פורום אוצר החכמה

גליון לך-לך תשף
שלחו נא הערות (כדאי להודיע לי באימייל כי אינני מקבל הודעות על תגובות)

היבטים לשוניים לך-לך תשף
שלחו נא הערות (כדאי להודיע לי באימייל כי אינני מקבל הודעות על תגובות)

קריאת שם הספר "בני יששכר" בשני שיני"ם אינה נובעת משיבוש אלא מדעת ומנהג חלק חשוב מקהילות ישראל שקוראים את השם "יששכר" בתורה בשני שינ"ים ואף מנהג דינוב הוא כן. אשר על כן לא יפלא שרצ"א מדינוב נתן לספרו את השם בני יששכר בשני שינים וכך יש לקרוא לו.

בעניין הבני יששכר, אתה יכול לטעון שגם הרב צבי אלימלך ז"ל
שאינני מגיע לקרסוליו גם הוא כהרבה אחרים נשתבש בקריאת המלה יששכר
ולכן קרא לספרו בדווקא יססכר
אם מישהו רוצה לקרוא לבנו או לספרו יססכר
מי אני שאמחה בו
אבל אם למשל הוא כותב יעקב וקורא לבנו או לספרו יַיְיְנְקֵב אני רשאי וגם צריך לקרוא נכונה י-ע-ק-ו-ב

פרשת וירא תשף
ואני מבקש שוב אם אתם מעדיפים לשים הערות כאן
אנא הודיעוני כדי שאוכל להגיב
אינני מקבל משום מה הודעות על תגובות אע"פ שמסומן אצלי 'הודע על תגובה'
לפחות אם המגיב יודיע שיש תגובה בלי לשלוח במייל את תוכנהּ
שבת שלום

אחד מעיר כתב:בעניין הבני יששכר, אתה יכול לטעון שגם הרב צבי אלימלך ז"ל
שאינני מגיע לקרסוליו גם הוא כהרבה אחרים נשתבש בקריאת המלה יששכר
ולכן קרא לספרו בדווקא יססכר
אם מישהו רוצה לקרוא לבנו או לספרו יססכר
מי אני שאמחה בו
אבל אם למשל הוא כותב יעקב וקורא לבנו או לספרו יַיְיְנְקֵב אני רשאי וגם צריך לקרוא נכונה י-ע-ק-ו-ב

מה שאני טוען הוא שזו דעה אחרת ולא שיבוש

אחד מעיר כתב: . . אינני מקבל משום מה הודעות על תגובות אע"פ שמסומן אצלי 'הודע על תגובה' . .

כמדומני, שמערכת ההתראות בדוא"ל אינה עובדת מזה זמן.

לכדכד בעניין יסָסְכָר

זה מה שאני טוען זו לא דעה אלא חוסר דעה

יש כאן כתיב וקרי
מגליון ויצא סז ל יח יִשָּׂשכָר הקרי יִשָּׂכָר. השי"ן השניה כאילו אינה כתובה. הקורא יִשָּׂשְׂכָר משתבש מאוד. אין להתפלל לצאת חובת הקריאה במקום שקוראים יִשָּׂשְׂכָר!

