פורום אוצר החכמה

מה הטעם לדקדק באותיות בתפלה או בקריאת התורה וכו' הרי למעט מקרים לא רבים (שלא יגיעו לחצי אחוז), ברוב המקרים אין שום הבדל במשמעות והמציאות מוכיחה את זה בדיבור היומיומי, אמנם עלינו לקיים את זה כי כך כתוב בשו"ע, אבל מן הסתם יש בזה פשט וטעם או טעמים. מה גם, שעל פי הנהוג בימינו הרוב המוחלט לא מדקדק לא בס"ת ולא בתפלה, ואם יש צורך בשינוי אז צריך לעודד את הציבור בהבנת החשיבות לכך.

בדוגמאות המצוינות בשו"ע אין שינוי משמעות?!

ובכלל, קשה להוכיח מהדבור הנפוץ כיום. גם אצל בני אפרים לא הי' הבדל במשמעות בין 'שׂבולת' ל'סבולת', ועכ"ז פשיטא דשינוי כעי"ז מעכב (אצל היודע ורגיל להבחין ביניהם, משא"כ בבֵישָׁני וכדו').

ע' דקדוקי שי ביאורים סי' ו ובמאמרים שבסו"ס אם למקרא.

בדיוק כמו שעומדים לפני בן אדם שצריכים אנו לטובתו, אנו מנסים לדבר בצורה מכובדת, אותו הדבר בתפילה.

לבי במערב כתב:בדוגמאות המצוינות בשו"ע אין שינוי משמעות?!

ובכלל, קשה להוכיח מהדבור הנפוץ כיום. גם אצל בני אפרים לא הי' הבדל במשמעות בין 'שׂבולת' ל'סבולת', ועכ"ז פשיטא דשינוי כעי"ז מעכב (אצל היודע ורגיל להבחין ביניהם, משא"כ בבֵישָׁני וכדו').

סליחות כתב:מה הטעם לדקדק באותיות בתפלה או בקריאת התורה וכו' הרי למעט מקרים לא רבים (שלא יגיעו לחצי אחוז), ברוב המקרים אין שום הבדל במשמעות והמציאות מוכיחה את זה בדיבור היומיומי, אמנם עלינו לקיים את זה כי כך כתוב בשו"ע, אבל מן הסתם יש בזה פשט וטעם או טעמים. מה גם, שעל פי הנהוג בימינו הרוב המוחלט לא מדקדק לא בס"ת ולא בתפלה, ואם יש צורך בשינוי אז צריך לעודד את הציבור בהבנת החשיבות לכך.

מעט מאוד מקרים יוצאי דופן, שבהחלט אפשר לעורר לדקדק בהם דייקא, אבל משמע שצריך לדקדק אפילו במקום שאין שינוי משמעות ועל זה עיקר השאלה.

כל העולם נברא בלשון הקודש, ולכן ה' ציוה אותנו להתפלל בלשון הקודש, כיון שכל המלאכים המעלים את התפילות וכל מערכת צבא השמים מבינים רק לשון הקודש, וכלשון הגמרא "אין המלאכים נזקקים ללשון ארמי". כשמעוותים והופכים מלרע למלעיל, ומוחקים את העיצורים הגרוניים, ומשנים את צלילי ההברות, הכל כדי להפוך את לשון הקודש שתהיה יפה כמו לשונות אירופה, איך אפשר לצפות שהדברים יעבדו כמו שצריך? ולגבי תורה, צריך להעביר אותה כמו שקיבלנו אותה גם אם לא מבינים. ואם מתעקשים להבין, יש אנשי דקדוק שיוכלו להסביר בטוב טעם את רוב ענייני הדקדוק למה הם מוכרחים.

חגי פאהן כתב:כל העולם נברא בלשון הקודש וכו'

תראה בבקשה את הרמב"ן בבראשית מה, יב ובשמות ל, יג.

חגי פאהן כתב:כל העולם נברא בלשון הקודש, ולכן ה' ציוה אותנו להתפלל בלשון הקודש, כיון שכל המלאכים המעלים את התפילות וכל מערכת צבא השמים מבינים רק לשון הקודש, וכלשון הגמרא "אין המלאכים נזקקים ללשון ארמי". כשמעוותים והופכים מלרע למלעיל, ומוחקים את העיצורים הגרוניים, ומשנים את צלילי ההברות, הכל כדי להפוך את לשון הקודש שתהיה יפה כמו לשונות אירופה, איך אפשר לצפות שהדברים יעבדו כמו שצריך? ולגבי תורה, צריך להעביר אותה כמו שקיבלנו אותה גם אם לא מבינים. ואם מתעקשים להבין, יש אנשי דקדוק שיוכלו להסביר בטוב טעם את רוב ענייני הדקדוק למה הם מוכרחים.

