פורום אוצר החכמה

ברכות טז. האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה.
וכתב רש"י: האומנין - שהם עסוקים במלאכתן בראש האילן או בראש הנדבך והגיע זמן קריאת שמע קורין לשם מיד.
וברבינו יונה שם כתב: תנו רבנן האומנין קורין בראש האילן אינו דוקא אומנין דאפילו בעל הבית קורא ג"כ בראש האילן אלא איידי דאיצטריך למימר בסיפא ומתפללין בראש הזית שאינו מותר לבעל הבית אלא לאומנים בלבד כדי שלא יתבטלו נקט ברישא נמי האומנין ואמרינן בירושלמי מפני שטרחותן מרובה ופירשו בו כמה פירושים והנראה למורי הרב נר"ו יותר נכון שמפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות יש טורח גדול בעלייתן ובירידתן ויתבטלו ממלאכת בעה"ב ולפיכך אמרו שיתפללו לשם אבל בשאר אילנות דליכא ביטול (מותר) [ירדו]:

לשם זה כמו שם?
יש עוד דוגמאות לכך?

בראשונים איני זוכר, אבל בב"ח על הטור זו לשונו הרגילה.

כמדומה לי שנכתב ע"ז באחד מקבצי חצי גיבורים (זצ"ל), איני זוכר מספרו.

איקטורין כתב:לשם זה כמו שם?
יש עוד דוגמאות לכך?

הזכור לי כעת - איכ"ר פ"ג:
[משל] למלך שנכנס למדינה כו', היה פיקח אחד לשם, אמר אנא נסיב מלכא...