פורום אוצר החכמה

איכה פרק ג פסוק כז
ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו:
איכה פרק ג פסוק לה
לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן:


כידוע בפסוקים קצרים שאין בהם אתנחתא - מקבל טעם הקטון את תכונות האתנחתא - ואז גֶבר הופך לגָבר.
א"כ למה בזה ולא בזה?

יש הרבה מקרים בתנ"ך שיש הערה "קמץ בז"ק" וזה "זקף קטון" שהוא מפסיק אך פחות מאתנחתא ולפעמים כשיש הפסקה בז"ק בא קמץ אך בדרך כלל לא. איני יודע אם יש כללים בזה. אולי תלוי במספר המלים לפני כן כבדוגמה שהביא כת"ר

כידוע בפרק זה יש רק אתנח אחד
והוא דומה לשירה
ולכן יש זקפים במקום אתנח
אולי בגלל אות השימוש נשאר הסגול
עדיף לומר איני יודע

מגליון תורת הקורא פרשת בהעלותך:

כמדומני שגם כאן הגדרה זו תענה על השאלה.
בפסוק 'טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו' אין הפסק ענין כלל, וכולו מורכב רק ממשפט אחד פשוט, ולכן המפסיק הגדול ביותר אינו מקבל את דין האתנחתא, אך בפסוק 'להטות משפט גבר נגד פני עליון' יש משפט מורכב, ולכן המפסיק הגדול מקבל את דין האתנחתא, כיון שהוא מפסיק בין שני חלקים.

בעל קורא כתב:כמדומני שגם כאן הגדרה זו תענה על השאלה.
בפסוק 'טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו' אין הפסק ענין כלל, וכולו מורכב רק ממשפט אחד פשוט, ולכן המפסיק הגדול ביותר אינו מקבל את דין האתנחתא, אך בפסוק 'להטות משפט גבר נגד פני עליון' יש משפט מורכב, ולכן המפסיק הגדול מקבל את דין האתנחתא, כיון שהוא מפסיק בין שני חלקים.

מענין לענין

פסוק זה, משפט פשוט הוא או מורכב?
בְּנֵ֥י יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶפְרָֽיִם׃

מורכב.
כותרת - פירוט.

כך ענה לי אליהוא
אכן זה נידון בהרחבה בספר של ישראל בן-דוד. [אין לו כל קשר עם אבא בנדויד, ושימו לב לכתיב.]
הוא מבדיל בין משפט פשוט ומשפט עם משלים או משפט לואי.
[סליחה אם אינני בקי במינוח הדקדוק.]
לכן, לא השתנה הניקוד בפסוק טוב לגבר, אבל כן בפסוק להטות משפט גבר.
חודש טוב ושבת שלום
אליהוא

תוספת שלי
מנסה להבין לעצמי
טוב לגבר
טוב נשוא
לגבר מושא עקיף
כי ישא... נושא

להטות נושא-נשוא
משפט גבר מושא ישיר
נגד פני - תיאור
לכן הקמץ מוצדק