ל יח יִשָּׂשכָר זה כתיב המילה הזו. שני שיני"ן השי"ן השנייה איננה נקראת. כלל גדול בידינו: אות בתוך המילה שאינה מנוקדת כאילו לא קיימת. כאן ברוב הספרים אין אפילו סימן לשי"ן ימנית או שמאלית.
זו לשון הרוו"ה (היידנהיים): בראשית ל', י"ח כתב הראב"ע ריש פ' שמות וז"ל יששכר בעבור התחברות שני סינין חסרו האחד מן המכתב כדרך מחצצרים ד"ה ב, ו', ז' ואין סין כמוה במקרא.
וכ"כ רד"ק במכ' ובשרשים וכל ספרי החומשים סין השניה בלא נקודה כלל ובמדוייקים ראיתי קו ישר כדמות פתח על הסין השניה כזה שֿ והוא לסימן שאינה נקראת כלל.
ובספר נחלת יעקב כתב מפ' ויצא עד פ' פינחס קורין יששכר בשני סינין ומשם ואילך בסין אחד ונתן טעם על זה ע"פ מה שכתב החזקוני בפ' פינחס לישוב משפחת הישוב במדבר כ""ד, כ"ו יעויין שם. וטעמו הוא כטעם ריר חַלָּמוּת (לשה"כ איוב ו', ו') ויש קורין כל יששכר שבתורה בסין אחד מלבד יששכר ראשון, שבפרשה זו קורין בשני סינין וגם זה שבוש כי מה שכתבנו לעיל הוא העיקר.
ל, יח. ישֹשכר, כבר הורו החכמים המובהקים כי השי"ן השני נכתב ואיננו נקרא כלל וכלל כמבואר במנחת שי לכן אל תשעה אל דברי חלומות של בעל נחלת יעקב והסומכים עליו האומרים כי רק בפעם הראשון קורין ב' השיני"ן, ויש שאמרו עד פ' פנחס, וכולם ישא רוח, וכבר בטל דבריהם המדקדק רז"ה בסוף חבורו שערי תפלה סי' שכ"ג גם החכם ר"א מווילנא בספרו מכתב מאלי', והאמת כי המחבר נחלת יעקב לא ידע מענין הקריאה הנכונה כל מאומה, וכהנה שיבושים רבים בספרו להמעיין בו: (שום שכל).
עוד קטע מהרוו"ה בהאזינו: שלא מצאנו בכל המקרא שום אות בלי ניקוד שצריכה להיות נעה באחת מהנקודות. כי עיקר הניקוד איננו כי אם להורות על הקריאה, לכן מצאנו בכמה מקומות נקודות מבלי אותיות כגון כל קריין ולא כתיבן שהזכירו בעלי מסורה בריש ספר דברים ובמס' נדרים ל"ז: וסופרים פרק ו' ה"ח ופ"ז ה"א ובכולהו נרשם הנקודות להודיע הקריאה אע"פ שאין שם שום אות, והיפך זה הכתיבן ולא קריין הנזכרין במס"ג בספר רות סימן ג' ובנדרים שם ובסוף פ"ו דסופרים שאותיותיהם כתובים מבלי שום ניקוד תחתיהם להודיע שאינן נקראים כלל.
ומכל זה נתברר כי כל אות הכתובה מבלי ניקוד היא בלתי מתנועעת כלל וכמאן דליתא דמיא ולכן שין השני של יששכר וצדי השני של מחצצרים {(ד"ה א, טו, כד) ע"ש ברד"ק ומ"ש} בלי ניקוד כלל לפי שאינן נקראות כלל. ע"כ מהרוו"ה.
למדנו מכאן שעד לנחלת יעקב (אחד המהדירים של רש"י, וכמדומה ההערות שנמצאות בדפוסים הרגילים של רש"י, רובן ככולן הערות סרק, הן ממנו) לא עלה על דעת איש לבטא את השי"ן השנייה. לא באשכנז וכל שכן לא בקהילות ספרד.
אם כנים הדברים הרי לא מדובר כאן רק בשיבוש אלא בפגיעה בעיקרי האמונה. וזו לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קמא סעיף ח: כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבה כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר; ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה, בפני גדולי הדור: ה"ר יצחק אבוהב והר"ר אברהם ואלאנסי והר"ר שמואל ואלאנסי בנו ז"ל, והתרו בו שיקרא כפי המסורה, ולא רצה, ונידוהו והורידוהו מהתיבה. ע"כ.
