פורום אוצר החכמה

בדקתי במקורות שציינת ובאמת לפחות לפי ראב"ע שם מים הוא לשון יחיד

אחד מעיר כתב:כתבתי בקובץ בית אהרן וישראל על הניקוד המוטעה מושלם (שכרו מושלם), והניקוד הנכון מִשָּׁלֵם . .

כדכד כתב: . . למה לומר שכרו מִשָּלֵם כאילו יש כאן איזה חלק של שלם? הניקוד מושלם (ו שרוקה) הרבה יותר הגיוני . .

ולמה לא נימא מָשְׁלָם (בקמ"ץ קטן), במשקל הנאמר בפרשיותינו "שש מָשְׁזָר" - שפירושו "שזור" (וכדתרגם אונקלוס "שזיר").

כרמי שלי כתב:כי גם לשון קצרה צריכה להיות תִּקנית, ולא יתכן לכתוב פועל בל' זכר על חפץ בל' נקבה על סמך תיבה חסֵרה. אך בהוספת אות שימוש ניחא, כאילו אומר "ב(מצב )מעומד".

הנה בפרשת השבוע (תרומה ) נכתב על הכפורת (חפץ בלשון נקבה ) משני קצותיו.

זאת מיישב הראב"ע על אתר, בכתבו: "ומהכפורת בעצמה עשו את הכרובים על שני קצות הארון". ובפירושו הקצר נתפרש יותר. יעויי"ש.

כרמי שלי כתב:לפי שקאי בלשון נקבה, והול"ל "מעומדת".

ומצאתי בלשון מכילתא דר' ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה ב: "והגישו אל הדלת או אל המזוזה וגו' מקיש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד אתה אומר לכך בא או ירצענו במזוזה והדין נותן: מה הדלת [b]שאינו כשר [/b]למצוה [b]כשר [/b]לרציעה מזוזה שהיא כשרה למצוה אינו דין שתכשר לרציעה ת"ל ונתת באזנו ובדלת בדלת אתה נותן אבל אי אתה נותן במזוזה"...

מציאה כשר(ה)...
זאת ועוד, כי בדפו"ר הלשון בהמשכו הוא "מזוזה שהיא כשר למצוה כו' ".

עוד יש לדון (בעיקר הענין) מטעם כי תיבת "נימרינהו" פירושה "נֹאמר אותו" - ל' רבים, והול"ל "מעומדים".

כרמי שלי כתב:עוד יש לדון (בעיקר הענין) מטעם כי תיבת "נימרינהו" פירושה "נֹאמר אותו" - ל' רבים, והול"ל "מעומדים".

אז מוכרחים לומר ש"מעומד" הוא תיאור של מצב, ובעברית של ימינו היה מתאים לומר "במעומד".
ולכן הדעת נוטה לניקוד בחולם וסגול.
וכמובן לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ולא נשנה את מנהג אבותינו.

שברי לוחות כתב:בברכות ל' ע"א והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד; רב ששת אמר אפילו מהלך.
האם גם כאן נאמר מהולך?

כמובן שלא, משום שכתוב "מהלך" בלי ו' - למרות שהכתיבים בתלמוד הם כרגיל מלאים כי הם אינם מנוקדים, משמע ש"מהלך" הוא על משקל "מלמד משקר מטהר מטמא" וכדומה.
מצד שני, ברור שלא ניתן ללמוד כלום - מניקוד המילה "מהלך" - על ניקוד המילה "מעומד", משום שבשונה מהמילה "מהלך" - המילה "מעומד" היא עם ו' - וא"כ לכו"ע היא לא על משקל "מלמד משקר מטהר מטמא" וכדומה אלא היא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי': לשיטת האשכנזים "מעומד" היא על משקל "מלומד משובח מזומן מהולל", בעוד שלשיטת הספרדים "מעומד" היא על משקל "מצורך" (=מתוך צורך) "משורש" (=מתוך שורש) וכדומה.