פורום אוצר החכמה

הסימן נזכר כדרש במגלה עמוקות רמז נז, קדמנו אדם בזה ?
בחומשי מהדורת "מאור התורה" עשו עבודה נוראה סקלו וציינו המראי מקומות, אך הם עשו בזה כבתוך שלהם צודקים בזה?
יש פה ספר שלם אמרי שפר הדורש כל מיני סימנים אך הוא דורש גם סימני סכום הקאפיטלך אשר בלי ספק נעשה לאחרונה נוכל לסמוך עליו??
יש להוסיף עוד הרבה מקורות בודדים אך זה ספר שלם!!
וכן העובדא שנעלמה בסוף פקודי, ושהרבה שטויות נתלה בזה
והעיקר מי דן בזה כמסורה?

אבא יודן כתב:עתה מצאתי זה

בתאג' התימני הסימנים שונים לפעמים מסימני המסורה הרגילים, אם כי גם הם שמות אנשים.
בפרשת וישלח אביאסף סימן וכן בפקודי עזיה סימן. (לא בדקתי אם גם בשאר הפרשיות הם תואמים למאירי שציין).

מאמר מהגרי"ח סופר שליט"א בספרו תורת יעקב

מה שנכון נכון כתב:

אבא יודן כתב:עתה מצאתי זה

בתאג' התימני הסימנים שונים לפעמים מסימני המסורה הרגילים, אם כי גם הם שמות אנשים.
בפרשת וישלח אביאסף סימן וכן בפקודי עזיה סימן. (לא בדקתי אם גם בשאר הפרשיות הם תואמים למאירי שציין).

בחומשי מאור התורה הם מדויקים כבמאירי
ואני חושש שגם בתאג' התימני הכניסום מן דהוא מקרית ספר ולא מחכמי תימן יצא.
ואין שום מידע נוסף?

השמועה שכניתי לעיל בשם שטויות הובא בסוף המהריא לשמות

אולי יועיל מי בטובו להוריד כאן את הקונטרס סימנין דאורייתא ושכרו כפול מן השמים

קליה הוא קליטא (עז' י כג) =קליטה.

אבא יודן כתב:ואני חושש שגם בתאג' התימני הכניסום מן דהוא מקרית ספר ולא מחכמי תימן יצא.

ככה"נ לא כך ולא כך, אלא מסורת קדומה שנשתיירה אצל שניהם.

באחד הכרכים האחרונים של "ישורון" , ואינו תח"י, יש מאמר על סימני הפסוקים במסורה (נדמה לי מהרב קמינצקי) ומתייחס הרבה לדברי הגריח"ס המובאים לעיל, מי שיכול להעלות הדברים יתברך.

אבא יודן כתב:אולי יועיל מי בטובו להוריד כאן את הקונטרס סימנין דאורייתא ושכרו כפול מן השמים

בבקשה

מסתבר ש"הממציא" של סימני סכום פסוקי הפרשיות הוא מישאל בן עזיאל בחיבורו כתאב אלכ'אלאף (ספר החילופים). מישאל זה חי, כפי הנראה, בסוף המאה העשירית.

מבדיקת כתר ארם צובא ה'אוטוגרף' של בן אשר עולה, כי אין בספר שום סימן לא בפרשיות ולא בחומש, (תוכלו לראות את זה בקטעים מספר דברים שכן הוצגו לציבור הרחב) הוי אומר שבן אשר לא הכיר את הסימנים הללו, ואין לטעון שהוא הכיר רק שלא ראה צורך לכותבם, מאחר שוודאי אם היתה כאן מסורות שקיבל מאבותיו בדבר הוא לא היה מתעלם ממנה, אלא אם כן נטען שהוא הכיר את תופעת הסימנים אלא שהיא לא הייתה דבר של קבלה ומסורת וכל אחד נתן סיימן כטוב בעיניו ולכך לא ראה צורך להנציח את הסימנים.

בשביל לטעון שאת הסימנים הללו נתנו בעלי המסורה צריך מסורות ושום ספר של אחרון שיכתוב כך בפשטות לא יהוה הוכחה, כי מניין לו? ונראה גם שהדבר יכול להיבדק כי ברוך ה' יש מספיק חומשים וחיבורי מסורה עתיקים שישפכו אור על העניין.

ראה במאמר על ענין זה שפורסם ב"סיני" קכ"ו עמ' י"ז.
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?100061&

חכמים, מה פשר הסימן הזה, בשלהי פרשת מסעי?
מחלה - ניחא. אולם חולה - מאי האי?

עי' טעמא דקרא.

חשוקי חמד כתובות דף עב עמוד א

אמר לאשתו שתהיה חולה

שאלה מעשה בבעל שמחוסר סייעתא דשמיא, לא שלט בפיו, ואמר לאשתו שמאחל לה שתהיה 'חולה', ובאה האשה להתלונן בפני הרב שבעלה קילל אותה, וחוששת לקללתו, וכן טוענת שהדבר מפר בצורה חמורה את שלום הבית. כיצד יוכל הרב להרגיעה?

תשובה בסוף פרשת מסעי נכתב בחומשים שבפרשת מסעי ישנם קל"ב פסוקים, מחל"ה חול"ה סימן. ויש שהתקשו בביאור סימן זה, דלכאורה הדבר תמוה לכתוב סימן שיש בו סימן קללה. ושמעתי מגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א שיש מבארים שהכוונה היא מלשון 'חולה בכרמים' וכמו שמצינו בסוף מסכת תענית (דף כו ע"ב) 'ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים', ולכן אין זה לשון קללה, אלא אדרבה סימן ברכה, 'מחלה חולה', כלומר מחלה נישאה לבן דודה שהיה צדיק והגון כמוה, כמבואר בסוף פרשת מסעי, ולכן יצאה במחול, וזה הפירוש מחלה חולה, שמרוב שמחה יצאה במחול. ועל פי זה יוכל הרב לפייס את האשה, ולומר לה שמסתבר שגם כוונת הבעל היתה מלשון מחול, ובאמת התכוון לברך אותה שתזכה להיות במחול מרוב שמחה, ולרקוד בחתונות צאצאיה.

והן אמת שאפילו לשון שמשתמע לשתי פנים, אסור לומר לחבירו אם נראים הדברים שכוונתו לרעה, וכמו שמובא בחשוקי חמד (עמ"ס יומא דף ט ע"ב בענין אמר לחבירו אתה מלוכלך) בשם המהר"י ברונא (סימן רג, וסימן רח), יעו"ש, וכל שכן שאין לבעל לדבר כך לרעייתו שמחוייב לכבדה יותר מגופו, ומחוייב לפייסה עד שתתרצה ותתפייס, מכל מקום מצוה גדולה להרגיע את הנפגע באופן זה.

כמדומני שראיתי שהגאון רב דוד פיינשטיין שליט״א ביאר שהכוונה מָחלה חולה

נטיעות כתב:'חולה' מאי האי?

הרה. 'קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי' מתרגם יונתן 'קָל כִּמְעַדְּיָא שִׁמְעֵת'.

עקביה כתב:מצינו בסוף מסכת תענית 'ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים'.

'וחולות' – נוסח משובש, וצ"ל 'וְחָלוֹת'.
ב'עין יעקב' הנוסח: 'יוצאות במחולות וחולות בכרמים'. ושמא יש לקרוא 'בִּמְחוֹלוֹת וְחֻלּוֹת', כעין שאמרו: 'עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת רֹאשׁ חֻלָּה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא'.

שמואל דוד כתב:כמדומני שראיתי שהגאון רב דוד פיינשטיין שליט״א ביאר שהכוונה מָחלה חולה

לזכות רפו״ש:

בספר "יד הסימנים" (המצ"ב) נמצא אריכות על הסימן הנ"ל, וכה כ':
(הספר ניתן להוריד http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 9D#p586952)

במשך השבת נפל ברעיוני ביאור לסימן זה בעז"ה

א. קל"ב - אותיות קב"ל (קבלה) והוא לשון קמיע המציל, ע"פ מש"כ הערוך (ערך קבל ה') על הגמרא ברכות סב ע"א [הובא במגדים חדשים], קבלה דיסורי שתיקותא ומבעי רחמי, כלומר מי שמיוסר קמיעתו המצילתו מאותן היסורין לשתוק ולהתפלל