מי הוא זה ואיזה הוא אשר יערוב ליבו לבלע את הקודש.
די היה בדברים אלה לעקור מנהג קלוקל זה. ב"קובץ בית אהרן וישראל" גליון נח פורסם מאמר שמציג את ה"דעה" של קריאת יִשָּׂשְׂכָר כאילו יש לה מקום. על זה באה תגובת מיודענו הרב יצחקי נר"ו. אני מביא בזה קטעים מדבריו ב'קצירת האומר' בסוף מהדורתו של הספר לוח ארש. מכאן ואילך דברי הרב יצחקי.
הנה בחילופי בן אשר ובן נפתלי בפרשת ויצא יששכר נקראת בסין אחד לבן אשר וכן העיד בשו"ת רב האי גאון שכן הקריאה לבן אשר. ואפילו בן נפתלי אינו חולק (על בן אשר) לענין הקריאה אלא שמנקד השין הראשונה בשוא והשנייה בקמץ.
א"ה: אביא בכאן את לשון רב האי גאון, ואשר שאלתם מה טעם יכתב יששכר בשני שינין [הערה: מעצם השאלה מוכח שתלמוד ערוך בידם לקרוא בשין אחת] דע כי שני פנים קוראין אותו יש שקוראין יששכר, אחד שין ואחד סמך [יִשְׁשָׂכָר] ויש שקורין יששכר סמך בלבד. ויש מנקדין אותה שני דרכים [יש מנ]קדין את שניהם כתורת סמך כך יִשְׂשָׂכָר, אע"פ שאין מוציאין בפה אלא אחד [א"ה: מכאן שהמסתמכים על בן נפתלי טועים, כי גם לפיו קוראים יִשָּׂכָר], וזה בן נפתלי וסיעתו. ויש שמנקדין על הראשון כתורת סמך וסימן הקמץ תחת הראשון, והשני כאילו אין מנקדין אותו לא מלמעלה ולא מלמטה וזהו מעשה בן אשר וסיעתו. ע"כ. ונמשיך בדברי הרב יצחקי.
וכן העיד במחברת התיגאן... וכן העיד הרד"ק בספר המכלול שכן הקריאה לבן אשר גם ר' משה בוטרול בשם ר"ה גאון וראב"ע בשמות א ג ובספרו מאזנים והרמ"ה ב"מסורת סייג לתורה" שלו והמאירי בקרית ספר שלו..... כולם מעידים שהסי"ן השנייה בלתי נקראת בכל מקום.
בהמשך מביא הרב יצחקי מקורות רבים נוספים אשר יתנו עדיהם ויצדיקו את מנהג ישראל צדיקים המקורי: יִשָּׂכָר קרי. ונלאיתי להעתיק את הכל.
כשהתפרסם המאמר בקובץ בית אהרן וישראל באה על זה תגובת הרב יצחקי, ב"תגובה" לדבריו הכותב הראשון החזיק בטענה שלקוראים בשני שינין יש על מי לסמוך כי עושים כדברי בן נפתלי. הכנתי מכתב שגם אם פירוש בן-נפתלי כדבריו הרי הוא רק כיוון אליו כסומא בארובה, נגד מנהג ישראל בארצותם בפזוריהם. מה גם שאפשר להראות בקלות שאין זו דעת בן-נפתלי. גם טענתי שאחרי הקמץ צריך לבוא שוא נע והיו צריכים להוסיף געיא (מתג) בשי"ן הראשון, ואין מתג בשום דפוס או כ"י.
העורך ענה לי בעל פה שאין הם מזדקקים עוד לנושא.
סיכום בקצרה:
ברוב עדות ישראל קוראים יששכר לפי הקרי יִשָּׂכָר.
בקהילות הלא-אשכנזיות לא עלה על דעת איש מעולם לשנות מקריאה זו.
בעלי הדקדוק והמסורה כולם מעידים על קריאה זו.
גם לדעת בן-נפתלי [שבכל מקום נקטינן דלא כוותיה אלא כבן-אשר] אין קוראים את השי"ן השנייה בשוא, אלא קוראים את השי"ן הראשונה בשוא נח, והיא נבלעת בקמץ של השין השנייה .
אחרי שנשתרבב המנהג על ידי מי שאין לו יד ורגל בדקדוק ובמסורה, יצאו גדולי המדקדקים נגדו וביטלו את דבריו.

אחד מעיר כתב:כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבה כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר.

ילמדונו רבותינו!
בפרק אין בין המודר אמר רבי יצחק 'קַרְיָן וְלָא כְתִיבָן וּכְתִיבָן וְלָא קַרְיָן הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי';
אך מנלן דקריין וכתיבן אף הן הלכה למשה מסיני?

הרב אחד מעיר!
כל המקורות שיטרח כת"ר להביא לא יועילו נגד מי שקבל מרבותיו או במסורת שהדרך היא לקרוא יששכר בשני שינ"ים.
בית אהרן וישראל הוא לא המקום הראשון ולא האחרון שהביא דעה זו שיש לקרוא יששכר בשני שי"נים.
אין כאן פגיעה בעקרי האמונה כי בענין הנדון מדובר על אחד שהתעקש לקרוא כמו הכתיב למרות שהקרי שונה. כאן הם פשוט חולקים וסוברים שאין קרי וכתיב.
נכון שגדולי המדקדקים סבורים אחרת אבל הם כן סבורים שהם צודקים.

בעניין יססכר
זו טעות שנכנסה רק לפני כ400 שנה
ולא ע"י בקי בדקדוק ומסורת
אבל שוב מי שמתעקש לקרוא כך כי ככה עשה אביו לא יעזור כלום
[אני משער שמבינים כמו ר' יעקב לויפר כן ישנו]
עם זאת הערתי גם על שם הספר וגם על הקריאה במקומה

ועתה לפרשת חיי-שרה ועל הפרק אני מעלה שוב שיבוש חדש כנראה בן 40 50 שנה

שבת שלום ומבורך

איני יודע מתי נכנס הענין הזה
העובדה היא שיש קהילות חשובות שנוהגות לקרוא כך ולא ישמעו לך למרות כל הראיות.
על איזה שיבוש התרעת עכשו?
וגם, למה המטעים את המ' משנה משמעות (הערה 1 בפנים)?

כדכד כתב:על איזה שיבוש התרעת עכשיו?

על שיבוש בקריאת 'האוהלה' שהטעם על האלף ולא כמשנים.

כדכד כתב:וגם, למה המטעים את המ' משנה משמעות (הערה 1 בפנים)?

ע' א"ע ובשורשים לרד"ק - שמר. (וכן בישעיה ז, ד בא"ע וברד"ק)

אחד מעיר כתב: . . ועתה לפרשת חיי-שרה . .

יש להעיר, דבההפטרה יש להזהר לקרות בפסוק יח "ועתה אדני המלך" (בעי"ן), משא"כ בפסוק כ - שצ"ל "ואתה אדני המלך" (באל"ף). ויעויין במפרשים על-אתר.

אחד מעיר כתב:'הִשָּֽׁמֶר לְךָ' – המטעים את המ"ם משנה משמעות.

רחוק מן הדיוק.
הקורא 'הִשָּׁמֵֽר' - מם צרויה ומוטעמת – למקצת מדקדקים (אבן עזרא, וכן נוטה דעת הרד"ק) משנה משמעות; אך לא כן דעת תרגום יונתן ודעת רבינו סעדיה, אלא 'הִשָּֽׁמֶר' וְ'הִשָּׁמֵֽר' משמע אחד להן.

מהו השינוי למ"ד שיש?

לעת עתה אני שולח את גליון תולדות
להערות אנסה לענות בנפרד
ושוב חבל שלא מודיעים לי במייל
גם מי שאינו רוצה לחשוף את עצמו בפניי (לא יודע למה) יכול לשלוח אלי את ההערה במייל ואז אוכל לענות כאן
כתובת המייל מופיעה בתוך כל קובץ
שבת שלום וחודש טוב ומבורך

אחד מעיר כתב:ושוב חבל שלא מודיעים לי במייל
גם מי שאינו רוצה לחשוף את עצמו בפניי (לא יודע למה) יכול לשלוח אלי את ההערה במייל ואז אוכל לענות כאן
כתובת המייל מופיעה בתוך כל קובץ

לא הבנתי איך זה אפשרי

מהיכי תיתי שיברכך הוא בשוא נח (הכ' הראשונה).

