פורום אוצר החכמה

בניגון האשכנזי המקובל, במקום שיש פשטא֙ מונ֣ח זקף־קט֔ן בעלי קוראים רבים משמיטים את ניגון ה'מונח' הבא לפני זקף קטן, וקוראים כאילו הוא פשטא֙ זקף־קט֔ן, בקביעות, או שלא בקביעות.
כמו בקריאה כאן
בפרק א, בתחלתו (פסוק ג)
גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם

השווה בין ה'מונח זקף קטן' הראשון ('וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה') לשני ('יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם').
ומכיון שטעם זה נמצא כמעט בכל פסוק, זה משנה את הניגון לאורך כל המגילה.
היש למישהו מידע בענין?

אכן יש להשתדל לנגנו בשווה בכל מקום.
יש להעיר על ניגון הקדמא שבאיכה הרבה נוהגים לנגנו כפשטא בכל מקום, זה בולט במיוחד בקריאת הציבור פסוק 'השיבנו' שקוראים את תיבת 'השיבנו' כמו את תיבת 'אליך', בעוד הראשון קדמא והאחרון פשטא.
יש להעיר עוד שרובם קוראים את ניגון האתנחתא והסוף פסוק באותו ניגון בדיוק, ואשמח לדעת אם יש למישהו ידע כלשהו על ניגון שונה באחד מהם.

ב'תורת הטעמים' (פרק ו' הערה יא - עמוד פא) כתב (ביחס למגילת אסתר, שגם שם בניגון המקובל אין הבדל בין אתנחתא לס"פ): "שמעתי בעל קורא מאותן קהילות שקוראים את שניהם כאתנחתא, שחילק ביניהם חילוק דק, ע"י משיכת ניגון הסו"פ".

מצ"ב כל העמוד, באדיבות המחבר שליט"א.