במשנה וגם הגאונים לא הכירו את הציווי הזה.
אמנם יש דעה כזאת בגמ', אך יש תשובת גאונים מפורסמת על זה.

צופה_ומביט כתב:

חגי פאהן כתב:כל העולם נברא בלשון הקודש וכו'

תראה בבקשה את הרמב"ן בבראשית מה, יב ובשמות ל, יג.

נעניתי לבקשתך וראיתי את הרמבן בבראשית, ולא הבנתי למה שלחתני לשם, ומה בכך שדחה "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש היות שאין בכך ראיה שמצרים רבים יכירוהו היות שהוא שפת כנען, ומה רצית לומר בזה. ולכן איני מתכוון לרוץ ולראות את הרמבן בשמות. אך רש"י אומר בשם בראשית רבה "לזאת יקרא אשה כי מאיש" וגו' - לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, מִכָּאן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ע"כ.

חגי פאהן כתב:

צופה_ומביט כתב:

חגי פאהן כתב:כל העולם נברא בלשון הקודש וכו'

תראה בבקשה את הרמב"ן בבראשית מה, יב ובשמות ל, יג.

נעניתי לבקשתך וראיתי את הרמבן בבראשית, ולא הבנתי למה שלחתני לשם, ומה בכך שדחה "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש היות שאין בכך ראיה שמצרים רבים יכירוהו היות שהוא שפת כנען, ומה רצית לומר בזה. ולכן איני מתכוון לרוץ ולראות את הרמבן בשמות. אך רש"י אומר בשם בראשית רבה "לזאת יקרא אשה כי מאיש" וגו' - לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, מִכָּאן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ע"כ.

חבל שלא ראית. (ויש עוד ראשונים בעולם חוץ מרש"י).

חשבתי להסביר מה רציתי מהרמב"ן בבראשית, אבל מדבריך הבנתי שאין טעם.

שא ברכה.

סליחות כתב:

חגי פאהן כתב:כל העולם נברא בלשון הקודש, ולכן ה' ציוה אותנו להתפלל בלשון הקודש, כיון שכל המלאכים המעלים את התפילות וכל מערכת צבא השמים מבינים רק לשון הקודש, וכלשון הגמרא "אין המלאכים נזקקים ללשון ארמי". כשמעוותים והופכים מלרע למלעיל, ומוחקים את העיצורים הגרוניים, ומשנים את צלילי ההברות, הכל כדי להפוך את לשון הקודש שתהיה יפה כמו לשונות אירופה, איך אפשר לצפות שהדברים יעבדו כמו שצריך? ולגבי תורה, צריך להעביר אותה כמו שקיבלנו אותה גם אם לא מבינים. ואם מתעקשים להבין, יש אנשי דקדוק שיוכלו להסביר בטוב טעם את רוב ענייני הדקדוק למה הם מוכרחים.

במשנה וגם הגאונים לא הכירו את הציווי הזה.
אמנם יש דעה כזאת בגמ', אך יש תשובת גאונים מפורסמת על זה.

עכשיו אני רואה שבנושא תפילה הצדק עמך אבל חלקית, שכך כתב שו"ע סי' קא ס"ד: יכול להתפלל בכל לשון שירצה. והני מילי בצבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש. ויש אומרים דהני מילי כששואל צרכיו כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו, אבל תפלה הקבועה לצבור אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון. ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי:
וכ' משנ"ב שם: (יג) בכל לשון ומצוה מן המובחר הוא דוקא בלשון הקודש ועיין בסימן ס"ב ס"ב ובמשנה ברורה שם מה שכתבנו בשם האחרונים בזה וגם עיין בתשובת ח"ס או"ח סי' פ"ד ופ"ו שהאריך בכמה ראיות דמה שהתירו להתפלל בכל לשון היינו דוקא באקראי אבל לקבוע בקביעה תמידית ולהעמיד ש"ץ ולהשכיח לה"ק לגמרי זה א"א בשום אופן עי"ש ועוד מחמת כמה וכמה טעמים נכוחים האריכו כל גאוני הזמן בספר דברי הברית והסכימו שאיסור גמור הוא לעשות כן ולאפוקי מכתות חדשות שנתפרצו מחוץ למדינה בזה והעתיקו את כל נוסח התפלה ללשון העמים ועבירה גוררת עבירה שדלגו הברכה של קבוץ גליות וברכת ולירושלים עירך וכשם שרוצים להשכיח זכרון ירושלים כן רוצים להשכיח לשה"ק מישראל פן יגאלו בזכות שלא שינו את לשונם הקב"ה ישמרנו מדיעות אפיקורסות כאלו ועיין בבה"ל:
ובהל' ביקור חולים יו"ד סי' שלה ס"ה כ': כשמבקש עליו רחמים אם מבקש לפניו יכול לבקש בכל לשון שירצה ואם מבקש שלא בפניו לא יבקש אלא בלשון הקדש:

צופה_ומביט כתב:

חגי פאהן כתב:

צופה_ומביט כתב:

חגי פאהן כתב:כל העולם נברא בלשון הקודש וכו'

תראה בבקשה את הרמב"ן בבראשית מה, יב ובשמות ל, יג.