כי הוא לא בראש מלה ולא שני משני שוואים האות לא דגושה והתנועה בהברה שלפניו היא סגול שזו תנועה גדולה

כדכד כתב:כי הוא לא בראש מלה ולא שני משני שוואים האות לא דגושה והתנועה בהברה שלפניו היא סגול שזו תנועה גדולה

וכך אכן אמורים לבטא זאת בברכת כהנים

עיין בדקדוקי שי (פרק ד הערה 14) שכן דעת הראשונים (ר' יהודה אבן חיוג' - שלשה ספרי דקדוק עמוד 130; דקדוקי הטעמים פסקה 33; רד"ק במכלול דף עא: - עב.; מחברת התיג'אן עמ' סו - סז) ששוא הבא באות הראשונה מאותיות הדומות הוא נח בדרך כלל (אלא אם כן בא מתג לפניו), וכן נוהגים התימנים עד היום.
אבל רבי אליהו בחור (מסורת המסורת מאמר ג' עמוד נו; פרקי שירה שיר הח'; ועיין עוד קול הקורא פ"ח ס"ה) והגר"א (משנת הגר"א שער השוא אות א') כתבו שהשוא נע באות הראשונה מהאותיות הדומות בכל אופן.

בברכה המשולשת כתב:

כדכד כתב:כי הוא לא בראש מלה ולא שני משני שוואים האות לא דגושה והתנועה בהברה שלפניו היא סגול שזו תנועה גדולה

וכך אכן אמורים לבטא זאת בברכת כהנים

שמעתי מחבר כהן שהוריו דרים בעיר העתיקה שאביו היהמברך ברכת כהנים בלא להניע את השווא בכ' של "יברכך" עד שיום אחד הרב נבנצל שליט"א הורה לו כן להניע את השו"א הזה וביטל דעתו מפני דעת הרב נבנצל כי אמר שגם בחכמת הדקדוק הרב נבנצל בקיא יותר ממנו
ומה שכתבתי לעיל היה לענות על השאלה "מהיכי תיתי"

כדכד כתב:

בברכה המשולשת כתב:

כדכד כתב:כי הוא לא בראש מלה ולא שני משני שוואים האות לא דגושה והתנועה בהברה שלפניו היא סגול שזו תנועה גדולה

וכך אכן אמורים לבטא זאת בברכת כהנים

שמעתי מחבר כהן שהוריו דרים בעיר העתיקה שאביו היהמברך ברכת כהנים בלא להניע את השווא בכ' של "יברכך" עד שיום אחד הרב נבנצל שליט"א הורה לו כן להניע את השו"א הזה וביטל דעתו מפני דעת הרב נבנצל כי אמר שגם בחכמת הדקדוק הרב נבנצל בקיא יותר ממנו
ומה שכתבתי לעיל היה לענות על השאלה "מהיכי תיתי"

תודה רבה!

עדיין לא נזמן לי להגיב על התגובות
בעניין הרב נבנצאל נר"ו יש להצטער על השגגה שיצאה מפי השליט
גליון ויצא תשף
שלחו הערות ואם אפשר הודיעוני נא עליהם גם במייל
ומובטחני שהרוצה להשאר בהעלם ימצא את הדרך להשאר כך
ותודה למגיבים

