פורום אוצר החכמה

שאלה הנוגעת למעשה: האם אומרים "נשי חיל" או "נשות חיל"?

נראה לי שבלשון המקרא ההטיה של "נשים, היא בלי ת' כמו "נשיו הטו את לבבו, אצל שלמה וגם "נשי למך האזנה אמרתי" ולכן היה צ"ל "נשי חיל,, אבל, אם אינני טועה מקובל היום לכתוב "נשות" עם ת' (כמו "נשות הכותל" - הדוגמה היא רק לצורך דקדוקי) ולכן למעשה "נשות חיל" מקובל יותר

צודק הרב כדכד, ולכן למעשה, בכתיבה תורנית עדיף לכתוב "נשי", ובכתיבה מודרנית - "נשות".

ובכתבי האדמור מחבד רגיל השימוש בלשון "נשי ובנות ישראל"

סגי נהור כתב: ולכן למעשה, בכתיבה תורנית עדיף לכתוב "נשי", ובכתיבה מודרנית - "נשות".

מי אמר שבכתיבה תורנית צ"ל כלשון המקרא ולא כמקובל?

כדכד כתב:

סגי נהור כתב: ולכן למעשה, בכתיבה תורנית עדיף לכתוב "נשי", ובכתיבה מודרנית - "נשות".

מי אמר שבכתיבה תורנית צ"ל כלשון המקרא ולא כמקובל?

ההמלצה שלי היא, שבמקרה שיש שתי צורות אפשריות ומוכרות, בכתיבה תורנית יש להעדיף את הצורה הנפוצה בספרות התורנית. וכך אני נוהג.
אתה רשאי כמובן להמליץ באופן אחר.

גם בתפילה אמרנו היום (האשכנזים) 'הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם'.

סגי נהור כתב:למעשה, בכתיבה תורנית עדיף לכתוב "נשי", ובכתיבה מודרנית - "נשות".

זה לא עניין של כתיבה תורנית לעומת מודרנית, שהרי שתי האפשרויות נמצאות כבר במשנה:
מחד גיסא, בפרק אלו מקומן משניות ו,ז, שנינו פעמיים, "לנשיהם" ולבניהם ולעבדיהם.
מאידך גיסא, ביבמות פרק טז משניות ד,ז, שנינו פעמיים, שהשיאו "נשותיהם".

ההבדל פשוט מאד.
האם צורת הרבים של אישה זה נָשׁׅים או נָשׁוׄת ומצינו בהרבה שמות עצם שבתנ"ך נגמר ים ובחז"ל נגמר ות כמו בכורים ובכורות

דווקא על בכורים ובכורות היה אשכול שגם בתנ"ך יש בכורות. לא מצינו בשום מקום שיש "נשות" שלא בהטיה או בסמיכות

דרומי כתב:ובכתבי האדמור מחבד רגיל השימוש בלשון "נשי ובנות ישראל"

וזה בודאי לא ע"פ דקדוק, שאין לסמוך שני נסמכים לסומך אחד.

מנחם כתב:וזה בודאי לא ע"פ דקדוק, שאין לסמוך שני נסמכים לסומך אחד.

העתקה ממקום אחר:

דוגמאות של שני נסמכים לסומך אחד:
"מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא, טז),
"טעם ומראה יין" (ירושלמי פסחים י:יא, לג ע"ג)
"שקיעת וזריחת החמה" (רש"י לבבלי מגילה יז ע"א),
"להשיג פירוש וביאור כל הדברים" (רמב"ם הלכות יסודי התורה ד, יא),
ובלשון התפילה: "על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי".