פורום אוצר החכמה

במסתרים כתב:

באמונתו כתב:הצעה תמוהה

א. הניקוד בתבנית בנין כבד.
ב. בשני המקומות האחרים בתנ"ך שבא השורש הוא בכבד.
ג. תרגום ירושלמי אינו פירוש המלות ואין להוכיח ממנו מאומה לדקדוק התיבה (ואפילו אונקלוס מפרש לפעמים לפי הענין).
ד. רד"ק הביאו בכבד (ואולי גרס בקמץ ומ"מ נראה שהדגש החסר אינו כדאי לדעתו להוציאו מחזקתו).
ה. דחה דחיתני יוצא מן הכלל ולא נתבאר טעמו ואין למדין ממנו (אפילו נקבל שהנכון שם בפתח).

א. הניקוד משמע דרך ציווי, כ:כבד את אביך. כך גם תרגם אונקלוס, שכתב: פרֵיש. אך לתרגום ירושלמי: ומפרש, זה אינו דרך ציווי כלל, עיין לקמן. גם בשמות פרק ח פסוק כה (פרשת וארא): רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל וגו' מקור בתי"ו רפויה, נדחקו בה, ועיין לקמן.
ב. הואיל משה באר את התורה, הינו פיעל עבר, שלכך כבד. כתוב חזון ובאר על הלוחות, משמש ציווי פיעל, לכך כבד. כאן הינו מקור, רק השאלה, האם דרך ציווי או כמו פעוֹל, שם הפועל בבניין קל.
ג. בוודאי שהתרגום מפרש המילות, זה הרי כל עיקר תפקידו (ולדוגמא, עיין המצורף, כיצד דייק לשון התרגום ב"גדל"). אך כאן לא אמרתי שבאר ר"ל מבואר - בניין הפוּעל, אלא משם רק הראיתי שאינו דרך ציווי כאונקלוס.
ד. איה לשון הרד"ק?
ה. לפי הכתר ארם צובא בפת"ח. חריג יוצא מן הכלל אומרים רק כשאין הסבר אחר. מטרתינו בס"ד היא דווקא ליישב אותם חריגים במידה האפשרית.

באמונתו כתב:

כדכד כתב:תודה רבה
מניין הצילומים?

בבקשה.
הצילומים מן הספרייה הבריטית. אלו רק דוגמאות מעטות.
כרגע אין האתר "כתיב" פעיל.

תודה רבה
אני חושב שלא הסברתי נכון את השאלה שלי
כששאלתי מנין הצילומים התכוונתי מהם הכתבים המצולמים, כלומר: מה צולם שם ולא מנין הגיעו הצילומים

כדכד כתב:

באמונתו כתב:

כדכד כתב:תודה רבה
מניין הצילומים?

בבקשה.
הצילומים מן הספרייה הבריטית. אלו רק דוגמאות מעטות.
כרגע אין האתר "כתיב" פעיל.

תודה רבה
אני חושב שלא הסברתי נכון את השאלה שלי
כששאלתי מנין הצילומים התכוונתי מהם הכתבים המצולמים, כלומר: מה צולם שם ולא מנין הגיעו הצילומים

מדובר בחומשים אשכנזיים מכ"י, מתקופת הראשונים.
אם תרצה לידע פרטי כ"י אלו המסוימים, אוכל לבדוק, אבל אלו לא מיוחדים. מסתבר שכן המצב בכל (או ברוב גדול של) כ"י אשכנז.

אם יוכל מר לבדוק אלו הם אודה למר.
אני מסכים שמסתבר שזה המצב ברוב כ"י האשכנזים שהרי המנחת שי ובעל היכל הברכה העידו על כגך.
מענין אותי אם יש מסורת ממישהו לכתוב כך

ענ'י לעצמי כתב:ז"ל רבינו בחיי (במדבר יא, יט-כ):

ומזה נכתבה מלת לזרא באל"ף להפלגת המאוס, כי כל תיבה שצריכה להכתב בה"א ונכתבה באל"ף הכוונה להפליג הדבר. וכמוהו (רות א, כ) קראן לי מרא, שהיה משפטו בה"א, ובאורו לא תקראו לי מרה כשאר כל אשה מרה אבל קראן לי מרא להפליג המרירות, וזהו כי המר שדי לי מאד, וכמהו (דניאל יא, מד) ויצא בחמא גדולה להשמיד ולהחרים רבים, שנכתבה בחמא באל"ף להגדיל החמה, וזהו שאמר גדולה, וכן בכאן מלת לזרא להגדיל המאוס, זהו שאמר עד אשר יצא מאפכם.

