פורום אוצר החכמה

הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת" (איכה ד, ה)
האם יש דוגמות מקבילות נוספות בתנ"ך לשימוש של ל' השימוש באופן הזה? (גם לאחר עיון ב'מכלול' פיורדא נא: לא כל כך ברור לי הנושא)
לשם השוואה לעברית בת-ימינו זה כמו: "אכלתי לפת שחרית" במקום "אכלתי פת שחרית".

בלשון המקרא וגם בלשון חז"ל ל' השימוש באה גם במשמעות: את.
כגון: שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמם.

האם יש לכך דוגמות נוספות מלשון המקרא (חוץ ממה שהבאתי כמובן)?

ראה ירמיהו מ, ב.

תודה רבה.

yankev כתב:האם יש לכך דוגמות נוספות מלשון המקרא (חוץ ממה שהבאתי כמובן)?

סגי נהור כתב:ראה ירמיהו מ, ב.

יש גם "הרגו לאבנר" ועוד. אבל עי' אבן עזרא שפי' "האוכלים שיתעדנו". ולא כמו שפירשת "אכלתי לפת שחרית".

.

המלה 'לְמַעֲדַנִּים' היא תואר הפועל (מתארת את טיב האכילה: בתענוג ובהנאה): 'בְּסִים תַּבְשִׁילָא דְבַבְלָאֵי' - אָכְלוּ לֶחֶם לְמַעֲדַנִּים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (רש"י פ"ק דר"ה).
כמו שאתה אומר 'לעולמים', 'לחלוטין': 'שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנָּה לַחֲלוּטִין, לוֹמַר: הֲרֵינִי מוֹכְרָהּ לְךָ לְעוֹלָמִים' (רמב"ן פרשת בהר).

האם מצינו אפילו תואר פועל אחד נוסף במשקל כזה? אפשר כמובן לטעון שזה יוצא מן הכלל, אך פשוט יותר לטעון שמדובר בלמ"ד לסימון המושא (ר' דעת מקרא דברי הימים עמ' 497 באוצר), כמו הרגו לאבנר וכיו"ב. כך לכאורה משמע בת"י וכן במדרש איכה עה"פ (למעדנים: ר' חנינא בר פפא אמר קלוסקין וקונדיטון. ור' סימון אמר אמר קלוסקין וחמר עתיק). וכן בפסיקתא עה"פ: "האוכלים למעדנים, שהיו אוכלים כל מיני מעדנים".