פורום אוצר החכמה

יש רשימה במסורה של כל הקריין וכתיבן שבכתבי הקודש, או שזה לפי ראות עיני המעתיקים?

כיון ששאלתי נראית מן המתמיהין, אפרש את שיחתי:
במקרים מסויימים, ציינו החומשים 'קרי' אף שאין שינוי לא בקריאה ולא במשמעות. לדוג' 'ויאספו את השלו' - 'שליו קרי'. 'והאיש משה ענו מאד' - 'עניו קרי'.
האם זה נמסר שזה נקרא קרי וכתיב? אולי פשוט את המלים האלה כותבים בלי יו"ד?

אולי היה הבדל הגיה פעם בין מלא לחסר

אותיות יהו"א אינן נשמעות!
ואין הבדל אם הן נכתבות או לא, למעט האות יו"ד המבדילה בין חיריק מלא שהוא תנועה גדולה לחסר שהוא תנועה קטנה.

הכהן כתב:אותיות יהו"א אינן נשמעות!
ואין הבדל אם הן נכתבות או לא, למעט האות יו"ד המבדילה בין חיריק מלא שהוא תנועה גדולה לחסר שהוא תנועה קטנה.

ידעתי גם ידעתי, אך אולי פעם היו מדקדקים שכן הבחינו ביניהם- כמו שמעיד האב"ע שבני טבריא ידעו את החילוק בין ר דגושה לר רפויה ואילו לנו אין כל הבנה איך ייתכן הדבר.

אם יש הבחנה ביניהם, איך תפרנס ההבדל בין בגדכפ"ת שאחרי יהו"א מפיק ללא מפיק?

זכורני שיש ספר שלם של מרן הגר"ש דבליצקי שליט"א חוק יהו"א ומבטליו- ואולי שם יש דיון על כך?

בברכה המשולשת כתב:זכורני שיש ספר שלם של מרן הגר"ש דבליצקי שליט"א חוק יהו"א ומבטליו- ואולי שם יש דיון על כך?

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?142292&
פתוח לכולם.

יאיר כתב:

בברכה המשולשת כתב:זכורני שיש ספר שלם של מרן הגר"ש דבליצקי שליט"א חוק יהו"א ומבטליו- ואולי שם יש דיון על כך?

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?142292&
פתוח לכולם.

תודה רבה כב' הרב יאיר שליט"א

ראה כאן מה שכתב לענין הקרי וכתיב דובמלאות


וכאן לכללות הדיון, בעיקר בעמוד נט-ס.

ועלי להודיע שעל מאמר זה כתב מחבר הקונטרס בתוכן הענינים שטרם הושלם

יישר כח גדול!!!

מענין לענין.
בחומשים שלנו בפ' בהר (ויקרא כה, ל): הכתיב הוא אשר לא חומה, בא', ומצויין קרי אשר לו חומה, בו'.
בקריאה ובשמיעה איני יודע להבחין בין לו בו' ללא בא', ומה הוא ה"קרי" ו"כתיב"?

אני תמיד מתלבט בזה למעשה אם הדבר קשור לכוונת הקורא. כלומר אם הקורא חשב שהקרי והכתיב שווים והתכוון לקרא לא בא (ופירוש הפסוק שאין לו חומה או איזה רעיון דומה) האם זה יפסול את הקריאה? אם נאמר שכן א"כ יהיה לנו פירוש שהקרי עניינו גם שזה פירוש הדברים למעשה (כמו שבאמת הוא כן במקרה זה) והעניין יהיה הצורך בידיעת הקורא שזה הקרי.

ישנו מאמר שלם של הרב ברויאר על קרי וכתיב, ושם מזכיר במפורש את ה'לא/לו' כשינויי קרי וכתיב שאינם באמת כאלה, ומתייחס לכך ע"פ שיטתו.

האבן עזרא בפ' משפטים בפסוק אשר לא יעדה מביא מן הר"י חיוג שאנחנו לא נוכל להבדיל במבטא בין חולם שאחריו אל"ף לחולם שאחריו וי"ו.
ובספרי הר"י חיוג מבואר מפורש כך שבאמת אין ביניהם חילוק במבטא, וראה בקבצים שצרפתי למעלה שכן דעת רוב הקדמונים, אך יש חולקים.

לייטנר כתב:ישנו מאמר שלם של הרב ברויאר על קרי וכתיב, ושם מזכיר במפורש את ה'לא/לו' כשינויי קרי וכתיב שאינם באמת כאלה, ומתייחס לכך ע"פ שיטתו.

איפה נמצא המאמר?

אוצר החכמה כתב:אני תמיד מתלבט בזה למעשה אם הדבר קשור לכוונת הקורא. כלומר אם הקורא חשב שהקרי והכתיב שווים והתכוון לקרא לא בא (ופירוש הפסוק שאין לו חומה או איזה רעיון דומה) האם זה יפסול את הקריאה? אם נאמר שכן א"כ יהיה לנו פירוש שהקרי עניינו גם שזה פירוש הדברים למעשה (כמו שבאמת הוא כן במקרה זה) והעניין יהיה הצורך בידיעת הקורא שזה הקרי.

הייתי מעדיף להתבטא שהוא עיקר הפירוש על פי הפשט
ואכן כך הוא, כמבואר בבאור הגר"א או"ח סי' ה', ועוד.

