פורום אוצר החכמה

זאב ערבות כתב:

פלתי כתב:שמעתי פעם שלחז"ל היה כח להוסיף ולחדש מילים בלשון הקודש. כי כל אות בלשון הקודש יש לה את המהות והמשמעות שלה. וחז"ל בחכמתם ידעו את מהות האותיות וכשהיו צריכים לחדש מילה לדבר שאינו מוזכר בתנ"ך הם ידעו בדיוק מאיזה אותיות היא צריכה להיות מורכבת ואיך היא מבוטאת. ולכן המילים המחודשות שנמצאות במשנה אעפ"י שאינן מופיעות בתנ"ך לשון הקודש הן.

חז"ל כולל לכאורה גם אמוראים, אז האם גם להם היה את הכח הזה? משמע שגם לשון הגמרא כלול בהגדרת לשון הקודש.

אני לגמרי לא מבין. הגמרא זה ארמית כמעט טהורה!

משולש כתב:

זאב ערבות כתב:

פלתי כתב:שמעתי פעם שלחז"ל היה כח להוסיף ולחדש מילים בלשון הקודש. כי כל אות בלשון הקודש יש לה את המהות והמשמעות שלה. וחז"ל בחכמתם ידעו את מהות האותיות וכשהיו צריכים לחדש מילה לדבר שאינו מוזכר בתנ"ך הם ידעו בדיוק מאיזה אותיות היא צריכה להיות מורכבת ואיך היא מבוטאת. ולכן המילים המחודשות שנמצאות במשנה אעפ"י שאינן מופיעות בתנ"ך לשון הקודש הן.

חז"ל כולל לכאורה גם אמוראים, אז האם גם להם היה את הכח הזה? משמע שגם לשון הגמרא כלול בהגדרת לשון הקודש.

אני לגמרי לא מבין. הגמרא זה ארמית כמעט טהורה!

גם בתנ"ך יש ארמית טהורה, החל מירמי' עד דניאל עזרא ונחמיה

זאב ערבות כתב:גם בתנ"ך יש ארמית טהורה, החל מירמי' עד דניאל עזרא ונחמיה

נו, והאם יש מישהו שכתב שהארמית התנכית נקראת "לשון הקודש"?

משולש כתב:

זאב ערבות כתב:גם בתנ"ך יש ארמית טהורה, החל מירמי' עד דניאל עזרא ונחמיה

נו, והאם יש מישהו שכתב שהארמית התנכית נקראת "לשון הקודש"?

בתחילת האשכול צירפתי קובץ הכי קאמר, קראת אותו?

זאב ערבות כתב:

משולש כתב:

זאב ערבות כתב:גם בתנ"ך יש ארמית טהורה, החל מירמי' עד דניאל עזרא ונחמיה

נו, והאם יש מישהו שכתב שהארמית התנכית נקראת "לשון הקודש"?

בתחילת האשכול צירפתי קובץ הכי קאמר, קראת אותו?

לא. אז בל"נ אקרא אותו ואחר כך אגיב. (אם יהיה לי מה להגיב)

פלתי כתב:שמעתי פעם שלחז"ל היה כח להוסיף ולחדש מילים בלשון הקודש. כי כל אות בלשון הקודש יש לה את המהות והמשמעות שלה. וחז"ל בחכמתם ידעו את מהות האותיות וכשהיו צריכים לחדש מילה לדבר שאינו מוזכר בתנ"ך הם ידעו בדיוק מאיזה אותיות היא צריכה להיות מורכבת ואיך היא מבוטאת. ולכן המילים המחודשות שנמצאות במשנה אעפ"י שאינן מופיעות בתנ"ך לשון הקודש הן.