ב'טעמא דקרא' תירץ ע"פ מה שהובא בשו"ע (אבה"ע קכט, לד) דשמות בלה"ק סופן בה"א, ובלשונות אחרים באל"ף, ומכיון שצרת נעמי נגרמה מכך שיצאה מא"י והלכה לארץ העמים, רצתה להראות את זה [דבארץ העמים קוראים באל"ף, שמדברים בלשונות אחרים]. ועע"ש לתירוץ אחר

ובשליתה היוצאת וגו' מבואר ששליה נכתב בה"א בסוף, ואילו באיזשהו מקום לא זכורני איפה, שליא כתוב באל"ף

בדברי חז"ל

לא מובן מניין הראיה מ"ובשליתה" שהמלה שלי' נכתבת בה' בסוף

כי ע"פ הדקדוק לפי הסמיכות, אילו היו כותבים באל"ף, היו כותבים ובשליאה היוצאת וגו'

אבן עזרא - פירוש ראשון בראשית מ"ט:י':

שילה – ... ויש אומרים: שהוא מגזרת: ובשליתה (דברים כ"ח:נ"ז).

כדכד כתב:אם יוכל מר לבדוק אלו הם אודה למר.
אני מסכים שמסתבר שזה המצב ברוב כ"י האשכנזים שהרי המנחת שי ובעל היכל הברכה העידו על כך.
מענין אותי אם יש מסורת ממישהו לכתוב כך

ראה: https://www.bl.uk/hebrew-manuscripts/ar ... ssed-bible השלושה חומשים ראשונים (אך כ"י הראשון - נביאים).
תוכל להודיע לי אם חסום, אז אציין הפרטים בל"נ.

יעקל כתב:

ענ'י לעצמי כתב:ז"ל רבינו בחיי (במדבר יא, יט-כ):

ומזה נכתבה מלת לזרא באל"ף להפלגת המאוס, כי כל תיבה שצריכה להכתב בה"א ונכתבה באל"ף הכוונה להפליג הדבר. וכמוהו (רות א, כ) קראן לי מרא, שהיה משפטו בה"א, ובאורו לא תקראו לי מרה כשאר כל אשה מרה אבל קראן לי מרא להפליג המרירות, וזהו כי המר שדי לי מאד, וכמהו (דניאל יא, מד) ויצא בחמא גדולה להשמיד ולהחרים רבים, שנכתבה בחמא באל"ף להגדיל החמה, וזהו שאמר גדולה, וכן בכאן מלת לזרא להגדיל המאוס, זהו שאמר עד אשר יצא מאפכם.

ב'טעמא דקרא' תירץ ע"פ מה שהובא בשו"ע (אבה"ע קכט, לד) דשמות בלה"ק סופן בה"א, ובלשונות אחרים באל"ף, ומכיון שצרת נעמי נגרמה מכך שיצאה מא"י והלכה לארץ העמים, רצתה להראות את זה [דבארץ העמים קוראים באל"ף, שמדברים בלשונות אחרים]. ועע"ש לתירוץ אחר

ובשליתה היוצאת וגו' מבואר ששליה נכתב בה"א בסוף, ואילו באיזשהו מקום לא זכורני איפה, שליא כתוב באל"ף

עפ"י שיטת מרן, נוכל ליישב גם לשון לזרא באל"ף, בגלל לשון הכתוב:

(יח) וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֘ וַאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאָזְנֵ֨י יְיָ֜ לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַאֲכִלֵ֙נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְיָ֥ לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַאֲכַלְתֶּֽם: (יט) לֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א׀ חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם: (כ) עַ֣ד׀ חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְיָ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם:

מפורש שעיקר בכייתם: למה זה יצאנו ממצרים, וכי טוב לנו במצרים. לכן נקט בזה: והיה לכם לזרא, לשון העמים, משום מצרים.

יעקל כתב:כי ע"פ הדקדוק לפי הסמיכות, אילו היו כותבים באל"ף, היו כותבים ובשליאה היוצאת וגו'

יש דוגמא(ה) למלה כזו שמסתיימת בא' בהברה פתוחה ובסמיכות היא גם בא'?

אֶת־מוֹצָֽאֲךָ֙ וְאֶת־מ֣וֹבָאֶ֔ךָ

פשוט שדִבר נכונה כי אל"ף לא תשתנה.

