סליחה על האיחור, משום מה שוב ושוב אינני יכול לגשת לאתר הפורום. האם זו תקלה טכנית כללית? אצל הראשונים המונח 'קמץ קטן' משמש אך ורק לצירי. להתפתחות המונח 'קמץ קטן' כפי שאנו מכירים אותו - שלשה שלבים.
1.
שבעת הנקודות שמהווים מערכת הניקוד של מסורת טבריה אינם מסמנים הבדלים כמותיים
[1], אלא שבעה איכויות תנועה, כאמור. ומכל מקום, בכת"י טברניים של המקרא, כמו הכתר וכת"י לנינגרד, נהגו הנקדנים לשים,
לעתים רחוקים יחסית [2], שווא מימין קמץ הבא בהברה פתוחה לא-מוטעמת, להורות, כנראה, שיש לחטפה.
הם עדיין ראו בקמץ הרחב ובמה שאנו מכנים 'קמץ קטן', ואפילו במה שאנו מכנים 'חטף קמץ' (שהוא בעצם שווא הנוטה בהיגויו ל'קמץ קטן'),
איכות אחת, וראיה - אחת מיני רבות: רשימת המילים שהחולם הפך בהם לקמץ של בעל דקדוקי הטעמים, הכוללת מילים שקמוצים קמץ רחב לצד מילים ה'קמוצים' ב'חטף קמץ' (כוונתי לשווא הנוטה לקמץ קטן).
2. בדורות הראשונים, עוד לפני ר' יוסף קמחי ובניו (עליהם - להלן), נהגו נקדני אירופה - בעיקר של ארצות צרפת ואשכנז - לסמן שווא לימין כל (או: מרבית) הקמצים שאנו מכנים אותם 'קמץ קטן', ועדוֹת רבות לכך בכתה"י. הטעם לכך, כי בארצות אלו ההגייה הרווחת הייתה ההגייה הידועה כיום כהגייה 'ספרדית', המבחינה כביכול בין שני סוגי קמץ
[3], והיה צורך לציין את ההבדל שביניהם. הסימן שהם השתמשו בו - השווא (או: החטף, מילה נרדפת לשוא) הייתה, כמובן, שאולה מנקדני טבריה - לצורך אחרת (צורך שבאמת לא התאים לו השווא). קמץ זה כּוּנה אצל הראשונים:
קמץ חטף, או חטף קמץ, כלומר - קמץ ושווא
[4]. כך אנו מוצאים אצל רש"י
[5], רשב"ם
[6], ראב"ע
[7] ועוד
[8].
לפי מדקדקים אחדים הבדל זה היה נעוץ גם בתופעה דקדוקית - ראב"ע אומר במאזניים (י ב): 'והקמץ [...] והוא על שני דרכים, האחד שלא יהיה אחריו דגש לעולם כי אם אות נח נעלם, [...] והדרך השני לקמץ שיהיה חטף כמו רֳנּוּ שמים, זֳכְרָה-לִּי אלקי, והנה יהיה אחריו שוא נח או דגש לעולם'.
בתקופה זו עדיין התלוננו על כך שבארצות אירופה אינם יודעים לבטא את הקמץ הרחב ומבטאים אותו כפתח, כדבריו הידועים של ראב"ע (צחות ג ב): 'גם הפה נקמץ בקריאתו, ואיננו פתוח כפתח גדול כאשר אנחנו קורין אותו במקומות האלה, רק אנשי טבריה גם חכמי מצרים יודעים לקרוא הקמץ הגדול'.
3. בא ר' יוסף קמחי, אביו של הרד"ק, וחידש
[9] את מה שמכונה 'התאוריה הקמחית'. כינוי זה הוא על שמו ועל שם בניו ר' משה קמחי
[10] ור' דוד קמחי
[11]. רמ"ק ובעיקר רד"ק שכללו את התיאוריה, ובמידה מרובה פירסומה נזקפת לזכותם, ובצדק.
