פורום אוצר החכמה

בהקדמת ספר הישר חלק התשובות עומד א"מ שליט"א על תופעה מעניינת



(לעיתים לא ניתן להבין כמה הו"ו הזה זר ומוזר עד שלא מעיינים במשפט בשלימותו).

המפליא שזה נפוץ בבתי מדרש שונים, כך שלא ניתן לקבל השערה שמדובר באיזה תרגום מצרפתית או גרמנית כפי שניסה פלוני לטעון.

כך למשל מצאתי עתה בבה"ג

ואי משרטיט בדיותא ולא כלום, עד דמסרגיל בסרגלי,

יש ע"ז בתחביר לשון המשנה של משה אזר

תוכל להעלות בבקשה את הקטע הרלוונטי?

ומענין לענין, מה הלשון הואיל ואמרה תורה?

ושלא באותו ענין viewtopic.php?f=47&t=28955&

מקווה שקריא..

אם בוחנים את הדוגמאות הללו נראה כי הוא"ו הזאת היא וא"ו הפירוד.
כי במשפטים המובאים כאן הוא"ו באה במקום מקף מפריד.
לדוגמה: 'אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי ולא אמר ולא כלום'.
כוונת המשפט הוא: אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי - לא אמר ולא כלום.
על כן הוא"ו הזאת אינה מיותרת, אלא יש לה תפקיד ברור במשפט: היא משמשת כמקף מפריד, שנהוג כיום בכתיבתנו.
משום כך כדאי לקרוא לה: וא"ו הפירוד או וא"ו התוצאה.
אבל לשם כך אני זקוק להסכמתו של הרב יאיר אתמר שלי"ט.

בדומה לתפקיד "פ"א רפה בלשון ישמעאל", שבימי קדם תרגמוה באות ו'.

(כוונתי לדוגמה, לא לטענת השפעה - שהרי בתי המדרש שונים, ורובם לא מושפעים מהערבית).

הוגה ומעיין כתב:בדומה לתפקיד "פ"א רפה בלשון ישמעאל", שבימי קדם תרגמוה באות ו'.

האם תוכל בטובך לרשום דוגמה לפ"א הרפה בלשון ישמעאל - למען ישמעוה אלה שאינם יודעים לשון זו (כמוני)?

בריושמא כתב:אם בוחנים את הדוגמאות הללו נראה כי הוא"ו הזאת היא וא"ו הפירוד.
כי במשפטים המובאים כאן הוא"ו באה במקום מקף מפריד.
לדוגמה: 'אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי ולא אמר ולא כלום'.
כוונת המשפט הוא: אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי - לא אמר ולא כלום.
על כן הוא"ו הזאת אינה מיותרת, אלא יש לה תפקיד ברור במשפט: היא משמשת כמקף מפריד, שנהוג כיום בכתיבתנו.
משום כך כדאי לקרוא לה: וא"ו הפירוד או וא"ו התוצאה.
אבל לשם כך אני זקוק להסכמתו של הרב יאיר אתמר שלי"ט.

מצטער אבל זה לא עומד במבחן ההופעות



הנה למשל צרור דוגמאות

(סי' יט) אלא בעל כרחינו (ו)אפילו בדבר שאיפשר ע"י שליח אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד.
(סי' כ) האי ירוק דבתריה (ו)ליהוי משקה מגזירה שוה דכתיב הכא שלחייך ...
(סי' כט) ודר' חייא אשמעינן דאיקרי (ו)דיבורא דעדים זוממין מעשה והוה ליה לאו שיש בו מעשה.
(סי' לט) דאין זה דומה לקפילא (ו)שאנו בודקין אחריו מה טעם, תבשיל או חלב.
(סי' נד) אף על גב דאיכא למימר טעמא אחרינא גבי חולקין, האי טעמא דפרישית (ו)הוא עיקר,
(סי' עו) וגם קנקנים מזופפים (שנינו)[מיישנן] שהכלי עיקרו כיתנא ונתינת יין ברווקי ועיקרו מחופה, אבל כלי פשתן (ו)אם נפל יין עליו אין צריך הגעלה שלא מצינו שאסרו התלמוד.
(סי' כה) ועוד הלא הוא נתנו מידו לידה או מידו ליד שלוחו וכי היכי דהוה כתיב הכי (ו)יהביה.
(סי' נד) ואפילו למאן דגריס בהדי דקא נחית נגע ברישא דלוליבא, לא דמי לנדנוד הברזא, דהאי לוליבא (ו)רפוי הוא.
(סי' סט) וק"ל בכמה מקומות כלי נסדק (ו)אינו מציל על מה שבתוכו.