גם אני חשבתי על הרעיון הזה, בקריאת התורה של שבת שעברה, שהרי כך נאמר בפרשת בראשית ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה היא שמו. כלומר שהקב"ה נתן לאדם הראשון חכמה להבין מעצמו איזה שם נכון לקרוא לכל מין חיה וחיה לפי תכונתו וכו', וכל שם שקראו אדם הראשון בחכמתו הוא שמו האמיתי, דהיינו לכא' בלשון הקודש.
וכאן אני מגיע ל2 נקודות:
א-לשון קודש הוא שם עצם הדבר, לפי שורשו וענינו, כפי הידוע לחכמים האמיתיים, כמו אדה"ר. וכן איתא בכמה ספרים לחלק בין לשה"ק לשאר לשונות כידוע.
ב- חכמים גדולים כאדה"ר ולכאורה ה"ה לחכמינו ז"ל, יש באפשרות ליתן מעצמם שם לדבר או לענין, כפי שהבינו ברוחב דעתם, ומילים אלו ייחשבו לשון הקודש, כיון שזהו שם העצם האמיתי.
נ.ב. מסתבר כי כל שרשי המילים בלשון הקודש, ניתן להוציא מהם מילים בז' הבנינים, וייחשבו לשון הקודש, גם אם המילים בבנין כזה לא הופיעו בתנ"ך. וייתכן אפי' בהטיות שונות מז' הבנינים, ע"ד פיוטי הקליר, ולאפוקי מהראב"ע.
עוד ברור אצלי, שכל המילים שהשורש שלהם בשפה אחרת אינה בלשה"ק.
מה שאינו ברור אצלי הוא לשון הארמית, האם אינה לשון אחות ללשה"ק, שהרי חלק עיקרי שבארמית מיוסד על לשה"ק בשיבוש קל ודי קבוע, האם השיבוש הזה מוציא ממנו לגמרי את קדושת הלשון במקור.

יקים כתב:ב- חכמים גדולים כאדה"ר ולכאורה ה"ה לחכמינו ז"ל, יש באפשרות ליתן מעצמם שם לדבר או לענין, כפי שהבינו ברוחב דעתם, ומילים אלו ייחשבו לשון הקודש, כיון שזהו שם העצם האמיתי.

מה נעשה שלשון חז"ל איננה לשון שנחתה מן השמים, אלא לשון שניתן לעקוב אחר מקורותיה - אם ממלים שנקלטו משפות אחרות, אם ממלים ששינוי משמעותם ואם משיבושים הדרגתיים של לשון המקרא (כגון בלבול בין גזרת ל"א לגזרת לי"ה, שיצר מלים כמו לקרות, למלאות, יצתה ועוד), כדרכה של שפה משתנה ומתפתחת.
ויעויין בזה פיה"מ להרמב"ם ריש מסכת תרומות.

יקים כתב:מה שאינו ברור אצלי הוא לשון הארמית, האם אינה לשון אחות ללשה"ק, שהרי חלק עיקרי שבארמית מיוסד על לשה"ק בשיבוש קל ודי קבוע, האם השיבוש הזה מוציא ממנו לגמרי את קדושת הלשון במקור.

ומה לענין השפה הערבית ושאר השפות המכונות שמיות?
לשון הקודש איננה שפה מנותקת לעצמה, אלא שפה שיש לה שפות אחיות, בדומה לשאר השפות בעולם.

סגי נהור כתב:מה נעשה שלשון חז"ל איננה לשון שנחתה מן השמים, אלא לשון שניתן לעקוב אחר מקורותיה - אם ממלים שנקלטו משפות אחרות, אם ממלים ששינוי משמעותם ואם משיבושים הדרגתיים של לשון המקרא (כגון בלבול בין גזרת ל"א לגזרת לי"ה, שיצר מלים כמו לקרות, למלאות, יצתה ועוד), כדרכה של שפה משתנה ומתפתחת.
ויעויין בזה פיה"מ להרמב"ם ריש מסכת תרומות.

גם שאר דברי חז"ל אינם דברים שנחתו מן השמים, אלא דברים שניתן לעקוב אחר מקורותיהם ואחר דרכי הלימוד וההיסק שהביאום לידי דברים אלו. ועם זאת מקובל בידינו שדבר ה' דיבר בם והתלבש בשכלם ובלשונם ובדבריהם. ואין הדבר שונה בענייננו.