ב. חולה הוא מלשון שמחה, ע"פ הגמרא בתענית כו ע"פ, וכמו שהובא לעיל מספר חשוקי חמד

ג. כתוב בליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן כד:

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִֹמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ. וְכָל הַחוֹלַאַת הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִֹֹּמְחָה. כִּי יֵשׁ עֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם בְּחִינַת שִֹמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צ"ב):
"עֲלֵי עָשֹוֹר וְכוּ' כִּי שִֹמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ" וְכוּ'. וְאֵלּוּ יוּד מִינֵי נְגִינָה בָּאִין בְּתוֹךְ עֲשָֹרָה מִינֵי דְּפָקִין, וְהֵם מְחַיִּין אוֹתָן (א). וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ קִלְקוּל וּפְגָם בְּהַשִֹֹּמְחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יוּד מִינֵי נְגִינָה, עַל יְדֵי זֶה בָּאִין חוֹלַאַת מִן הַיּוּד מִינֵי דְּפָקִין, שֶׁנִּתְקַלְקְלִין עַל יְדֵי קִלְקוּל הַיּוּד מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵם הַשִֹֹּמְחָה כַּנַּ"ל. כִּי כָּל מִינֵי חוֹלַאַת כְּלוּלִים בְּיוּד מִינֵי דְּפָקִין, וְכֵן כָּל מִינֵי נִגּוּנִים כְּלוּלִים בְּיוּד מִינֵי נְגִינָה. וּכְּפִי קִלְקוּל הַשִֹֹּמְחָה וְהַנִּגּוּן, כֵּן בָּא חוֹלַאַת כַּנַּ"ל. וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה, שֶׁכָּל הַחוֹלַאַת עַל יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת, וְהַשִֹֹּמְחָה הִוא רְפוּאָה גְּדוֹלָה:

וע"פ הנ"ל י"ל: קל"ב, מהו הקמיע, העצה למחל"ה, לצאת מכל נגע ומחלה? חולה - להיות בשמחה, שזוהי רפואה גדולה לכל המחלות.

וסימן זה קוראים בבין המצרים דוקא, ע"פ מאמרם ז"ל (תורת שמעון לפורים, אבני זכרון אות תעח, מאור ושמש פרשת וישב, שם משמואל פרשת ויגש תרע"ג, ועוד), על הגמרא תענית כט ע"א, משנכנס אב ממעטין בשמחה, שממעטין הצער ודאגות, שונאי ישראל, הקליפות והטמאה, גלות השכינה - ע"י השמחה

פרשת ראה
קכ"ו פסוקים, פליאה סימן

י"ל דכל הבחירה היא פליאה גדולה, שפעמים שאדם רואה בעיניו הדרך להחיים ולטוב, ולהיפך ח"ו אעפ"כ הוא בוחר בדרכים עקלוקים.
(כדוגמת סמים רח"ל, כל אחד רואה איך שזה מסתיים, עם כל זה ישנם אנשים שבחורים בזה)

וזהו ראה אנכי נותן לכם את החיים וכו', עם כל זה בוחרים ברע ח"ו, וזוהי פליאה עצומה

לכו חזו מפעלות
אשר באר'ש שם שמות:

אקדים (בראשית) - אמציה
ואוליד (תולדות נח) - בצלאל
ואזל (לך לך) - מכנדבי
...

נמצא כי אין כאן מתן שם בלבד
אלא סיפור שאפשר לזכור אותו
(על דרך ה'סימנים' שבגמרא)

אחרת
מה יועילו הגימטריאות

איך יזכור הסופר והקורא
ששם זה שייך לפרשה זו

חכמה יש כאן
ולא מלאכה!

בנוסח שלפנינו חסרים פרשיות מועטות
הרחמן הוא יחזיר לנו כל האבידות בקרוב

ברוך שמסר עולמו לשומרים
The British Library London England Add. 27167

ארשת שפתיו בל מנעת
יבואו החכמים ויפענחו

וה וה. ישר כח. וישר כח.
התגלו ופוענחו בזה גילויים אלוקיים.
בעזרת השם נבואה שעריו בסודה.

