פורום אוצר החכמה

לאחר שנתגאה זה קבל עליו עליו מלכות שמים. מה שייכות לגאוה בדבר זה שאכל קודם תפילה, ונראה לי בס"ד כי הטעם שצריך להתפלל קודם שיאכל, כדי להראות שהוא אין לו אכילה ושתיה, ולא ממון לקנות בו דבר אלא הכל בא לו מאותו יתברך, משל לאדם שקצב לו המלך פרס לצורך השנה כולה, והיה נותנו לו בתחלת השנה, והוא מתפרנס ממנו בכל יום, אך דרכו בכל יום כשיצא לשוק לקנות אכילה או מלבוש וכיוצא, תחילת הכל ילך לחצר המלך, ויעמוד שם חמש רגעים, ואחר כך ילך לשוק ויקנה ויבא לביתו, אמר לו חבירי למה אתה מטריח עצמך בכל יום על חנם, אמר לו אף על פי שאני מוציא מעות מכיסי וקונה בהם צרכי בית, מכל מקום אלו אינם שלי אלא משל מלך שנתן לי בתחילת השנה, אך באמת אני ואשתי ובני רואין שאני מוציא מעות מכיסי, וידמה משלי הם, לכך אני עושה כן לילך קודם שאקנה לחצר המלך, כדי שאדע אני ואנשי ביתי ונזכור כל עת שאנחנו אוכלים ושותין ולובשין מכיס המלך, וכן הנמשל, לכך האדם צריך לבא כל יום ערב ובקר וצהרים לחצר המלך, היא בית הכנסת, להתפלל על צרכיו, להראות אף על פי שהיא מוציא המעות מכיסו ותיבתו לצורך פרנסתו, לא משלו הם אלא משולחן גבוה בא לו, ועל ידי זכרון זה לא יהיה האדם כפוי טובה, ולכן זה שאכל קודם תפילה שביטל זכרון והוכחה זו, נמצא כאלו הוא חושב שמכוחו ועוצם ידו אכל ושתה, ולכך אומר עליו הקב"ה לאחר שנתגאה זה, שחשב עצמו שאכל משלו, בא לקבל עליו מלכות שמים בתפילה, שמראה עצמו בתפילתו שמידו יתברך הכל:

שמואל דוד כתב:רש״י במסכת ברכות ט: כתב ״ענוים״ ע״ש

מה השייכות בין עניוות לבנ״א שמשכימים להתפלל?

שמואל דוד כתב:שו״ע סימן נח - כוותיקין (פי׳ תלמידים כו׳)

מי כתב דבר זה? מה המקור לפירוש זה? מה שייכות תלמידים לוותיקין?

ותיקין - אנשים ענוים ומחבבין מצוה.

וביום השמיני ימול, אין כתיב שם שיוציא הוצאות על המילה. בא וראה, כמה ישראל מחבבין את המצוות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצוות ולשמוח בהם. אמר הקדוש ברוך הוא: אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר: ויספו ענוים בה' שמחה וגו' (שם כט יט).

חלא בר חמרא כתב:שיטת ר' שמחה וסיעתו שזמן ק"ש רק מהנץ ואילך.

רוח ממללא כתב:ערוך ערך וותק:ותק (ברכות ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה (ר"ה לב) ותיקין היו משלימין בתורה פי' תלמיד ותיק (א"ב פי' אותיק בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טובות )
ומן הנראה שאין כוונתו שוותיק פירושו תלמיד אלא שמש"כ בר"ה "ותיקין היו משלימין בתורה" היינו תלמיד ותיק (ופירושים אלו אינם מהרמ"א וכמדומה שהמשנ"ב כותב היכן שהוא שהוא טעות על אחד הפירושים הנ"ל)