אלא שמ"מ יש לעיין אם כוונת וידיעת הקורא מעכבת בזה.
ואולי יש להביא כדמות סמך שאינה מעכבת, משו"ת ארץ צבי סי' מ"ה שכתב לבאר מה שהשומע הבא לצאת איזו מצוה מדין שומע כעונה צריך להאזין לקורא, שהוא משום דבלא"ה אינו שומע המלים על נכון אלא כמו מי שאינו מבין הלשון שאפשר ששמע ברי כתה במקום ברוך אתה עי"ש, ובתוך הדברים הזכיר שזה אם לא יבליט הקורא היטב כל הברה והברה ויתן ריוח בין המלים, ואי נימא דידיעה הנ"ל מעכבת הרי במלים רבים שהן אצלנו שוים ממש (כמו את-עת, כל-קול, לשאת-לתת, ועבדתם-ואבדתם) גם זה לא יועיל והיה יכול להביא דוגמאות כאלה ובלי הגבלה זו דאם לא יבליט. אלא כנראה דכל ששמע הברה זו עצמה הרי זו שמיעה, וה"ה לקורא.

לי קרה פעם בקר"ש שהמבט שלי על אחת מהמלות ועבדתם-ואבדתם היתה כאילו אני אומר האחרת (על ידי שבעוה"ר שוטטתי בארץ, ופתאום הביאתני רוח ההשתוטטות אל מוצא פי) ומיד עמדתי על הטעות (כי פתאום חזרתי משוט בארץ ומהתהלך בה), ונסתפקתי בזה, עם כי שם נראה דטוב יותר כי פליטת המלים על כל פנים באה מהמלים הנכונים שנקלטו במח מהרגל הלשון.

מיהו מחבר 'מגלת ספר' הנז"ל?
האם יצא לאור בשלמותו? היכן ניתן להשגה?

הכהן כתב:כיון ששאלתי נראית מן המתמיהין, אפרש את שיחתי:
במקרים מסויימים, ציינו החומשים 'קרי' אף שאין שינוי לא בקריאה ולא במשמעות. לדוג' 'ויאספו את השלו' - 'שליו קרי'. 'והאיש משה ענו מאד' - 'עניו קרי'.
האם זה נמסר שזה נקרא קרי וכתיב? אולי פשוט את המלים האלה כותבים בלי יו"ד?

בתנ"ך קורן שינו, ובהרבה מקומות מסוג זה ביטלו את ההערה לכתיב וקרי.

איש גלילי כתב:בתנ"ך קורן שינו, ובהרבה מקומות מסוג זה ביטלו את ההערה לכתיב וקרי.

הגישה של קורן לא לציין במקום שאפשר לקרוא את המילה כמות שהיא, אף שללא ניקוד תיתכן טעות. לדוג' נַעֲרָ, יְדֵ, וכן על זו הדרך.

הכהן כתב:יש רשימה במסורה של כל הקריין וכתיבן שבכתבי הקודש, או שזה לפי ראות עיני המעתיקים?

בגמ' סוטה פרק כשם שהמים (כז,ב ושם לא,א - לגבי "הן יקטלני לו/לא איחל" ולגבי "בכל צרתם לו/לא צר") משמע ברור שלא היתה בזה מסורת ברורה.

כתב הרב אליהו בחור (מסורת המסורה לוחות ראשונות סוף הדבור העשירי)
והמין השני הוא הה"א הבאה במקום וי"ו כנוי הזכר הנסתר ומה שלפניה בחולם כגון קול העם ברעה (שמות לב, יז) כי פרעה אהרן (שם כה) כגן שכה (איכה ב, ו) ודומיהן, לא נמסר עליהן רק כן כתיב או כתיב כן כמו אהלה ד' כתיבין כן המנה ד' כתיבין כן וביש נוסחאות מצאתי שנמסר על ויט אהלה (בראשית יב, ח) אהלו קרי וכן קול העם ברעה (שמות לב, יז) ברעו קרי וכן בקצת האחרים וכולם טעותי סופרים כי לא נמצא לעולם מלה דכתיב בסופה ה"א בחולם ובקרי בוי"ו ומה שנמצא במסורת י"ד מלין דכתיבין ה"א וקריין וי"ו היינו דווקא וי"ו בשורק כמו לא יקרחה קרחה (ויקרא כא, ה) יקרחו קרי ידינו לא שפכה (דברים כא, ז) שפכו קרי ודומיהן.
מהו הסיבה להבדיל בין חול"ם ושורו"ק?

במקרה שאין חילוק בהגייה בין הקרי והכתיב, וכגון מש"כ האבע"ז המובא לעיל, האם הענין של הקרי הוא שצריך להתכוין למשמעות הזאת, או שבאמת אין לקרי שום נפק"מ.

עושה חדשות כתב:אין לקרי שום נפק"מ

אלא לפירושו.
מנין לנו לחדש כוונה.

עושה חדשות כתב:במקרה שאין חילוק בהגייה בין הקרי והכתיב, וכגון מש"כ האבע"ז המובא לעיל, האם הענין של הקרי הוא שצריך להתכוין למשמעות הזאת, או שבאמת אין לקרי שום נפק"מ.

מהגמרא שהבאתי לעיל - נראה להוכיח שאין צורך לכוון. דאלת"ה - איך לא היתה להם מסורת?!

כעת חיפשתי מקופיא,
תפא"י ערכין ט - דכתיב אשר לא חומה באל"ף, ואפ"ה צריך הקורא לחשוב בשעה שקורא כאילו כתוב לו בוי"ו.
תורה תמימה ויקרא כה - מדכתיב לא באל"ף והקורא צריך לכוין כמו דכתיב לו בוא"ו כמבואר במסורה.