לפי התיאוריה הקמחית, בעברית יש באמת רק חמש תנועות - קמץ חולם צירי חיריק וקיבוץ, ואלו מתחלקות לשני סוגים, אבות ותולדות,
תנועות גדולות ו
תנועות קטנות [12]. תולדותיהם של החיריק והקיבוץ המלאים (דרך כלל) - החיריק החסר והקיבוץ החסר, סגול תולדתו של הצירי, ופתח תולדתו של הקמץ הרחב. תולדתו של החולם - ה'קמץ חטף'. על פי תיאוריה זו הוסברו כמה תופעות דקדוקיות
[13], והיא התקבלה וזכתה לאהדה רבה בקרב המדקדקים עד לאמצע המאה הי"ט. ומכל מקום, מובן מאליו שתיאוריה זו היא פרי כפייתה של ההגייה 'הספרדית', שאצלה הצירי והסגול - אחד, הקמץ הרחב והפתח - אחד, והחולם וה'קמץ חטף' - אחד, על מערכת הניקוד הטברנית.
רי"ק ובניו עדיין קראו לקמץ שלפיהם הוא תנועה קטנה 'קמץ חטף', וגם במאוחר יותר משתמש בעל מנחת שי בכינוי זה (קמץ חטוף, ראה הע' 3), אולם בדורות האחרונים, בעקבות התיאוריה הקמחית, החלו לכנות את הקמץ הרחב - קמץ גדול, כלומר קמץ שהוא תנועה גדולה, ואת ה'קמץ חטף' -
קמץ קטן, כלומר קמץ שהוא תנועה קטנה.
(רוב ככל הדברים האלה כתובים במאמרים שהעליתי. מצורף גם כמה מאמרים נוספים בעניין.)
____________________
[1] אם כי ייתכן שהבדלים כאלו היו קיימים, וייתכן שהם אף מסומנים במערכת ההטעמה, ראה במאמרו של יהושע בלוי 'המסמנות התנועות בניקוד הטברני הבדלים כמותיים?' שהעליתי בהודעתי הקודמת (וראה בהרחבה בספרו תורת ההגה), וראה גם במאמרים אלו (מצורפים): א' בנדויד 'מניין החלוקה לתנועות גדולות וקטנות' (שני חלקים), י' ייבין 'הגעיות ותפקידן', אנחל סאנץ-באדיליוס 'על התנועות בעברית לפי מדקדקים אחדים מימי הביניים', א' אלדר 'עיון מחודש בשיטת חלוקת התנועות של הקמחיים. וראה גם אנציקלופדיה יודאיקה [מהדורה שנייה] כרך 8 עמ' 565 והלאה, וכרך 13 עמ' 41 והלאה.
[2] למשל - בכתר: חֳרְבוּ (ירמיה ב-יב) וְשֳׁדְדוּ (שם מט-כח) מֳשְׁכוּ (יחזקאל לב-כ) זֳכְרָה (דהי"ב ו-מב); בלנינגרד: יַעְכֳּרְךָ (יהושע ז-כה) שֳמְרָה (דהי"א כט-יח). וראה מנחת שי תהלים קיח-יד.
[3] כביכול - כי למעשה מערכת הניקוד שנוצרה בהתאם להגייה זו לא הכילה קמץ בכלל! מה שנהגה כ'קמץ גדול' נוקד בפתח והנהגה כ'קמץ קטן' נוקד בחולם. המערכת הזו הייתה בנויה, איפוא, מחמש נקודות.
גם בצרפת ואשכנז ההגייה הייתה זו שמכנים 'ספרדית', כידוע.
אגב, גם בארמית סורית קיימות שתי מסורות-הגייה ושתי מערכות-ניקוד בהתאם: המסורת המערבית (איזור ארץ ישראל) מקיימת מערכת של שבע תנועות והקמץ אצלם (הזקפא) הוא כמו הקמץ האשכנזי של היום, ואילו במסורת המזרחית (ארצות אשור ובבל) יש מערכת של חמש תנועות, והקמץ אצלם הגוי כפתח (פתחא). וכבר העיר על כך שד"ל באוהב גר עמ' 97-98.