משולש כתב:

פלתי כתב:שמעתי פעם שלחז"ל היה כח להוסיף ולחדש מילים בלשון הקודש. כי כל אות בלשון הקודש יש לה את המהות והמשמעות שלה. וחז"ל בחכמתם ידעו את מהות האותיות וכשהיו צריכים לחדש מילה לדבר שאינו מוזכר בתנ"ך הם ידעו בדיוק מאיזה אותיות היא צריכה להיות מורכבת ואיך היא מבוטאת. ולכן המילים המחודשות שנמצאות במשנה אעפ"י שאינן מופיעות בתנ"ך לשון הקודש הן.

כולל מילים יווניות גמורות שנמצאות במשנה? מי אומר כן?

לא דיברתי על יוונית. דיברתי על לשון הקודש. היה להם כח לחדש מילים בלשון הקודש.

מעניין פעמים מוצאים לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, היינו שחכמים משתמשים במילה מסויימת שלא כפי משמעותה בתורה.
מה זה אומר? זה נחשב לשון הקודש?

פלתי כתב:שמעתי פעם שלחז"ל היה כח להוסיף ולחדש מילים בלשון הקודש. כי כל אות בלשון הקודש יש לה את המהות והמשמעות שלה. וחז"ל בחכמתם ידעו את מהות האותיות וכשהיו צריכים לחדש מילה לדבר שאינו מוזכר בתנ"ך הם ידעו בדיוק מאיזה אותיות היא צריכה להיות מורכבת ואיך היא מבוטאת. ולכן המילים המחודשות שנמצאות במשנה אעפ"י שאינן מופיעות בתנ"ך לשון הקודש הן.

עכשיו מצאתי כעין זה בספר לוח ארש ליעב"ץ ז"ל. תשובה לטוענים על כך שהכניסו חז"ל לתפילה לשונות שאינן במקרא:

פלתי כתב:

פלתי כתב:שמעתי פעם שלחז"ל היה כח להוסיף ולחדש מילים בלשון הקודש. כי כל אות בלשון הקודש יש לה את המהות והמשמעות שלה. וחז"ל בחכמתם ידעו את מהות האותיות וכשהיו צריכים לחדש מילה לדבר שאינו מוזכר בתנ"ך הם ידעו בדיוק מאיזה אותיות היא צריכה להיות מורכבת ואיך היא מבוטאת. ולכן המילים המחודשות שנמצאות במשנה אעפ"י שאינן מופיעות בתנ"ך לשון הקודש הן.

עכשיו מצאתי כעין זה בספר לוח ארש ליעב"ץ ז"ל. תשובה לטוענים על כך שהכניסו חז"ל לתפילה לשונות שאינן במקרא:

יעבץ.jpg

לעניות דעתי דברי היעב"ץ שונים מאד ואולי הפוכים מהדברים דלעיל.
כי לא עלה בדעתו שיש חלות שם לשון הקודש ויש הבדל בין מה שנכנס בחלות הזה ובין מילים שנשתנה משקליהם. רק היה קשה לו שבתפילה לפני ה' ראוי לנקוט לשון המקרא ורק על זה כתב מה שכתב. לא ראיתי את המקום השני שמציין אליו אבל מלשונו כאן נראה לי שזה עיקר כוונתו והבנתו.

תודה רבה למגיבים הנ"ל ולהוכחה מהיעב"ץ, לחזק את מה שטענתי לעיל שחז"ל בחכמתם ידעו לכוון אל נכון את ההגדרה המדוייקת בלשון הקודש לענינים שונים, אף שאין להם מקור בתנ"ך, וכמו אדם הראשון כנ"ל.

אוצר החכמה כתב:

פלתי כתב:

פלתי כתב:שמעתי פעם שלחז"ל היה כח להוסיף ולחדש מילים בלשון הקודש. כי כל אות בלשון הקודש יש לה את המהות והמשמעות שלה. וחז"ל בחכמתם ידעו את מהות האותיות וכשהיו צריכים לחדש מילה לדבר שאינו מוזכר בתנ"ך הם ידעו בדיוק מאיזה אותיות היא צריכה להיות מורכבת ואיך היא מבוטאת. ולכן המילים המחודשות שנמצאות במשנה אעפ"י שאינן מופיעות בתנ"ך לשון הקודש הן.

עכשיו מצאתי כעין זה בספר לוח ארש ליעב"ץ ז"ל. תשובה לטוענים על כך שהכניסו חז"ל לתפילה לשונות שאינן במקרא:

יעבץ.jpg

לעניות דעתי דברי היעב"ץ שונים מאד ואולי הפוכים מהדברים דלעיל.
כי לא עלה בדעתו שיש חלות שם לשון הקודש ויש הבדל בין מה שנכנס בחלות הזה ובין מילים שנשתנה משקליהם. רק היה קשה לו שבתפילה לפני ה' ראוי לנקוט לשון המקרא ורק על זה כתב מה שכתב. לא ראיתי את המקום השני שמציין אליו אבל מלשונו כאן נראה לי שזה עיקר כוונתו והבנתו.

במחמכ"ת, אינני מבין דבריו, הרי היעב"ץ כותב להדיא בתחילת דבריו "בידעם לשון הקודש על השלמות", כלומר שהם ידעו לשון הקודש גם מה שלא מופיע במקרא. ניתן לפרש כוונת היעב"ץ, שהם קיבלו במסורה את כל שרשי ופעלי לשון הקודש, אך יותר מסתבר לענ"ד שהם הבינו בחכמתם את כל שרשי ופעלי לשון הקודש, ע"פ הבנתם ושכלם האלוקי, לרדת לסוף עומקו של כל דבר וענין, להגדירו על פי האמת בדיוק. וכנ"ל שבלשון הקודש כל תיבה מגדירה את הדבר במילה, וכמו 'חוה כי היא היתה אם כל חי', וכמו אדם מלשון אדמה אשר ממנה לוקח (או מלשון אדמה לעליון ככתוב בספרי האמת), וגם אם יבואו להוכיח באותות ומופתים שהתיבות האלו מקורם בלשונות זרים, אין בו ממש כיון שייתכן ומקורם הראשון היה בלשון הקודש, וכדברי חז"ל שמתחילה דיברו רק בלה"ק, עד דור הפלגה שבו נשתבשו לשונם, ואם תיבות מסויימות ואפי' אם רבות הנה הגיעו ללשונות אחרים, עדיין כוחם בהם לבטאות כראוי את הדבר והענין לפי שורשו, א"כ כלשון הקודש יחשבון, וק"ל.
וכבר עלה בדעתי כמה פעמים להוציא קונטרס להוכיח שכל מילה ושם דבר בלשון הקודש מצביע על עצם הדבר, הן מצד המילה הנחבאת ונסתרת בתיבה זו, והן מצד שרשי האותיות, שלכל אות ואות בלשון הקודש מבטא ענין מסויים, וכאשר יש בשורש התיבה ב' או ג' אותיות, הנה האותיות המרכיבות התיבה כל אחת ואחת מבטאת בענינה חלק מן הדבר ההוא, ואכמ"ל בזה.

בספר אוצר פלאות התורה לפרשת וארא יש כמה דפים בענין לשון הקודש ואני מצרפם. בין השאר מובא שם דברי המהרש"א ששפת אם של בנ"י במצרים היה ארמית, וכן מובא שם שהשפה המצרית חדרה לשפת הדיבור, ובסוף מביא מספר לה העברי שהאר"י דיבר בלשון אידיש!

