פורום אוצר החכמה

רש"י בשיר השירים: אמר רבי נחוניא שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבו אלעזר ברבי יוסי אי איפשר ששמעת מאביך מהו שעטרה לו אמו אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה ביותר לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר (תהלים מה) שמעי בת וראי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר (ישעיהו נא) שמעו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו וכו'

בסליחות לערב ראש השנה אנו מבקשים בתור אחים, וכן בברכה אחריתא בשבע ברכות "אהבה ואחוה".

כל הספרים מלאים באהבת ה'בן כשיא האהבה.

אז חשבתי מהו הביטוי הכי חזק ל'אהבה?

'אהבה' לא מספיק חזק?
רבי נחמיה 'הנביא' מארפורט (בכת"י, בן זמנו של ר"י החסיד), והמגיד מקאז'ניץ (מובא כמדומני ב'נר ישראל', ומשמו בספר עבודת יוה"כ, לרבי שלום תאומים) - אמרו כי שם "א-ה-ב-ה" הוא שם המפורש (או אחד משמותיו המפורשים) של הקב"ה, הנאמר ביום הכיפורים על ידי הכהן הגדול.
מלה בעלת משמעות כל כך עמוקה, ורבדים כ"כ רבים, שמסתבר שהיא גם ממש שם קדוש משמותיו של הקב"ה (לדעת המקובלים הנ"ל, ועיין זוהר תרומה קס, כמדומני), נראה לומר שהיא היא החזקה ביותר, וכל שאר המילים הנרדפות והסינונימים שלה, הם רק גילויי פנים בתוכה בעלמא, כל אחת חזקה כפי הקשרה.

אני דווקא מדבר כשרוצים להביע את האהבה, למשל בכתיבה או בדיבור.

תא חזי כתב:'אהבה' לא מספיק חזק?
רבי נחמיה 'הנביא' מארפורט (בכת"י, בן זמנו של ר"י החסיד), והמגיד מקאז'ניץ (מובא כמדומני ב'נר ישראל', ומשמו בספר עבודת יוה"כ, לרבי שלום תאומים) - אמרו כי שם "א-ה-ב-ה" הוא שם המפורש (או אחד משמותיו המפורשים) של הקב"ה, הנאמר ביום הכיפורים על ידי הכהן הגדול.
מלה בעלת משמעות כל כך עמוקה, ורבדים כ"כ רבים, שמסתבר שהיא גם ממש שם קדוש משמותיו של הקב"ה (לדעת המקובלים הנ"ל, ועיין זוהר תרומה קס, כמדומני), נראה לומר שהיא היא החזקה ביותר, וכל שאר המילים הנרדפות והסינונימים שלה, הם רק גילויי פנים בתוכה בעלמא, כל אחת חזקה כפי הקשרה.

לענ"ד השואל התכוון שיש לכאורה סתירה: מהדרשה על שיר השירים יוצא שלקרוא לרעיה "אמי" זה גילוי האהבה הכי גדול. ומאידך, במטבע הברכות מזכירים דוקא קשר אחוה. אך זה לא מדויק, כי אנחנו מזכירים את היותנו בנים למקום, ואולי בעת רצון זה הדדי.

אם נתייחס אל הקב"ה שקורא אותנו אמי, נצטרך לקרוא לו להקב"ה 'בתי'. ובוודאי אין זה מדרך הכבוד כלפי מעלה, ורק יש דרגה ובחינה עמוקה כזו, שרק מגילת שיר השירים מביעה ומסתירה בחובה. אבל בחיי היום יום לא נבוא להתבטא בדרך כזו.

לפי רש"י יוצא שביטוי הכי חזק של אהבה זה של בן ואמא? האמנם?

קרלינער כתב:לפי רש"י יוצא שביטוי הכי חזק של אהבה זה של בן ואמא? האמנם?

לכאורה לא מדובר ולא מוזכר שם שיש תוספת חיבוב כי שינה לקוראה אחותי ואמי, אלא שיש בחינה של אהבה שיש באחות שאין בבת, ויש בחינה של אהבה שיש באם שאין בבת ובאחות, והתוספת חיבוב אינה משום ששינה מבת לאחות ולאם, אלא משום שהוסיף גם בחינות אלו וקראה גם בתי גם אחותי וגם אמי.
בקיצור, לא מדובר שם על שינוי מבתי לאחותי ואח"כ לאמי, אלא על תוספת, שקראה גם כך וגם כך (ולכאורה פשוט באמת שאהבת הבת גדולה יותר, אלא שהוסיף על זה עוד).

היה אפשר לומר שהביטוי החזק לאהבה הוא רחמים, וכתרגום בכ"מ 'רחימותא', ולכן הביטוי החזק ביותר לזה הוא בקשר הורים וילדים, ששם יש את הרחמים הכי גדולים 'רחמי האב על הבן'. אך א"א לפרש כן בעניין אהבת השי"ת.

מתגעגע כתב:רש"י בשיר השירים: אמר רבי נחוניא שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבו אלעזר ברבי יוסי אי איפשר ששמעת מאביך מהו שעטרה לו אמו אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה ביותר לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר (תהלים מה) שמעי בת וראי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר (ישעיהו נא) שמעו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו וכו'
בסליחות לערב ראש השנה אנו מבקשים בתור אחים, וכן בברכה אחריתא בשבע ברכות "אהבה ואחוה".
כל הספרים מלאים באהבת ה'בן כשיא האהבה.
אז חשבתי מהו הביטוי הכי חזק ל'אהבה?

לענ"ד, "לא זז מחבבה עד שקראה אמי", ההגדרה היא "תּלוּת" [= dependence]!
אין תלות = "כרוך אחריה" יותר מן הילד הקטן! הנצרך לאמו, אי ממקרא אי מגמרא;

בתהלים פרק קלא: אִם־לֹ֤א שִׁוִּ֨יתִי׀ וְדוֹמַ֗מְתִּי נַ֫פְשִׁ֥י - כְּ֭גָמֻל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ - כַּגָּמֻ֖ל עָלַ֣י נַפְשִֽׁי:

הגמרא בסוכה כח, ב: קטן שאינו צריך לאמו כו', היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו?... רבי [שמעון בן לקיש] אומר: כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא. [אמא] - גדולים נמי קרו! - אלא: כל שנעור ואינו קורא אמא אמא.
רש"י: הכי גרסינן: כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא - שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה שניעור. ופרכינן: [אמא] גדולים נמי קרו - כלומר, שאינו קורא אימא הוא דקרית ליה אין צריך לאמו הא אם קורא אמא - צריך לאמו קרית ליה, אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור. אלא כל שניעור ואינו קורא אמא אמא - שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו, אבל קורא ושותק - לאו צריך לאמו הוא.

עיין רש"י חיי שרה פכ"ד פסוק סז
וז"ל: אחרי אמו, דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו, עכ"ל

קרלינער כתב:עיין רש"י חיי שרה פכ"ד פסוק סז
וז"ל: אחרי אמו, דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו, עכ"ל

באילת השחר - פרשת חיי שרה:

אחרי אמו. פרש"י דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה ומשמתה הוא מתנחם באשתו. הנה יצחק הי' אז בן ל"ז, ולא הי' צריך לאמו, אלא הכונה שמצוי אצלה...