אבא יודן כתב:בחומשי מהדורת "מאור התורה" עשו עבודה נוראה סקלו וציינו המראי מקומות, אך הם עשו בזה כבתוך שלהם צודקים בזה?

הם לא עבדו קשה, אלא פשוט העתיקו מתוך המאמר ב'סיני' (קכו) המצ"ב:

וזה החילי בס''ד

ספר בראשית:

מספר הפסוקים
של סדרי ספר הישר שהוא ספר בראשית
וסימנהו'ן בלשון תרגום:

אקדים (בראשית) - אמציה
ואוליד (תולדות נח) - בצלאל

ואזל (לך לך) - מכנדבי
ולמחזי (וירא) - קוליא

וריזה (חיי שרה) - יהוידע
...

ויתיב (וישב) - בקי
לחלם (מקץ... ופרעה חלם) - יחזקיהו

וקרב (ויגש) - יהללאל
בחיי (ויחי) - יומלה (צ''ל: ימלה) -

הסימן למספר פסוקי פרשיות: תולדות, ויצא, וישלח - ליתא
ומי כהחכם יהויד'ע פשר וריזה?

זה באמת פלא, לא רק כי לא נמצא קשר בין "ריזה" לבין איזו מילה/עניין בפסוק הפותח את פרשת חיי שרה, אלא כי הרי כתב שהרמזים הם בלשון תרגום, ואין מילה ארמית כזו.

ההצעה שלי שזו ט"ס, וצ"ל "והוה", והתפרקה אצל הסופר הזה אות ה' לשני חלקיה ר-י, ונתחלפו לו ו-ז הדומות. וכך נעשה אצלו מ"והוה" - "וריזה".

והכוונה פשוט רמז ל"ויהיו" חיי שרה. וע"ד הרמז כדי שיתאים ל"יהוידע" שהוא זכר יחיד נכתב "והוה" בלשון יחיד.

צופה_ומביט כתב:זה באמת פלא, לא רק כי לא נמצא קשר בין "ריזה" לבין איזו מילה/עניין בפסוק הפותח את פרשת חיי שרה, אלא כי הרי כתב שהרמזים הם בלשון תרגום, ואין מילה ארמית כזו.

ההצעה שלי שזו ט"ס, וצ"ל "והוה", והתפרקה אצל הסופר הזה אות ה' לשני חלקיה ר-י, ונתחלפו לו ו-ז הדומות. וכך נעשה אצלו מ"והוה" - "וריזה".

והכוונה פשוט רמז ל"ויהיו" חיי שרה. וע"ד הרמז כדי שיתאים ל"יהוידע" שהוא זכר יחיד נכתב "והוה" בלשון יחיד.

נראים דבריך. אפשרות אחרת היא שצ"ל וַחֲיָה.

