פורום אוצר החכמה

עד היום ידעתי שה'פסק' הפסקתו קלושה מכל הטעמים המפסיקים (מלבד במקרה שהוא הופך את הטעם למפסיק כמו מונח לגרמיה) וכ"כ בספר טעמי המקרא של וויידנפעלד שהוא רק בא לתיקון הלשון.
אמנם בקראי שמו"ת בפרשת שמיני חזרה ונתעוררה לי תמיהה רבת שנים בפרק י פסוק יב

וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים

תיבת אלעזר מפוסקת בתלישא גדולה ואחר תיבת איתמר יש פסק. לכאורה הטעם לפסק הוא מכיוון ש'בניו' מתייחס גם לאלעזר ולא רק לאיתמר אך ק"ל שהיה ראוי להיותר הפסקה גדולה יותר בין 'איתמר' ל'בניו' מאשר בין אלעזר לאיתמר.
האם יתכן שהפסק מפסיק יותר מהתלישא או שמא יש סיבה אחרת לשינוי בדרגות ההפסקה מההדרגה המתבקשת?
ושמא שייך גם זה להנידון פה?

וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֘ הַנּֽוֹתָרִים֒
תחילה העתקתי עם טעמים כי כך יותר ברור
הרביע והזרקא באותה דרגת הפסק
לכן מתחלק כך [וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן] [וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֘]
אבל ברור ש'הנותרים' מפרש רק את אלעזר ואיתמר.
בקיצור הקטע הזה אינו מתנהג לפי הכללים הרגילים של החצייה
אולי היה כאן צורך בזרקא סגול ולכן לא יכול להיות לפניו מפסיק מלך (זקף).
כרגע צ"ע.

מאחר והרביע והזרקא הינם שווים בדרגת ההפסק שלהם הרי שהמפסיק הראשון הוא היותר גדול, אי לכך חלוקת הפסוק היא כך:
{[וידבר משה, אל אהרן] [ואל אלעזר ואל איתמר בניו, הנותרים]} {קחו את המנחה וגו'

אחר המחילה, איני רואה שום קושיא מלבד מה שהקשתי (אמנם היה מקום לפסק "בניו הנותרים" יחד בלי שום הפסק ביניהם).
כנראה הפתרון לשאלתי הוא ההבדל בין "וידבר משה אל אהרן ואלעזר ואיתמר" ובין "וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר" שמאחר וכתוב בפסוק "אל" בכל פעם הרי שכל אחד מהם חוזר להתייחס בפני עצמו למילים "וידבר משה" ולכן ההפסקה בין "אל אלעזר" ל"ואל איתמר" יותר גדולה מהצפוי.

לפי הכללים, (עיין בספרי הרב ברויאר), שליש לא יכול לבוא צמוד לפני המשנים זרקא ופשטא, והוא נעשה משרת. אבל המשרתים והשלישים שלפניו באים לפי הכללים כאילו היה כאן השליש.
לפיכך, אם יש תלישא על אלעזר ולא גרשיים, מוכח שאיתמר ראוי לגרשיים ורק בגלל שהוא צמוד לזרקא השתנה הגרשיים למונח. (ברביעי אין את ההשתנות למשרת, ולכן לא תבוא תלישא לפניו אלא גרש או גרשיים ורק לפניהם תלישא).
נכון שאיתמר ראוי להפסק גדול יותר מאלעזר, אבל הכלל הוא ששלישים מפסיקים בתוך שלישים, מפני שאין מפסיקים פחותים מהם.

ההוא גברא כתב:לפי הכללים, (עיין בספרי הרב ברויאר), שליש לא יכול לבוא צמוד לפני המשנים זרקא ופשטא, והוא נעשה משרת. אבל המשרתים והשלישים שלפניו באים לפי הכללים כאילו היה כאן השליש.
לפיכך, אם יש תלישא על אלעזר ולא גרשיים, מוכח שאיתמר ראוי לגרשיים ורק בגלל שהוא צמוד לזרקא השתנה הגרשיים למונח. (ברביעי אין את ההשתנות למשרת, ולכן לא תבוא תלישא לפניו אלא גרש או גרשיים ורק לפניהם תלישא).
נכון שאיתמר ראוי להפסק גדול יותר מאלעזר, אבל הכלל הוא ששלישים מפסיקים בתוך שלישים, מפני שאין מפסיקים פחותים מהם.

תודה, תשובה יפה. (רק למען הדיוק, איתמר מוטעם בקדמא ומרכא ולא במונח).
עדיין יש לדקדק אם לפי הכללים השליש שלפני זרקא הופך למשרת מדוע בא כאן פסק, האם זה כך בכל מקום ששליש הופך למשרת או שמא כאן זה משום שבעצם היתה ראויה כאן הפסקה יותר גדולה משליש (כדי להפסיק יותר מאלעזר)?