בעניין מגיב שרוצה לכתוב אלי ושלא אדע מי הוא
אפשר לעשות כתובת ואלה או גמייל נוספת ללא פרטים מזהים (אפשר להמציא שם כמו תיק תאק, או XX) והיא יכולה להיות חד-סטרית לשלוח ולא לקבל
או לשלוח מאיזה חבר וכד' ולומר לי שהמוען אינו קשור לתוכן היוצא ממנו
[לפעמים חברים מבקשים ממני לשלוח איזה דבר שלא קשור אלי באימייל כי אין להם אינטרנט]
אני רואה שמישהו הגיב וענה די קרוב למה שאני הייתי עונה
אבל אני מקווה בכל זאת למצוא זמן להגיב בעצמי

אחד מעיר כתב:שלחו הערות ואם אפשר הודיעוני נא עליהם גם במייל
ומובטחני שהרוצה להשאר בהעלם ימצא את הדרך להשאר כך
ותודה למגיבים

מה הבטחון הזה אשר בטחת?

מעט דבש כתב:עיין בדקדוקי שי (פרק ד הערה 14) שכן דעת הראשונים (ר' יהודה אבן חיוג' - שלשה ספרי דקדוק עמוד 130; דקדוקי הטעמים פסקה 33; רד"ק במכלול דף עא: - עב.; מחברת התיג'אן עמ' סו - סז) ששוא הבא באות הראשונה מאותיות הדומות הוא נח בדרך כלל (אלא אם כן בא מתג לפניו), וכן נוהגים התימנים עד היום.
אבל רבי אליהו בחור (מסורת המסורת מאמר ג' עמוד נו; פרקי שירה שיר הח'; ועיין עוד קול הקורא פ"ח ס"ה) והגר"א (משנת הגר"א שער השוא אות א') כתבו שהשוא נע באות הראשונה מהאותיות הדומות בכל אופן.

וממילא יש מקור למה שאמר הרב נבנצל ומקור לדעות החולקות ואין זו שגגה אלא מחלוקת

הודעה מאוריאל פרנק על כינוס שוחרי הלשון השנתי במצפה יריחו

שלום רב,

בעז"ה נתכנס במצפה יריחו ליום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" זאת חנוכה, יום שני, ב' בטבת תש"פ.

הנכם מוזמנים להגיש הצעות להרצאה קצרה (עד ח"י דקות) בנושא לשוני-תורני.


השנה יוקדש הכינוס לזכרו של הרב נתן קמינצקי ז"ל.

1. את ההצעות יש לשלוח עד י' בכסלו לדוא"ל <info@maanelashon.org>
2. ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3. הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.

בברכת חורף בריא ובתודה מראש,
אוריאל פרנק
"מענה לשון"

www.maanelashon.org

ושמתי כדכוד
ראית את מי אתה מעמיד נגד מי? כלל מלאכותי של הבחור (והגר"א בדקדוק הלך לפי הבחור, ואיני יודע איזה מספרי הראשונים היה לפניו)
מול ראשוני המדקדקים