בספר תתן אמת ליעקב - משולחנו של הרה"ג יעקב אדלשטיין ח"א עמ' 332 מובא קטע קצר בשם שיבושי לשון שיצרו שפה ושם מובא שכאשר בני אדם מדברים בצורה מסוימת - זה נהיה כבר שפה נכונה!

זאב ערבות כתב:בספר תתן אמת ליעקב - משולחנו של הרה"ג יעקב אדלשטיין ח"א עמ' 332 מובא קטע קצר בשם שיבושי לשון שיצרו שפה ושם מובא שכאשר בני אדם מדברים בצורה מסוימת - זה נהיה כבר שפה נכונה!

יש"כ. במקו"א ציינתי שמצינו כבר בראשונים שכינו "לחי וקורה" של תקנת מחיצות, ג"כ בשם "עירוב".

משולש כתב:

זאב ערבות כתב:איש אינו מליץ יושר על בן יהודה ועל "כוונותיו", אך משום מה מזימתו התקיימה וצ"ע האם זה היה מעשה שטן או רצון ההשגחה.

מרשעים יצא רשע, ואם בן יהודה חטא והחטיא את הרבים מסתמא אין הקב"ה מביא "תקלה" (במרכאות) על ידי רשעים.

גם את זה לעומת זה עשה האלוקים!
גם הקדושה וגם ההיפך.
יונקים מאותו מקום!
רק הקדושה בדרך אחת.
וההיפך בדרך אחרת!

בגליון המאור (תפז) יש מאמר תיבות מלשון אידיש וענגליש ששורשן בלשון הקודש או ארמי

זאב ערבות כתב:בגליון המאור (תפז) יש מאמר תיבות מלשון אידיש וענגליש ששורשן בלשון הקודש או ארמי

פתחתי ונעצרתי על המילה הראשונה שם: "איינס בלשון אידיש אומרים למספר אחד איין, וכן בלשה"ק (ב"ב קסד: ) אחת נקרא הן-הינא", עכ"ל.

כל מי שיפתח בב"ב קסד: יראה שיש שם רשימת מילים יווניות עם תרגומן ללשון הקדש: "סומכוס אמר: הינא - אחת, דיגון - שתים, טריגון - שלוש" וכו'. וכ' רש"י: "וכולם: הינא, דיגון, טריגון, כולן לשון לעז שלנו הם" עכ"ל.

...כדאי להמשיך הלאה?.

חגי פאהן כתב:

זאב ערבות כתב:בגליון המאור (תפז) יש מאמר תיבות מלשון אידיש וענגליש ששורשן בלשון הקודש או ארמי

פתחתי ונעצרתי על המילה הראשונה שם: "איינס בלשון אידיש אומרים למספר אחד איין, וכן בלשה"ק (ב"ב קסד: ) אחת נקרא הן-הינא", עכ"ל.

כל מי שיפתח בב"ב קסד: יראה שיש שם רשימת מילים יווניות עם תרגומן ללשון הקדש: "סומכוס אמר: הינא - אחת, דיגון - שתים, טריגון - שלוש" וכו'. וכ' רש"י: "וכולם: הינא, דיגון, טריגון, כולן לשון לעז שלנו הם" עכ"ל.

...כדאי להמשיך הלאה?.

זה ממשיך כך גם בהמשך רשימת המילים, יש הרבה דוגמאות מסוג זה (בסיס, איטרטיא...)
זכורני שפעם ראיתי ספר שלם שבא להוכיח שמקור האנגלית מלשה"ק. פתחתי בעמוד שנפתח וראיתי שם את המלה קוביה...

https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?52504&
עיי"ש בעמוד 13

בברכה המשולשת כתב:זכורני שפעם ראיתי ספר שלם שבא להוכיח שמקור האנגלית מלשה"ק. פתחתי בעמוד שנפתח וראיתי שם את המלה קוביה...

שם הספר the word ונכתב ע"י יצחק מוזסון. בספר מובאים 22000 דוגמאות.

אתר [כללי] העוסק במקורות המילים בשפה האנגלית
https://www.etymonline.com/word/