כדכד כתב:אם יוכל מר לבדוק אלו הם אודה למר.
אני מסכים שמסתבר שזה המצב ברוב כ"י האשכנזים שהרי המנחת שי ובעל היכל הברכה העידו על כגך.
מענין אותי אם יש מסורת ממישהו לכתוב כך

בחומש רגנסבורג, יש גיליון (מסורה קטנה) ליד בָאר (כצפוי. גם בחומש לייפציג 1 ראיתי שהיא קמוצה): ל' בתו' [= לית בתורה].
הוי אומר שישנו בנ"ך, דהיינו בחבקוק פרק ב פסוק ב: וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת.
מסורה הזאת מלמדת שאף כאן קמוצה.

באמונתו כתב:ד. איה לשון הרד"ק?
ה. לפי הכתר ארם צובא בפת"ח.

ד. אינו מפרש כדבריי (טעיתי לכתוב מן הזכרון), אלא שכך הבנתי ממה שכתב עליו בשרש באר "מקור" ולמדתי מן השאר שהם בכבד שגם זה כן (שאל"כ הו"ל לפרש שיצא מן הכלל).
ה. ידעתי. כתבתי ליתר שאת, ותמכתי יתדותיי כי גם אתה הבאת נוסח בָאר נגד המדוייקים של היום.

על השאר אשוב לכתוב כשאפנה אי"ה.

במסתרים כתב:

באמונתו כתב:ד. איה לשון הרד"ק?
ה. לפי הכתר ארם צובא בפת"ח.

ד. אינו מפרש כדבריי (טעיתי לכתוב מן הזכרון), אלא שכך הבנתי ממה שכתב עליו בשרש באר "מקור" ולמדתי מן השאר שהם בכבד שגם זה כן (שאל"כ הו"ל לפרש שיצא מן הכלל).
ה. ידעתי. כתבתי ליתר שאת, ותמכתי יתדותיי כי גם אתה הבאת נוסח בָאר נגד המדוייקים של היום.
על השאר אשוב לכתוב כשאפנה אי"ה.

ד. לא מוכרח.
ה. בספרי אשכנז נמצאים אלפי! שינויים מן המסורה הטברנית שבידינו. ודאי אין לנו אלא מסורת של ב"א.

אגב, בחומש לייפציג 1 מצאתי שמנקד תרגום אונקלוס: פרִיש בחיריק (נגד ניקוד התרגום אצלינו: פרֵיש בצירי), משקל קטיל. מתקרב אל: מפרש.
בגיליון העתיק תרגום: ומפרש.

לא זכיתי להבין את דברי רש"י ד"ה והם תכו לרגלך דאמר שם שתוכו מלשון תוך. לכאור' ע"פ דקדוק, השורש של תוכו הוא ת.כ.ה.

כמו פונו מפ.נ.ה., נוקו מ נ.ק.ה.

יעקל כתב:רש"י ד"ה והם תכו לרגלך

ואם שרשו תכ"ה תדע פירושו?
מה קשה לומר שהוא קרוב לתו"ך, וכ"ש למדקדקים (ורש"י בכללם) שיש שרש בן ב' אותיות.
ועיין אבן עזרא.

אולי יש כזה שורש בס' השורשים להרד"ק שאינו תח"י לע"ע

יעקל כתב:יש כזה שורש בס' השורשים להרד"ק

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=410

מ"מ הוא יחיד בתנ"ך ופירושו לפי ענינו כמ"ש שם וראב"ע, וה"ה לרש"י וכנ"ל.

באבן עזרא - דברים ל"ג:ג':

הם תכו לרגליך – ילכו על דרכיך...
תכו – בלא אח.
ויש אומרים: מתוך, כאילו הם הולכים בתוך לרגליך.
ואחרים אמרו: כי התי"ו מקום ה"א, כמו: תרגלתי (הושע י"א:ג'). והטעם: אפילו שיוכו בשבילך, לא יעזבו דבריך. וזה רחוק.
והנכון, שהוא כמו: נמשכו. והטעם: שילכו אל המקום ששם הארון, שהוא הדום רגליו...

"יש אומרים" מכוון לרש"י: מ"תוך". לדעתו, ודאי אין הוא יחיד בתנ"ך, כמובן.
הרד"ק שם באמת מפרש ע"ד האבן עזרא.

באמונתו כתב:"יש אומרים" מכוון לרש"י: מ"תוך". לדעתו, ודאי אין הוא יחיד בתנ"ך, כמובן.

ציינתי לראב"ע רק להעיר שלא הקשה על בנין התיבה אם הוא מענין תוך.