מגליוננו נח סח
ו יג וְהִנְנִי יש חומשים "פשוטים" בכללם תורה תמימה ולטריס שהוסיפו געיא (מתג) בה"א, כיון שהוא לפני שוא נע.
אחרי ששללנו את נעות שוא הדומות (ואולי התרנו למי שאינו יכול, וחושש לבליעת אות), הרי ברור שאין מקום לגעיא זו. ע"כ משנה שעברה.
בענין זה קיבלתי מכתב ממנחם זילבר נר"ו.
שלום ותודה.
אולי כדאי להביא את הידיעה הבאה לרשימת המכותבים:
באמת קשה לבטא אותיות דומות כאלו בשוא נח. אך שמעתי מפי הרב מרדכי ברויאר בשם חנוך ילון, שלפי המבטא הטברייני שהשוא נהגה כחצי פתח, מסתבר שההגייה האשכנזית-ספרדית כחצי סגול אינה נחשבת כ"נעות" השוא, ואם כן יתכן שהטבריינים אכן הגו מקרים אלו ב"שוא נע" שלנו, ולא ראו בכך שום קושי הטעון תיקון.
מנחם
בספר "פרקי לשון" שהוא אסופת מאמרי ילון ז"ל מצאתי בעמ' 120 כלשון הזו: ואם יבואו בן אשר ובן נפתלי בכבודם ובעצמם ויאמרו: 'כך מסרנו', אענה ואומר: מימיכם אני שותה, ועפר אני תחת כפות רגליכם, אף על פי כן מסורת זו איני יכול לקבל. אי אפשר לי לקטע מילים שבפי להברות הנ-ני צל-לי ועל אחת כמה וכמה שאיני יכול לשים דיבור שכמות זה בפי תלמידיי. רצוני לדבר כבן אדם מגודל, ועל כורחי אניע את השואים הללו; אין אדם הוגה הנני וכיוצא בה בשוא נח. הגייה זו מוציאה את האות השוואית של הנ"ל על דרך רִנָּה, צִלִּי, ונמצא השוא בטל. כלומר אין ללמד דברים שהם נגד חוקי הטבע.
דברי ילון נאמרו דרך ויכוח כשבא להגן על ספר לימוד דקדוק לתלמידי תיכון, ולהצדיק את הכללת שווא הדומות בשואים הנעים. יתכן שלתלמידים ולציבור שתפקיד לימודם את הדקדוק לשימוש נכון של השפה בחיי יום יום אין זה מעשי להכביד על הלשון ולומר הנְני בשוא נח בנו"ן הראשונה [עם זאת שמעתי תימני מדבר כך ללא קושי ובטבעיות גמורה, ואפילו אומר "מסתובבים" בי"ת ראשונה בשוא נח, מנוגד לדקדוק].
טענתו כי הגייה זו מוציאה את האות השוואית של הנ"ל על דרך רִנָּה, צִלִּי, ונמצא השוא בטל. היא בכלל "בית-ספרי" אחר שדגש חזק הוא דגש כפלן. בפועל אפשר לשמוע הפסק קטן בין האותיות השוות, אין כאן הכפלה של האות. ושוב, בבואנו לקרוא בתורה ולקיים בזה את דין המשנה, אין הכללים הטכניים של מה ללמד לתלמידים בבתי ספר כשהדקדוק הוא "מקצוע" מנחים אותנו איך לקיים הלכה זו באופן הטוב ביותר.
הלא הכל יסכימו שגם אם האקדמיה ללשון העברית תחליט על ביטול מוחלט של השווא הנע, או על השוואה מוחלטת של חי"ת עם כֿ"ף רפויה, הרי יבטלו אלו ואלף כיוצא באלו ודבר מהתורה לא יתבטל.
נעבור עתה למה שנמסר בשם ר"מ ברויאר ז"ל בשמו בהנחה שהעברת השמועה היא נכונה. כנראה יש ראיות שבזמנו ובמקומו של בן אשר ושאר מסרני כתבי היד המזרחיים הקדומים אמנם ביטאו סתם שוא נע כחטף-פתח , מכל מקום להניח ששוא דומות כיון שקשה לבטאו נח, בטאוהו כחטף סגול, נראה בעיניי תמוה מאוד. אותם בני ארץ ישראל שראב"ע קוראם "צחי המבטא" לא מצאו קושי לומר הנני בשוא נח גמור.
אבל יתרה מזו, גם לו יהיבנא להו כל טענתייהו, גם אם אסכים שלפני כאלף שנה ביטאו שוואים נחים מסוימים כמו והעבַטְתְָּ טי"ת כמו סגול, הרי אנו שמבטאים שוא נע כמו סגול – הרי אם נבטא גם שוא נח ככה, השוינו שוא נח לנע!

קודם כל כדכד חסר.
חוץ מזה אין סיבה להוסיף "ושמתי" לפני פנייה אליי כמו שאין סיבה להוסיף "ולקחתי אתכם" לפני פנייה אל מר.
מלבד זאת, לא העמדתי מי כנגד מי אלא ציטטתי את הודעתו של הרב מעט דבש.
דומני שרבי אליהו והגאון רבי אליהו נחשבים בהחלט ברי סמכא בתורת הדקדוק.
דבר נוסף, מר לא ענה על השאלה: "מה הבטחון הזה אשר בטחת".