לשון אחר של סימן זה מצאתי (ע"פ אהל דוד ח"א עמ' 21) בראש כ"י הספרייה הבריטית Or. 14054 (לשעבר: ששון 199). דא עקא, סימני חיי שרה ותולדות אינם ברורים בכ"י זה. נראה שאחרי סימנה של פרשת וירא 'קוליא' (אגב במקרא לפנינו 'קוליה') באים סימני ויצא ווישלח: ונפק פסח, ושלח קליטא (ככתוב בספרינו, אך הסימן הנדרש הוא 'קליטה' כבס"א). כאן מטושטש מאוד אך אולי אפשר לקרוא את סימן חיי שרה: והוה יהוידע (יהוידע דחוקה). רוב הסימן הבא נמחק עקב הדבקה שנתלשה, ואולי נכתב שם: [כד אוליד] יהללאל - סימן תולדות. סימני וישב-ויחי כמו בכ"י דלעיל: ויתב... ימלה חזק.
קצת סימנים שנשתבשו או נשמטו בכ"י דלעיל באו כתקנן בכ"י ששון, ויש ביניהם גם חילופי סימנים. סימן שמות (חסר בכ"י דלעיל): ועל ('הבאים') מעדי. וארא (חציו חסר לעיל): במלול ('וידבר') יעיאל. בא: ואמר יהללאל (כמו בספר החילופים ובק"ס למאירי. בכ"י דלעיל סימן אחר: ל־מלוכי). בשלח: לשלח סנאה (בכ"י דלעיל נשתבש: לשלחם באה). משפטים: דינאי (בכ"י דלעיל: דיטי. המעתיק קרא ט במקום ני או נו) עזיאל. פקודי: מניני עזיה (לעיל שיבוש: מנגן עזיא).
ספר ויקרא (בסוגריים אביא מכה"י דלעיל): וקרא דעואל (רעואל), ופקיד מָלְכוֹ (סימן אחר: סלו), עגל (ע"פ פסוק ב. בכ"י דלעיל סימן אחר: במהוי, ע"פ ויהי) מיכיהו. אוליד (סימן אחר: מזרע) בניה. וסגיר (סימן אחר: ודכי) יעדו. קדיש נחו (ל"מ שֵם 'נחו' במקרא. בכ"י דלעיל: וקדוש נח - נראה שצ"ל 'נוח' מלא). כהנא (לכהן) מעדי. טוב(?)א (צ"ל טורא. בכ"י דלעיל: בטול - צ"ל בטור) חטיל. קיימי עזה (על קיים עזא).
ספר במדבר (השינויים כנ"ל): ומליל יחזקיהו (חזקיהו. שיבוש בשני הספרים, וצ"ל חלקיהו)... ושלח פלט (במשלח פלט. כצ"ל)... וחזא מנוח (לאחזאה מנוס - צ"ל מנוח).
ספר דברים: פתגמי מלכיה (פתגמי מלכי)... ואעיל (ואציל - שיבוש) אצל. ואקים בלגא (צ"ל בלגה) ואזל יהודה (סימני ניצבים ווילך. בכ"י דלעיל נחשבות פרשה אחת כמנהג העתיק: ואקים אדניה)... כד בריך (ברגך - שיבוש) גאואל.

עיניו כיונים כתב:נראים דבריך. אפשרות אחרת היא שצ"ל וַחֲיָה.

דא עקא, ש"בלשון תרגום" צ"ל "וחיא", ב-א' בסופו ולא ב-ה'.
משא"כ "והוה" ב-ה' בסופו הוא לשון תרגום כמות שהוא.

צופה_ומביט כתב:

עיניו כיונים כתב:נראים דבריך. אפשרות אחרת היא שצ"ל וַחֲיָה.

דא עקא, ש"בלשון תרגום" צ"ל "וחיא", ב-א' בסופו ולא ב-ה'.
משא"כ "והוה" ב-ה' בסופו הוא לשון תרגום כמות שהוא.

נכון, בתרגום אונקלוס ויונתן רגיל (ו)חיא. וכבר כתבתי שנראה לי לקרוא בכ"י ששון שהעליתי: והוה, כהצעתך.
אמנם בתרגום ירושלמי השלם מצוי הרבה 'וחיה' (כגון בבראשית כל פרק ה), וכדרך לשון הירושלמי שמרבה בה"א סופית במקום אל"ף סופית. אך מסתבר יותר שהסימן הזה קרוב יותר ללשון אונקלוס.

בעירנו שלום
לכולהו רבנן

מיני ומינן יתקלס עילאה
מיני ומינך תסתיים שמעתתא

טוב מראה עינים
The British Library London England Or. 14054

הדבר מפורש במצורף - פרמה 1994, עמוד 7 https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL13825112:

ברוך שכיוונתי בס"ד.

כיו"ב פרמה 2948 עמוד 2 https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL22285286:

וכיו"ב פרמה 2018 עמוד 1 https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL13695111:

יש"כ הרב באמונתו.
שלושת הספרים שהעלית מוסרים נוסח דומה לזה שבכ"י ששון, ועל פיהם יש להשלים את סימן תולדות: במילד יהללאל.
הראשון והאחרון גורסים בסימן קדושים 'קדיש נחו', והאמצעי: קדיש נוח.