הכלל שמילה סגולה במקור מקבלת קמץ בסוף פסוק (או קטע וכו') נכון ברוב המקרים. כמו כסף לחם ועוד.
אך יש ברד"ק רשימה של 25 מילים יוצאות דופן שלא משתנות, כמו מלך תבן ועוד.
היש אדם אשר יודע על איזה כלל או דבר משותף למילים אלו?
אוצר מדברה כתב:הכלל שמילה סגולה במקור מקבלת קמץ בסוף פסוק (או קטע וכו') נכון ברוב המקרים. כמו כסף לחם ועוד.
אך יש ברד"ק רשימה של 25 מילים יוצאות דופן שלא משתנות, כמו מלך תבן ועוד.
היש אדם אשר יודע על איזה כלל או דבר משותף למילים אלו?
יאיר אתמר כתב:הרשימה ארוכה יותר, ר' י' בן-דוד, 'כוחן של תבניות דקדוקיות לצור צורות הקשר וצורות הפסק במקרא', לשוננו נד (תשנ), עמ' 291 [= הנ"ל, צורות הקשר וצורות הפסק בעברית שבמקרא, עמ' 191].
מקובל במחקר כי (רוב) אלו שאינן נקמצות בהפסק נגזרות ממשקל qitl.
(ראה בדקדוקיהם של גזניוס, ברגשטרסר, ז'און-מוראוקה; וראה גם: EJ Revell, 'The Voweling of "i Type" Segolates in Tiberian Hebrew', JNES 44.4 (1985), pp. 319-328; J. Blau, 'On Pausal Lengthening, Pausal Stress Shift, Philippi's Law and Rule Ordering in Biblical Hebrew'; ש' פסברג, 'מדוע אין מוצאים מָלֶךְ בהפסק במסורת טבריה למקרא?, לשוננו סד, עמ' 219-207.)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים