פורום אוצר החכמה

למה כשרוצים לומר אמא בלשון רבים אומרים אמהות ולא אמאות. הרי אילו היינו רוצים לומר 'אמה' - שפחה בל' רבים אז היינו צריכים לומר אמהות, אבל עתה שאנו מדברים על 'אמא' למה לא נאמר בלשון רבים 'אמאות'?

כנראה בגלל שבעברית לשון היחיד הוא 'אם'. אמא זו מילה ארמית.

מענין לענין. למה ביצה בל' יחיד זה נקיבה, ובלשון רבים אומרים ביצים ולא ביצות?

דרך ישרה כתב:מענין לענין. למה ביצה בל' יחיד זה נקיבה, ובלשון רבים אומרים ביצים ולא ביצות?

ביצים, חיטים, שעורים, תאנים, שושנים, דבורים, נמלים, מילים, שנים, נשים, ועוד המוני תיבות כיו"ב (חוץ מהעשר הנ"ל).
שולחנות, כיסאות, רחובות, קולות, קירות, ריחות, יינות, מקלות, לבבות, ועוד המוני תיבות כיו"ב (חוץ מהעשר הנ"ל).

תשכח ממה שלימדו אותך, שלזכרים מוסיפים תמיד "ים", ושלנקבות מוסיפים תמיד "ות". הכלל הזה נכון, רק לגבי תארים: גדולים/גדולות, קטנים/קטנות, אדומים/אדומות, וכיו"ב. מה שאין כן לגבי עצמים - שלגביהם אין שום כלל קבוע, ולכן הלועזים שבאים ללמוד את לשון הקודש - צריכים ללמוד בע"פ מהו לשון רבים של כל מילה מילה - אם אינה תואר (כי לתארים יש כאמור כלל פשוט אז לא צריך לשנן). לכן, אשרי מי שבא לעולם הזה - ולשון הקודש בפיו - כגירסה דינקותא, כי הוא פטור מלשנן את כל הפרטים המתישים של כל מילה ומילה [שאינה תואר].

עקביה כתב:אמא זו מילה ארמית.

אגב, גם המילה "אימהות" עצמה נכנסה ללשון הקודש מלשון ארמי, כדמוכח מתרגום ירושלמי "אמהתא": בראשית מט כו, במדבר כג ט, דברים לג טו.

אמנם, גם המילה "אבא" זו מילה בלשון ארמי, וככה גם מילת הרבים - "אבהתא". אבל מילת הרבים הזאת לא נכנסה ללשון הקודש, משום שכבר בתוך התורה עצמה מובאת מילת הרבים של "אב" - בלשון הקודש - "אבות". מה שאין כן, מילת הרבים של "אם" - לא מובאת במקרא, אז לא הייתה ברירה אלא לפנות ללשון ארמי.

להעיר שמצאנו גם את צורת הרבים "אמות", והזכור לי כעת הוא "שלש אמות" שבספר יצירה.

הפשטן כתב:צורת הריבוי "אמהות" נכנסה ללשון הקודש מלשון ארמי.

ברם בכינוי או בסמיכות – לעולם בצורת הריבוי המקורית 'אִמּוֹת': 'אמותינו', 'אמות-קריאה'.