[4] ולא: קמץ חט
וף, מונח המורה שיש להחטיף את הקמץ. בדורות המאוחרים נשתבש מונח זה לקמץ חטוף, ועדיין ניתן לפרשו כמשמעו המקורי - קמץ 'שְׁווּאָה', כלומר קמץ ששמו לידו שווא.
[5] בראשית טז-יג ע"ש, שמות טו-ב וישעיה יב-ב ותהלים קיח-יד, יט-כד ע"ש, כה-מ, ש"א א-ט, כה-מ, ישעיה א-לא, יואל א-ט, מיכה ז-א, תהלים קט-י, משלי יג-כג, כה-יא, איוב מא-כה, קידושין יח ב ובכורות לד א.
[6] בראשית כו-לה, כז-יט, לח-ז ע"ש, שמות יב-יד ע"ש, יד-ה, טו-ב, לה-כה ע"ש, איוב ז-יט, ט-כז, כ-כו ע"ש, שה"ש ז-יא ע"ש, דייקות כ"י ברלין 118עמ' נז ע"ש.
[7] בראשית ב-ב [הארוך] ע"ש, לז-כה [הקצר], שמות יב-ז, טו-ב, יט-יח, ויקרא יט-כ, במדבר כג-ז, ישעיה סו-יב, תהלים סט-ג, קלח-ב ע"ש, צחות ג ב, נד ב, ולהלן.
[8] והשווה דברי ריב"ג בספר הרקמה: וכאשר יצטרפו אלה הפעלים העתידים עם כינויי הפעלים - מה שבא מהם על יפעול, בוו המשך, יהיה רובם בהדבקו בכנוי הפעול בו מנוקד עינו בשבא ותפול וו המשך [...] ואפשר שיבוא מעט מהם בוו על עקרו [...] ויבוא קצת השער הזה בקמץ חטף (= קמץ קטן) בעין,
להורות על הוו (עמ' קעב, וע"ע שם עמ' קצט ושמב).
ועיין עוד מכלול מ ב וקלז ב ועט סופר ג א, דרכי הניקוד והנגינות עמ' 51-52, מנחת שי בראשית כז-יט ויהושע טו-לט, ספר דקדוקי שי עמ' נה-נו, מאמר החטפים מבעל תורת הקורא, ומאמרו של י' ייבין 'שינויי איכות של חטפים' (מצורף).
[9] ספר זכרון עמ' 17-18. מקובל לראות בדקדוק הלטיני בן התקופה (המקיים חמש תנועות, כולם בשתי תבניות, ארוכה וקצרה) - המוזכר ע"י ר"י קמחי בספר זכרון - את מקור התיאוריה החדשה הזו. ראה מאמריהם של סאנץ-באדיליוס ושל אלדר הנ"ל הע' 1.
ראוי לציין שהחלוקה מפורשת בזוהר חדש עח ע"ד, וכבר האריכו בזה.
ביבליוגרפיה קצרה על הנושא ניתן לראות במאמרים שבהע' 1. הפנייה מרובה לספרות המודרנית מופיע אצל M. P. Anstey, Hebrew Studies, Volume 46, עמ' 79-81.
[10] מהלך שבילי הדעת, שער הניקוד.
[11] מכלול קלו א, עט סופר עמ' 2.
[12] מהות ההבדל שבין התנועות הגדולות והקטנות איננה ברורה, ראה מאמריהם של בנדויד, ס"ב ואלדר המצויינים לעיל הע' 1.
[13] למשל - כללי התחלפות התנועות, ראה מאמרו של בנדויד הנ"ל הע' 1, וראה מאמרו של הרב יעקב לויפר 'מבטא התנועות' שהעליתי בהודעתי הקודמת. אגב, כללו של ר"א בחור ששוא לאחר ת"ג נע, כלל שייתכן רק לפי חלוקתה של התיאוריה הקמחית, לא היה מוכר למדקדקים שקדמו להם.