בעניין שוא הדומות
וגם בעניין יש(ש)כר וכד' הגענו למקום של ויכוח מעגלי שלא יתן כלום
על מובטחני נתתי עצות
ומסתמא יש עצות קלות יותר ופשוטות יותר
לעניין כדכוד - כתיב מלא שלא יקראו כדכַּד
והקדמת המלה הראשונה ושמתי אין בה שום בעיה לענ"ד וחבל לבזבז זמן על סרק

אחד מעיר כתב:ב

עניין מגיב שרוצה לכתוב אלי ושלא אדע מי הוא
אפשר לעשות כתובת ואלה או גמייל נוספת ללא פרטים מזהים (אפשר להמציא שם כמו תיק תאק, או XX) והיא יכולה להיות חד-סטרית לשלוח ולא לקבל
או לשלוח מאיזה חבר וכד' ולומר לי שהמוען אינו קשור לתוכן היוצא ממנו
/quote]

זה גם סוג של בזבוז זמן
בכל אופן אני מבקש ממעלת כבוד תורתו להפסיק את השימוש בכתיב מלא ואת התוספת "ושמתי" לפני כדכד

וישלח תשף
גם הזמנה לכינוס
רעיון, אולי כדכד יופיע שם בעילום שם
ונתראה יחד עם החברים
אם לא יזדהה שהוא כדכד [רצונו של אדם כבודו, וכ"ש במקום צער] לא אוכל לנחש שזה הוא
אני מזמין גם את שאר החברים
את הרב יוסף קמנצקי נר"ו אני מכיר כבר שנים רבות
והוא עומד לדון גם בענינים לשוניים לפי המצורף

למה אתנהלה בקמץ הנ'?

בענין הקריאה של "וילך ראובן" היה על זה אשכול במקרא ותרגום "וילך ראובן.. טעמים".

אתנהלה בכ"י מדויקים נ' בקמץ
מצאנו כיוצא בו איוב ט ל {ל} אִם-הִתְרָחַצְתִּי (במו)-בְמֵי-שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּֽי:
יש התפעל קל
ראה למשל וַיִּתְפָּֽקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵֽף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחֽוּר: {טז} מִכֹּל | הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ כָּל-זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַֽשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִֽא: (פ) {יז} וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּֽקְדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵֽף חָרֶב כָּל-זֶה אִישׁ מִלְחָמָֽה

שאלתי למה. לא איפה יש דוגמאות נוספות וגם לא הבנתי מהו "התפעל קל".

גליון וישב תשף
לכדכד
התפעל הוא בניין המכונה בספרי דקדוק חדשים 'בניין כבד' בדומה לפיעל ופֻעל
אצל הראשונים בנין כבד הוא דבר אחר ואכמ"ל
המאפיין בשלושת הבנינים האלה שיש דגש בעי' הפועל לכול אורך הבניין שלַּמתי אשלֵּם שלֵּם וכד' וכן התפעל השתלֵּם ישתַּלֵּם
בעניין התפקד הבאתי צורה שהפ' בקמץ והק' ללא דגש. זה לא חריג אלא בניין לא מצוי כל כך
ואני מדמה לזה נהל ו'רחץ' שגם הם נשארים ללא דגש מה שאני קורא התפעל קל
יש?

אחד מעיר כתב:ואני מדמה לזה נהל ו'רחץ' שגם הם נשארים ללא דגש מה שאני קורא התפעל קל

אין לדמות שהרי כאן בגרוניות עסקינן. ואף שבדרך כלל אין הפתח משתנה לקמץ לפני אותיות ה' וח', אין זה כלל ברזל.

אמנם יש נֵהלת בשירת הים בתשלום דגש
מ"מ נראה לי להעדיף את צורת ההתפעל הרפה
אע"פ שמצאתיו רק בשורש פקד
והבוחר יבחר