נעניתי לבקשתך וראיתי את הרמבן בבראשית, ולא הבנתי למה שלחתני לשם, ומה בכך שדחה "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש היות שאין בכך ראיה שמצרים רבים יכירוהו היות שהוא שפת כנען, ומה רצית לומר בזה. ולכן איני מתכוון לרוץ ולראות את הרמבן בשמות. אך רש"י אומר בשם בראשית רבה "לזאת יקרא אשה כי מאיש" וגו' - לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, מִכָּאן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ע"כ.

חבל שלא ראית. (ויש עוד ראשונים בעולם חוץ מרש"י).

חשבתי להסביר מה רציתי מהרמב"ן בבראשית, אבל מדבריך הבנתי שאין טעם.

שא ברכה.

בבקשה אל תקפיד עלי, כיון שרבים בפורום זה שהפנו אותי לכאן ולשם ולבסוף התברר שלא היתה שם תשובה לשאלתי, ולכן נעשיתי קצת קצר באף לגבי הפניות.

אדרבא - ברמב"ן תשא ל, יג כתב בפירוש:

וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה 'לשון הקודש' שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו 'אנכי' ו'לא יהיה לך' ושאר דברות התורה והנבואה ובו נקרא בשמותיו הקדושים א-ל א-לדים צב-אות וש-די ויו"ד-ה"א והשם הגדול המיוחד ובו ברא עולמו וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם.

וכמדומה שדעת הרמב"ם לא נתקבלה בזה.

חיוב דקדוק בתפילה הוא סוגיא בפ"ע, ולפענ"ד אינו שייך לנדו"ד.
בק"ש וקרה"ת כו"ע מודו דאיכא מצות קריאה, ולכך יש לדקדק היטב בלשון.

סליחות כתב:מעט מאוד מקרים יוצאי דופן, שבהחלט אפשר לעורר לדקדק בהם דייקא, אבל משמע שצריך לדקדק אפילו במקום שאין שינוי משמעות ועל זה עיקר השאלה.

כדאי לעיין שנית בסימנים הרלוונטיים שבשו"ע.
ואליבא דאמת, רובם המוחלט של השינויים (גם ה'זעירים' לכאורה) יש בהם נפק"מ למשמעות המילה (אלא שנתכהו חושינו ואין מרגישים בזה).

יש אימרה בשם צדיקים, שאף מי שאינו מדקדק כראוי ב'מלעיל' ו'מלרע' וכיו"ב אין לו לדאוג, כי המלאכים מסדרים את זה...

אבל זה בעיקר בתפלה (שבה הכוונה היא עיקר ולפעמים הדקדוק מפריע לכוונה), ולא בקריאת התורה וכיו"ב.

המקור של השו"ע, שהובא בב"י:

רשימה של המקומות בהן יש שינוי משמעות בתפילה, יש בקונטרס 'הטעמת המילים הקדושות כהלכתן וכמשפטן' של הרב הופמן.
וראה עוד כאן.

תשובה מורחבת לשאלה תוכל לראות במבוא לספר שפת אמת שכתב הרב בנציון כהן ז"ל.
אחד מספרי היסוד האחרונים שהתחברו אודות מבטא לשון הקודש. ספר מקורי ומעורר מחשבות.

בר מן דין. להורות על דיבור עם המלך בשפה תקינה, היא דרישה בסיסית של השכל הישר.

לבי במערב כתב:

סליחות כתב:מעט מאוד מקרים יוצאי דופן, שבהחלט אפשר לעורר לדקדק בהם דייקא, אבל משמע שצריך לדקדק אפילו במקום שאין שינוי משמעות ועל זה עיקר השאלה.

כדאי לעיין שנית בסימנים הרלוונטיים שבשו"ע.
ואליבא דאמת, רובם המוחלט של השינויים (גם ה'זעירים' לכאורה) יש בהם נפק"מ למשמעות המילה (אלא שנתכהו חושינו ואין מרגישים בזה).

כפי שהקדמתי, מה שכתוב בשולחן ערוך (ואף מה שנוסף בספרים אחרים) הוא אולי חצי אחוז מכלל התפילה. ברוב המקרים (ולא במקרים יוצאי דופן) אם מבטאים את העין או החי"ת, או כפי שחלק מהספרדים מקפידים לבטא את הצד"י או רי"ש וכיו"ב, לא נוצר שום שינוי משמעות.

