 'שותא', איתא בשבת (לב, א),
רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלא.
ופירש"י,
יומא דשותא - שמנשבת בו הרוח דרומית חזקה, המפלת חומות ועוקרת אילנות.
וראה עוד בלשון רש"י בשבת (קטז, ב),
יומא דאסתנא - רוח צפונית, שהיא בינונית, לא חמה ולא צנה... יש מפרשין יומא דאסתנא - רוח דרומית, שהיא צוננת, אמת שרוח דרומית צוננת, אבל אסתנא על כרחיך צפונית היא, ונוחה, כדאמר בעלמא (עירובין סה, א), צריכא שמעתא צילותא כיומא דאסתנא, ורוח דרומית היא בלשון ארמי יומא דשותא.
הרי שימוש נוסף ל'שותא' – דרום.
פירוש נוסף בשיטה מקובצת בבבא קמא (קיז, א), בשם הראב"ד שפירש שהיא מכתשת גדולה.
פירוש נוסף בפי' רבינו חננאל בשבת (קכד, ב),
ושיתא היא שחתא. פי' מכבדת מטאטא שמכבדין הבית בהן.
שימוש נוסף ושונה לגמרי ב'שותא', איתא בברכות (לו, א),
צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא,
ופירש"י,
לאכול את העלים ואת התמרות, שאינן ממעטין את האילן בכך.
וראה בפסקי רי"ד שם דקיבוץ מיני מאכל של צלף יקרא שותא. ויעוי' עוד בספר הערוך (ערך שת ד) שכתב, שותא כמו שותתא מל"ס פי' עלין ותמרות.