בברכה המשולשת כתב:היכן מצאנו שהילולא היא יום פטירת צדיק (לפני תחילת מנהג ההילולות בימי הפטירה)?
הלשון הילולא אולי מתחיל להתפשט מל"ג בעומר עצמו.
כי בסדר פטירת רשב"י המתואר בא"ז נאמר :
א"ז זוהר האזינו דף רצו ע"ב
שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון
וכיון שיש שסברו שיום ל"ג בעומר הוא יום פטירת רשב"י קראוהו הילולא דרשב"י ומשם לימי פטירת הצדיקים. שקראוהו הילולא וחגגוהו עד שכבי הילולא דמיא.
אמנם השימוש בזה לכאו' יש לחוש בו משום הוצאת דברים מהקשרם. הלא הילולא פירושו משתה ושמחה של נישואין. והכרוז היוצא הנזכר באדרא היה בשעת הלוויתו של רשב"י המתוארת שם.
ובוודאי אין שם שום זכר לשמחת התלמידים בפטירת רבם, ואדרבה :
א"ז זוהר האזינו דף רצו ע"ב
"... כל ההוא יומא נפילנא על ארעא וגעינא, ... ואנא לחיכנא עפרא דתחות רגלוי בעו חברייא למבכי ולא יכילו למללא שארו חברייא בבכיה ורבי אלעזר בריה נפיל תלת זמנין ולא יכיל למפתח פומיה, לבתר פתח ואמר אבא אבא, תלת הוו, חד אתחזרו, ... וחברייא כלהו שתיין דמא"
זה ודאי לא תיאור של בי הילולא.
ומה כן?
זה לשון הספדנא הינוקא כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא :
מועד קטן דף כה ע"ב
קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בהם ככלה חדשה, רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק.
הרי כאן למטה בשעת פטירת ת"ח וצדיקים חברייא כולהו שתיין דמא, אבל למעלה היכן שהכרוז הולך ויוצא, לפניו יתב' עוז וחדוה במקומו, והקב"ה שמח בנפש הצדיק ככלה חדשה.
ואיך היא השמחה בכלה חדשה אשר רוכב ערבות שש ושמח.
הוי אומר:
א"ז זוהר האזינו דף רצו ע"ב
עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון
שמחת חתן בכלה הרי בי הילולא. הילולא דרבי שמעון.