פורום אוצר החכמה

שברי לוחות כתב:בברכות ל' ע"א והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד; רב ששת אמר אפילו מהלך.
האם גם כאן נאמר מהולך?

עזריאל ברגר כתב:

שברי לוחות כתב:בברכות ל' ע"א והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד; רב ששת אמר אפילו מהלך.
האם גם כאן נאמר מהולך?

על איזו שיטה אתה מקשה?

סגי נהור כתב:מלומד הוא מי שלימדוהו. מעומד הוא מי שעימדוהו, לכן הספר מעומד. מיושב הוא מי שיישבוהו, לכן הקושיא מיושבת.
מי שהעמידוהו הוא מועמד, ואילו מי שעמד בעצמו הוא - עומד.
מה זה "תקיעות מעומד"? ובכלל, מיהו בדיוק האיש המעומד, התוקע? השומע?
לפי הניקוד הספרדי הכל ברור ומחוור. תקיעות מֵעֹמֶד (במלעיל) - תקיעות מתוך עמידה. תקיעות מִיֹּשֶׁב - תקיעות מתוך ישיבה.

שברי לוחות כתב:בברכות ל' ע"א והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד; רב ששת אמר אפילו מהלך.
האם גם כאן נאמר מהולך?

כדכד כתב:

סגי נהור כתב:מלומד הוא מי שלימדוהו. מעומד הוא מי שעימדוהו, לכן הספר מעומד. מיושב הוא מי שיישבוהו, לכן הקושיא מיושבת.
מי שהעמידוהו הוא מועמד, ואילו מי שעמד בעצמו הוא - עומד.
מה זה "תקיעות מעומד"? ובכלל, מיהו בדיוק האיש המעומד, התוקע? השומע?
לפי הניקוד הספרדי הכל ברור ומחוור. תקיעות מֵעֹמֶד (במלעיל) - תקיעות מתוך עמידה. תקיעות מִיֹּשֶׁב - תקיעות מתוך ישיבה.

ההלכה העמידה או הושיבה אותו ולכן הוא מעומד או מיושב

סגי נהור כתב:

כדכד כתב:

סגי נהור כתב:מלומד הוא מי שלימדוהו. מעומד הוא מי שעימדוהו, לכן הספר מעומד. מיושב הוא מי שיישבוהו, לכן הקושיא מיושבת.
מי שהעמידוהו הוא מועמד, ואילו מי שעמד בעצמו הוא - עומד.
מה זה "תקיעות מעומד"? ובכלל, מיהו בדיוק האיש המעומד, התוקע? השומע?
לפי הניקוד הספרדי הכל ברור ומחוור. תקיעות מֵעֹמֶד (במלעיל) - תקיעות מתוך עמידה. תקיעות מִיֹּשֶׁב - תקיעות מתוך ישיבה.

ההלכה העמידה או הושיבה אותו ולכן הוא מעומד או מיושב

דקדוקית מי שהעמידוהו הוא מועמד (כבלשון המקרא: יעמד חי), ומי שהושיבו אותו הוא מושב, והם מבניין הופעל, בעוד מעומד ומיושב הם מבניין פֻּעַל כאמור. אמנם כמדומה בלשון חז"ל לא תמיד מקפידים בכך.

כדכד כתב:מדובר על העמידה של העבד ולא של הדלת

כדכד כתב:מר בדק את זה בכל הלשונות של מדרשי ההלכה? לי נראה שזה בהחלט משתלב בלשונם