פורום אוצר החכמה

כדכד כתב:צריך לקרוא גר יתום ברצף ולא להפסיק ביניהם אבל אין זה ענין לפירוש הפסוק כדברי הרב במסתרים

כדכד כתב:

יעקל כתב:רוב הביטויים בלשונות חז"ל במ"ע ובל"ת מגיעים מהמקרא שבהקשר.

נטילת לולב.
נטילת ידים?
הנחת תפילין?

והקביעות היא גמר המצוה הנזכרת בתורה, דמה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ושעריך לפי מסקנת הש"ס מנחות מ"ד ע"א, דהפירוש וכתבתם כתיבה תמה וילפי' מגז"ש דכתיבה בספר והדר על מזוזות ביתך ושעריך דלקבעינהו בסיפא דביתא דהיינו הקביעות כדאיתא שם, וע"כ מש"כ התרגום אונקלס דברים ו' ט' ודברים י"א כ' ותכתבנון על מזוזין ותקבעינון בסופי ביתך הוא פשטא דקרא וגוף המצוה דהקביעות הוא המצוה לכ"ע.

יעקל כתב:ולמה מקישים את התרועה של יו"כ לר"ה, כך שתרועת ר"ה בשופר ? הבה נקיש את תרועת החצצורות לתרועת ר"ה, ואז נצא ידי חובת תרועת ר"ה בחצוצרות דווקא ?

חיים סופר כתב:ברוב מחזורים הניקוד [אצל פיוט ונתנה תוקף וגם בסוף הסליחות] "ונח לרצות" בשו"א תחת הרי"ש - אבל יש שראיתי עם פת"ח תחת הרי"ש
איזה נכון יותר ?

חיים סופר כתב:ברוב מחזורים הניקוד [אצל פיוט ונתנה תוקף וגם בסוף הסליחות] "ונח לרצות" בשו"א תחת הרי"ש - אבל יש שראיתי עם פת"ח תחת הרי"ש
איזה נכון יותר ?

ארבע מדות בדעות, נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע:

עושה חדשות כתב:איך מנקדים את לש' חז"ל - נותן לו שכרו משלם?

נותן לו שכרו משלם - ניקוד

ח' ילון, 'משלם', תרביץ א,א (תרצ), עמ' 153-155 (והע' רי"ן אפשטיין שם עמ' 155 [= מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, ב, עמ' 809])
הנ"ל, 'ל'משלם'', תרביץ, א,ב (תרצ), עמ' 139-140
הנ"ל, 'ערכי לשון', קונטרסים לענייני הלשון העברית, ב,א (תרצח-תרצט), עמ' 12-14 [= קובץ מאמרים בלשון חז"ל, ב (תשמ), עמ' 57-59]
י' אבינרי, יד הלשון, עמ' 367
ש' ליברמן, תוספת ראשונים, ב, עמ' 120-121
הנ"ל, 'הערה ל'תרביץ', מה (תשלו), עמ' 61', תרביץ, מה (תשלו), עמ' 331
צ"מ רבינוביץ, 'שרידי קרובות יניי לסדרים נוספים', תרביץ, לח (תשכט), עמ' 388 הע' 28
מ"ע פרידמן, ''משלם' בגניזת קהיר', לשוננו לד (תשל), עמ' 72-74, 237-238
הנ"ל, 'הכתובות הארץ״ישראליות מתקופת הגאונים', תעודה, א (תשמ), עמ' 82 והע' 109
Id., Jewish Marriage in Palestine, 1 (1980), p. 74
מ' בר-אשר, 'עיונים ראשונים בלשון חכמים המשתקפת בכתב-יד רומי 32 לספרי במדבר', תעודה, ג (תשמג), עמ' 159
ש"י פרידמן, תלמוד ערוך: פרק השוכר את האומנין, כרך הפירושים, עמ' 61 הע' 30
א' לוין, 'על ניקוד נותנין לו שכרו 'משלם', בית אהרן וישראל, צט [יז,ג] (תשסב), עמ' קעה-קעו
M. Sokoloff, DJBA (2020), p. 678

יעקל כתב:רוב הביטויים בלשונות חז"ל במ"ע ובל"ת מגיעים מהמקרא שבהקשר.

ישיבת סוכה - ישבו בסוכות

משוא פנים - אשר לא ישא פנים
מיקח שוחד - ולא ייקח שוחד
אחד המקיף ואחד הניקף - לא תקיפו
אונאה - לא תונו
תקיעת שופר - ותקעתם תרועה
עיר הנידחת , מודח - וידיחו
מוסת - כי יסיתך
עדי מסירה/ חתימה כרתי - ספר כריתות

ייבום - וייבמה
חליצה - וחלצה נעלו

מאיפה מגיע לשון זיקה - היבמה נזקקת ? אין כזה לשון במקראות הייבום והחליצה (לפע"נד) ...

בן ראובן כתב:בִּמְקוֺם - בסמיכות

ענ'י לעצמי כתב:למה כתב הרד"ק ד"שָמְרָה נפשי כי חסיד אני" הוא בקמץ גדול ושוא נע

במסתרים כתב:

בן ראובן כתב:בִּמְקוֺם - בסמיכות

ויל"ע בכמה מקומות שבא כן בנפרד:
ובמקום אשר ישכן שם הענן
ועוד

במסתרים כתב:

ענ'י לעצמי כתב:למה כתב הרד"ק ד"שָמְרָה נפשי כי חסיד אני" הוא בקמץ גדול ושוא נע

ס"ל שמתג מאריך את הקמץ, ויש חולקים (אולי בעל אור תורה).

לכאורה תמצא עוד בספר דקדוקי שי.

במסתרים כתב:למה כל "לבתים לבדים" בשוא וכל "בתים לבדים" בפתח

יעקל כתב:מתי מדגישים את הלמ"ד

יעקל כתב:ומפלטי אתה נאמר פעמיים בס' תהילים, מתי מדגישים