את הרד"ק הבאתי בשביל השואל שאין הספר לפניו ולהראות שהביאו בשורש תכ"ה וכמו שכתב.

כתבתי שהוא יחיד בהמשך לשקו"ט שבין יעקל וביני, אבל אין נפק"מ בזה ואין תועלת שאפרש כוונתי.

והיית לאב המון גוים -לאב באל"ף פתוחה, ומכאן ראיה לאב הרחמים שצריכה האל"ף להיות פתוחה, ולא כמו שגורסים חלק מהסידורים באל"ף קמוצה

אב שהוא סמוך הוא בפתח וכשאינו סמוך הוא בקמץ
אם יש סידורים שכתוב בהם אחרת אז זו טעות וא"צ שום ראיה לסתור

כדכד כתב:אב שהוא סמוך הוא בפתח וכשאינו סמוך הוא בקמץ
אם יש סידורים שכתוב בהם אחרת אז זו טעות וא"צ שום ראיה לסתור

עיין אלף למגן במטה אפרים סימן תקפ"ב ס"ק ל"ב וזה לשונו "אב הרחמים. ויש לומר האל"ף קמוצה, כי הוא יתברך הרחמים בעצמו. ואם האל"ף פתוחה, שפירושו אב של הרחמים, הנה הרחמים חוץ ממנו יתברך. וזה אינו כי הוא ומידותיו אחד."
ובשו"ת שומע ומוסיף לגר"ש דבליצקי זצ"ל על ראש השנה (עמוד ס"ב) הובא מכתב דמאן דהו רצה לתלות מודעה בבית כנסת שלו להעיר שלפי נוסח אשכנז שאומרים "אב הרחמים" בסמיכות צריך לדקדק לומר בפתח, וביקש להוסיף את הסכמת הגרש"ד למודעה הזו, וענה לו הגרש"ד, כי אין להרעיש על כך בגלל האלף למגן הנ"ל.
אמנם בקונטרסו תקון תפילה חלק ב אות ז הכריע לומר "אב הרחמים" בפתח על פי הדקדוק.

נגע בזה בהסכמת הגר"י בעלסקי לספר הדקדוק של רמח"ל (ונדחק מאד בפסוק אב המון גוים).

עכ"פ בתנ"ך הסמיכות הרגילה אבי ולא אב.

צ"ע באבן עזרא פרשת בראשית
ופירוש אבי — ראשון, וכמוהו 'אב', גם 'אביב'. ולעולם לא יסמך כי אם ביו"ד, ואחיו 'אח'

הספורנו מסביר סוף ויצא שמחנים הוא על דרך שבועיים, יומיים, שנתיים...

לפי זה, היה צריך להיות מחנתיים שהרי כמו ששנתיים התי"ו נתווסף פה בגלל הה"א של שנה, ככה צריך להיות פה עם מחנה המלאכים...?

שנה היא בנ'' קמוצה ואילו מחנה הוא בנ' צרויה או סגולה

איפה אפשר למצוא מ"מ לגבי הבדל בין חלק נחלה אחוזה וגורל ?

יעקל כתב:איפה אפשר למצוא מ"מ לגבי הבדל בין חלק נחלה אחוזה וגורל ?

חפש בספרים על שמות נרדפים
viewtopic.php?p=530960#p530960

למה הצאן והבקר נקראים בס' בראשית מקנה מלשון קניין ?

יעקל כתב:למה הצאן והבקר נקראים בס' בראשית מקנה מלשון קניין ?

בספר בראשית?

כן

שאלתי למה דייקת לכתוב "בראשית" והרי כן הוא בכל תנ"ך

שיהיה בכל התנ"ך....

יעקל כתב:למה הצאן והבקר נקראים מקנה מלשון קניין

השרשים לרד"ק
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=336
בראש העמוד

ועיין רמב"ן וישלח לד כג

נ.ב. אין מקום השאלה ב"דקדוק ומסורה"

מה השורש של המילה פורת - בן פורת יוסף ?
לפי הדקדוק היה צריך לכתוב בנות צעדו עלי שור ?

יעקל כתב:מה השורש של המילה פורת - בן פורת יוסף ?
לפי הדקדוק היה צריך לכתוב בנות צעדו עלי שור ?

עיין רש"י ושאר המפרשים במקראות גדולות

איך היו מתרגמים אביזרייהו בלשה"ק ?

מתוך לשון תנחומא פקודי:
עולם שני, דומה לחזיר, שהוא שוגש באשפתות, כך הולד שוגש בצואה כשהוא בן שנתים.

מה הפירוש 'שוגש'? מאיזה שרש הוא?