אבני גזית כתב:בר מן דין. להורות על דיבור עם המלך בשפה תקינה, היא דרישה בסיסית של השכל הישר.

התקינות היא עניין של מוסכמות.
אדרבה, יאמר האומר מה שבעיניך נחשב תקין, יישמע מוזר אילו ידבר כך לפני אנשים חשובים בימינו. ואולי יש ללכת לפי התקינות הזאת המקובלת בימינו? (קצת ראיה לכך אפשר להביא מטושו"ע או"ח סי' צא סעיף ה)

כמובן שצריך לדקדק אבל אולי הטעם לכך הוא אחר, ובשביל זה נתעוררתי לפתוח אשכול זה ולאגור וללמוד את הידע הקיים בנושא. לצערי עדיין לא מצאתי טעם משכנע באמת.

ככל שמקפידים על כללי הדקדוק כך האפשרות לכווין במילים שמוציא מפיו יותר קלה.
והחוש מעיד שבעלי קריאה שמקפידים על דקדוק במינון סביר קריאתם נעימה לאוזן.

סליחות כתב:

אבני גזית כתב:בר מן דין. להורות על דיבור עם המלך בשפה תקינה, היא דרישה בסיסית של השכל הישר.

התקינות היא עניין של מוסכמות.
אדרבה, יאמר האומר מה שבעיניך נחשב תקין, יישמע מוזר אילו ידבר כך לפני אנשים חשובים בימינו. ואולי יש ללכת לפי התקינות הזאת המקובלת בימינו? (קצת ראיה לכך אפשר להביא מטושו"ע או"ח סי' צא סעיף ה)

כמובן שצריך לדקדק אבל אולי הטעם לכך הוא אחר, ובשביל זה נתעוררתי לפתוח אשכול זה ולאגור וללמוד את הידע הקיים בנושא. לצערי עדיין לא מצאתי טעם משכנע באמת.

אם אתה מחפש "טעם משכנע באמת", תלמד בעיון את המאמר הנ"ל ותרווה צמאונך. הקטע שציטטת משמי, זו הערת אגב.

ובקצרה אומר. יש חמש מוצאות הלשון שדרכם יורד ומשתלשל השפע בעולם. זסשרץ בשיניים, דטלנת בלשון, אחהע בגרון וכו'.
ברגע שאות נהגית שלא במקומה הנכון, חל שיבוש בצורת ירידת השפע.
כמובן ששפע יכול לרדת בדרכים נוספות, אבל בדרך של ונשלמה פרים שפתינו, חסר לו.
באחד ממאמרי הרבי מתו"א ראיתי שהאריך לבאר יסוד זה לפי דרכו.

בהצלחה

האם השאילה בשאכול זה היא על עצם קיומו של הדקדוק בלשון הקודש? כלומר מדוע בכלל יש כללים איך לקרוא?
אם אף פעם לא צריך לקרוא בדקדוק, מדוע ולמאי נפקא מינה בכל חכמת הדקדוק?

אם השאילה היא על עצם קיומו של הדקדוק, הרי זוהי חלק מהשפה, כשם שלהבדיל לכל שפה יש כללים איך להגות ולקרוא. ברור שעד כמה שצריך לקרוא בתורה, צריך לקרוא נכון.

.

סליחות כתב:כפי שהקדמתי, מה שכתוב בשולחן ערוך (ואף מה שנוסף בספרים אחרים) הוא אולי חצי אחוז מכלל התפילה. ברוב המקרים (ולא במקרים יוצאי דופן) אם מבטאים את העין או החי"ת, או כפי שחלק מהספרדים מקפידים לבטא את הצד"י או רי"ש וכיו"ב, לא נוצר שום שינוי משמעות.

ראשית, יש להבהיר במה הנדון - אם בק"ש וקרה"ת, שבהם פשיטא דאיכא מצות קריאה (והקושיא אינה מובנת כלל לפ"ז), או אף בתפלה (שע"ז ציינתי כי היא סוגיא רחבה, ולכאו' אכ"מ; אא"כ יבקשו במפגיע לפרוש הענין כשמלה - אשתדל בל"נ לעשות כיכלתי בזה).
ענין נוסף שיש לברר אם דנים בו - באלו דיוקים מדובר? אם בהגיית האותיות כתקנן (שגם בזה, לרוב, איכא ואיכא שינוי משמעות. והטוען אחרת מכחיש החוש), או בהפרדת התיבות בבהירות זו מזו (או עזה"ד).

ראה -
קונטרס ואני תפילתי לך ה'.
הקדמת ס' מורה קריאת התורה.