אני מניח שלא התכוונת שהו"ו משמש במקום פסיק, שא"כ אין לדבר סוף, אלא הו"ו משמש בדרגת הפסקה של מקף. ובכל מקרה ישנן דוגמאות שאפילו כפסיק אין לזה מקום. תראה למשל דוגמא שלישית מסי' כט. ושלישית מלמטה מסי' כה וגם ההופעה מסי' עו. ועוד רבים. בקיצור: וזה ולא והולך....

בריושמא כתב:

הוגה ומעיין כתב:בדומה לתפקיד "פ"א רפה בלשון ישמעאל", שבימי קדם תרגמוה באות ו'.

האם תוכל בטובך לרשום דוגמה לפ"א הרפה בלשון ישמעאל - למען ישמעוה אלה שאינם יודעים לשון זו (כמוני)?

ציטטתי את כינויה בפי רבותינו, ע' אבע"ז בראשית א, ב; שם כ, טז; שם לו, כד, ועוד רבים.

הדוגמה השלישית שבדברי אבע"ז הנ"ל - "ואלה בני צבעון ואיה וענה" - דומה גם לחלק מהדוגמאות היותר קשות שהביא הרב איש ספר בהודעתו האחרונה.

במסתרים כתב:ומענין לענין, מה הלשון הואיל ואמרה תורה?

ושלא באותו ענין viewtopic.php?f=47&t=28955&

זוהי וא"ו המשמשת כמו שי"ן, במקום "אשר". הביטוי "וא"ו הביאור" נזכר בפירוש במשכיל לדוד, ויקרא, ז, טז, ד"ה והנותר.
כמו"כ נראה שנרמז ביטוי זה ברמב"ן במדבר, ה, יט.
בנידו"ד הכונה היא "הואיל שאמרה תורה".

על כל סוגי שמוש הו' יעויין ספר הרקמה שער ו, ומעשה אפד מעמ' 73. (על אז/לכן - פ'א רפה יעוי' הרקמה (וילנסקי) עמ' סג ומעשה אפד עמ' 75).

תודה לכל החכמים העונים כאן.
אשכול נפלא, מלא חכמה וטוב טעם ודעת בו.

קצת סיכום:

כולנו אומרים אותו דבר -

בחלק מן המקרים שהביא הרב אי"ס (סי' כ, סט, בה"ג) הו' מתאימה לזו אשר מכנים כיום - ו' אפודוסיס, ו' הנשוא, ו' הפירוש (רי"ן אפשטיין, מלנה"מ עמ' 1076 והלאה; ח' גמליאל, רש"י כפרשן וכבלשן עמ' 184 והלאה), ו' הסיפה (מ' אזר), ו' התוצאה (הרב בריושמא; ת' צבי, ההסבות התחביריות הכרוכות במבנה הפונקציונלי של המשפט בעברית המקראית, עמ' 248 והלאה).

ייתכן כי ו' הנשוא (וכל שום וחניכה כו') היא בכלל הו' המזוהָה ע"י ריב"ג (מהדו' וילנסקי עמ' סג) עם הפא הרפה בלשון ישמעאל [= אז, consecutive (ראה מאמר זה עמ' 38 והלאה)] (הרב משנ"נ; הרב הוגה ומעיין; ח' גמליאל שם; השווה ד' טנא, ענייני תחביר שבכתאב אלתנקיח לר' יונה אבן ג'נאח, עמ' 100, 109).

אולם, כמו שכתב הרב אי"ס, פתרון זה אינו עונה על רוב המקרים. וצ"ע.

יאיר אתמר כתב:קצת סיכום

סיכום נפלא.
כך הפכה תעלומת הו"ו לו"ו רבתי.
תודה גדולה.

"וקדש וצבא" - וי"ו יתירה והרבה כאלה במקרא נרדם ורכב וסוס (תהלים עו) ואף בלשון בני אדם יש מדברים כן.
(רש"י, דניאל, ח, יג)