פורום אוצר החכמה

ב"ה

מגלת אסתר ג, יב:
וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל-אֲשֶׁר-צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי-הַ֠מֶּלֶךְ וְֽאֶל-הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר | עַל-מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל-שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ:

ולמיטב הבנתי, תיבת "ונחתָּם" בתי"ו קמוצה - משמע הוית לשון הווה. וכדמתרגם: "וּמִתְחַתֵּם בגושפנקא דמלכא".

אך הנה נוסחא אחרת נמצאת, הגורסת "ונחתַּם" בתי"ו פתוחה, ולפִי' תשתנה משמעות התיבה ללשון עבר. ודמות ראי' להא בתרגום שני, בו איתא: "וְאִתְחַתֵּם בעזקתיה דמלכא" [וצ"ע בתרגומו לתיבת "נכתב" הקודמת לה, וכן לקמן פרק ח פסו' ח, המטיל ספק עד כמה ניתן לדייק הימנו בכגון דא].

חשוב לציין לדברי הרד"ק ב'עט סופר', ליק תרכ"ד, עמ' י, עיי"ש.
ובמכלל יופי באסתר, כתב כמסתפק: "ונחתם עבר – ואם הוא בקמץ".
וב'אגרת הפורים' מובאת מסורת קהילות השאמי והבלדי: "וְנֶחְתַּם. בכמה כתבי יד עתיקים ודפוסים מדוייקים לרבות מקראות גדולות: וְנֶחְתַּם, התי"ו נקוד פתח, והכי נקיטינן, כמקובל בידינו מרבותינו, לאפוקי ספרים שניקדוה קמץ". אבל מעיר: "בחלק מקהילות הבלדי וְנֶחְתָּם התי"ו בקמץ".

ויש להוסיף מר' זלמן הענא:

כתב רבנו יונה אבן ג'אנח (שרשים, שורש חתם):

ובמקום אחר (ספר ההשגה עמ' 76) פשיטא ליה לרבנו יונה אבן ג'אנח ש'נכתב' הוא בינוני (והוכיח ממנו ל'ונחתום' שגם הוא בינוני, ולא עבר).

והרד"ק (מכלול נד: ושנה דבריו ב'עט סופר' דף י.) כתב על בנין נפעל בלשון עבר:

ובאו מעוטים גם בלא הפסק קמוצים - כמו שבא גם כן פָּעַל קמץ במקומות, כמו שכתבנו (מכלול ד.) -
'והוא לבדו נשאָר' (בראשית מב, לח), 'נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ' (אסתר ג, יב), 'וחבר הקיני נפרָד מקין' (שופטים ד, יא), 'כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם' (אסתר ח, ח), 'וְנִקְדָּשׁ בכבודי' (שמות כט, מג)...

הרי דפשיטא ליה לרד"ק שהוא לשון עבר, ומה שבא בקמ"ץ הוא יוצא מן הכלל.

עכ"פ רבותינו הראשונים מעידים שהוא בקמ"ץ, וכל הנידון אצלם הוא אם הוא לשון עבר או בינוני (ונפק"מ אם קרא בפת"ח, אם שינה את המשמעות או לא). ומה שציין ב'אגרת הפורים' לספרים מדוייקים 'ובכללם מקראות גדולות', הוא תמוה מאד, כי המקראות גדולות (ויניציא רפ"ד) אינו ספר מדוייק כלל וכלל, ובמנחת שי טרח רבות להעיר על שיבושיו הרבים.

גם בבן אשר בקמץ, כעדות אבן ספיר ותנ"ך רש"ש ילין.

מעט דבש כתב:ומה שציין ב'אגרת הפורים' לספרים מדוייקים 'ובכללם מקראות גדולות', הוא תמוה מאד, כי המקראות גדולות (ויניציא רפ"ד) אינו ספר מדוייק כלל וכלל, ובמנחת שי טרח רבות להעיר על שיבושיו הרבים.

בנד"ד גם במק"ג ונציה רע"ח ורפ"ד הוא בקמץ.
כנראה בדק בדפוס ורשא וכיו"ב.
על עדויותיו על מסורות תימן 'המקובלות בידינו מרבותינו' אין לסמוך, וצריך לבררן במקומות אחרים. ואכמ"ל.

ייש"כ לכולם על המובאות המחכימות.
למעשה א"כ נראה (כמ"ש הרב מ' דבש) דגם מבחינה דקדוקית יש להעדיף לקרוא בקמ"ץ הסובל את שתי המשמעויות (כד' הרד"ק), מבפת"ח המגביל ללשון עבר השנוי במחלוקת.

ונחתָּם במדוייקים
טעות בהבנת הרד"ק
ואם [=ואע"פ ש]הוא בקמץ
כלומר עדות מפורשת שהוא בקמץ!!

פָּרֵשׁ נא שיחתך.

כוונתו להעיר על מש"כ '@שבענו מטובך' בתחילת האשכול דבעל מכלול יופי (אשר למעשה מעתיק לשון רד"ק) מסתפק בזה, שאין כוונתו להסתפק אלא לומר שהוא עבר על אף היותו בקמץ.
והערתו נכונה

זכה מלאכתו נעשית ע"י אחרים.

אוסיף גם את דברי רבי תנחום הירושלמי על אתר:

נכתב ונחתם בטבעת המלך. זו יוצאת מהכלל בבואה אלינו בקמ"ץ, והוא פועל עבר, וכבר זכרנו זאת בחלק הראשון של חיבור זה.