עמוד 1 מתוך 1

שורשה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 1:01 am
על ידי שמר
מילת הספד, משורש "ספד" - דהיינו נהי וקינה אחר ההולך, מאיזה משמעות היא?
האם הכוונה ל"הפסד" בחילוף אותיות?

Re: כוונתה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 2:49 am
על ידי במסתרים
הספד הוא... הספד!

הפסד אינו בלשון הקודש של המקרא.

Re: כוונתה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 8:32 am
על ידי צופה_ומביט
אני התקשיתי במגילה, בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד. [כמו על מת. אבל, בכי, מספד].

איזה הספד? את מי/מה הספידו ואיך הספידו?
הרי הם עדיין חיים, הגזירה טרם בוצעה. צום, בכי, זעקה - הכל מתאים על צרה. אבל מה שייך "מספד" בשעת צרה?

Re: כוונתה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 8:47 am
על ידי במסתרים
צופה_ומביט כתב:ומספד

אבן עזרא: ומספד - קינות.

Re: כוונתה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 9:14 am
על ידי מענה איש

Re: כוונתה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 9:16 am
על ידי צופה_ומביט
במסתרים כתב:
צופה_ומביט כתב:ומספד

אבן עזרא: ומספד - קינות.

וזה חידוש (אצלי עכ"פ) בביאור מילת הספד.
שהכוונה לכל קינה שהיא, גם על צרה, גם כלפי העתיד. ולא דוקא על משהו שאבד או הלך, ובפרט מת.

לעצמי חשבתי שזה לא היה סתם קינות. אלא הספד כפשוטו. הם הספידו את עצמם. הגזירה היתה כל כך ברורה וודאית וכוללת בלי שום אפשרות להינצל לפי דעתם, שהם ראו עצמם כמתים כבר ממש. והספידו בחייהם את אובדן חייהם ומציאותם וגודל האבידה וההפסד ומה שנחסר וכו'. (ההספד היחיד שבו התאחדו יקרא דחיי ודשכבי).

רמז לדבר, שראו עצמם כמתים ממש, ונידונו כבר כמתים ממש: הגמרא לגבי הלל בפורים, מעבדות לחירות אמרינן שירה ממוות לחיים לא כל שכן. והלוא הבדל עצום יש, שמעבדות לחירות - היו עבדים בפועל ויצאו לחירות, אבל ממוות לחיים לא מתו וקמו לתחיה, אלא רק גזירה היתה, והיכן יש מקור מיציאת מצרים לאמירת הלל על גזירה שנשארה רק בגדר גזירה וניצלו הימנה היינו שהיא לא יצאה לפועל? מהו ה"כל שכן"??
ומשמע בגמרא שהגזירה היתה ודאית ולא מחוסרת אלא מעשה ונחשב שכבר מתו. נידונו כמתים כבר.

Re: כוונתה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 2:42 pm
על ידי שמר
עוד נקודה מעניינת.
ההיפך של הספד איננו שמחה או דיבורים המעוררים לשמחה (כמו הספד המעורר לבכי).
אלא ריקוד ומחול : "עת ספוד ואת רקוד", "הפכת מספדי למחול לי".

Re: כוונתה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 24, 2022 3:36 pm
על ידי צופה_ומביט
שמר כתב:עוד נקודה מעניינת.
ההיפך של הספד איננו שמחה או דיבורים המעוררים לשמחה (כמו הספד המעורר לבכי).
אלא ריקוד ומחול : "עת ספוד ואת רקוד", "הפכת מספדי למחול לי".

יפה מאד.
למעשה הפסוקים שהבאת הם ראיה לאב"ע, שהספד עיקרו עצם הקינה והיללה.
א. הנה גם דוד אומר על עצמו "מספדי" והוא לא "הספיד את עצמו" כנ"ל, אלא הכוונה קינה ויללה.
ב. ההיפך מהספד הוא ניגון. לא עצם השמחה - כי גם הספד אינו עצם העצבות/אבל, ולא מילים - כי כנ"ל מהאב"ע מספד עיקרו הקינה והיללה.

ולמעשה זה מפורש בגמרא בברכות ו, ב:
אגרא דהספדא דלויי, אגרא דבי הלולי מילי.

בחתונה העיקר הוא המילים, "לשמח החתן בדברים" (רש"י). בהספד העיקר הוא [הרמת] הקול, "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים" (רש"י).
וכל החידוש בגמרא זו הוא משום שהשגור בנוהג העולם [עד היום הזה] הוא ההיפך. היינו שבחתונה עושים את העיקר מהניגונים, ובהספד עושים את העיקר מהמילים.
ואומרת הגמרא שעיקר קבלת השכר בחתונה הוא מלשמח את החתן בדברים [ומבואר במפרשים שהכוונה בעיקר לשבח את מקחו בפניו], ועיקר קבלת השכר בהספד הוא הקול בכי ונהי ועגמת נפש, שהוא עיקר מה שמעורר את בכי השומעים.

[אגב, זהו הידוע בחז"ל ש"ויהי" הוא לשון צער, "והיה" הוא לשון שמחה, והכוונה כדאיתא באיכה רבה (א, לא) "ווי אמרתי, וה אמרתי" עיי"ש. ווי הוא קול של עצב וקינה, וה הוא קול של שמחה. וכך הוא הצליל של "ויהי", ואף תחילתו "וי", לעומת "והיה", הפה פתוח ורחב, ותחילתו "וה". ועכ"פ לענייננו, הא קמן שכאשר באים לתת סמל ודוגמה, "קוד", לצער או שמחה, לא בוחרים מילים כלשהן, אלא קול. ווי לצער, וה לשמחה].

ובדברי הגמרא ורש"י שם יש לבאר גם מה שעדיין צ"ע גם לפי האב"ע, מדוע לא מתואר בפסוקים שההיפך מהספד [=קינה, יללה, נהי] הוא 'ניגון', למה ההיפך מהספד הוא 'מחול' שהוא כבר פעולה נוספת, מה שהניגון מעורר אליו את השומעים.
והתשובה כי גם ההספד עיקרו לא הוא עצמו, קול הקינה והנהי והיללה - אלא מה שהוא מעורר אליו, דהיינו בכי השומעים.

[מה שאיתא בגמרא ששבעת ימי אבלות הם שלושה לבכי ושבעה להספד, כלול בזה שההספד מעורר את הבכי, אלא שבג' ימים ראשונים יש גם בכי ספונטני מצד עצמו, שאינו צריך שיעוררו אותו אלא עצם המוות והאבלות מעוררת אותו. ואצל שרה שמתה זקנה או כי בא אברהם לאחר ג' ימים ושאר טעמים שכתבו המפרשים הוצרך אברהם לספוד לשרה כדי לעורר לבכי, "לספוד לשרה ולבכותה"].

Re: שורשה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 31, 2022 9:09 am
על ידי שמר
שמר כתב:האם הכוונה ל"הפסד" בחילוף אותיות?

אין מקור למילת הפסד בתורה.

Re: שורשה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 31, 2022 9:21 am
על ידי שמר
.

Re: שורשה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 31, 2022 9:32 am
על ידי במסתרים
שמר כתב:אין מקור למילת הפסד בתורה.

הפסד אינו בלשון הקודש של המקרא.

Re: שורשה של מילת "הספד"

פורסם: ה' מרץ 31, 2022 9:43 am
על ידי שמר
במסתרים כתב:
שמר כתב:אין מקור למילת הפסד בתורה.

הפסד אינו בלשון הקודש של המקרא.

סליחה, מתוך מהירות הקריאה לא שמתי לב לכך שהערת זאת.

Re: שורשה של מילת "הספד"

פורסם: ש' אפריל 02, 2022 11:23 pm
על ידי שמר
שמר כתב:מילת הספד, משורש "ספד" - דהיינו נהי וקינה אחר ההולך, מאיזה משמעות היא?
האם הכוונה ל"הפסד" בחילוף אותיות?

לאחר שעייניתי בדבר ובעזרת החברים דכאן, נראה לסכם ולומר כך:

ובהקדם י"ל שאכן בד"כ הספד צופיע בתנ"ך כבכייה על מת, אולם ישנו מקום יוצא מם הכלל הזה, דהנה נאמר באסתר (ד, ג) "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד וגו'", ושם לא היה מת מוטל לפניהם שהיה עליהם להספידו, וע"כ הספד איננו בהכרח על מת, אלא זהו ביטוי לבכייה על מצב רע רח"ל.

עוד יש להעיר שההיפך מהספד איינו שמחה, אלא ריקוד ומחול וכפי שנאמר (תהילים ל, יב) "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לי וגו'" וכן (קהלת ג, ד) "עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוד", ויש להבין מהי הנקודה בהספד שכאשר היא מתהפכת לטובה הופכת היא למחול ולריקוד.

ומצאתי פתח להבנת הדברים בדברי רש"י, נאמר בישעיה (לב, יב) "עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל שְׂדֵי חֶמֶד עַל גֶּפֶן פֹּרִיה" ופרש"י וז"ל: "על שדים סופדים - יטפחו על לבם", ולכאורה נראה מדבריו שמפרש מילת סופדים – היינו מטפחים כלומר מכים, סופד – מכה, ואולי שורשו ממילת סופק, כמו שנאמר באיכה (ב, טו) "סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרך וגו'", דהיינו שמכה ידו זו על זו לבטא את צערו, ואולי זה כנוטריקון סופק יד – סופד.

מבואר שעניינו של הספד הוא ביטוי צער אשר איננו יכול להתבטא במילים מרוב כאב, עד שנצרך המצטער לבטא זאת בתנועות ובהכאות.

ומה נפלאים דברי רש"י בברכות (ו:) על הא דאי' בגמ' "אגרא דהספדא דלויי" ופרש"י: "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים", מבואר דאין מטרתו של המספיד לדבר ולהביע עצמו במילים, אלא להביא את העם למצב עגום כ"כ עד כדי בכי ונהי שזהו מהותו של הספד.

ואם אכן כנים הדברים מבואר ביותר מדוע מחול וריקוד הם ההפכים של הספד, והטעם הוא מפני שיש שמחה אשר אפשר לבטא במילים, אך יש והשמחה מרובה כ"כ עד אשר אין ביכולתן של מילים לבטא זאת, אלא השמחה פורצת ועולה ע"י ריקוד ומחול, ופעמים שבעת שמחת הריקוד והמחול מוחא האדם כף אל כף לאות שמחה רבה, נמצא א"כ שלספיקת יד ולהכאה יש ב' אפשרויות או צער עמוק או שמחה מרובה, וזהו השבח שמשבח דוד המלך ע"ה "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לי וגו'", כלומר את אותה הפעולה בדיוק שעשיתי כאשר הייתי עצב הפכת לפעולה המבטאת שמחה, משיא העצב לשיא השמחה.

ועתה מדוייק שפיר שינוי הלשונות שם (בקהלת) שאצל כולם הקדים שלמה באות "ל" עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר וכו' בכל הענין, מלבד "עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוד", והטעם הוא משום שההספד והריקוד באים לאדם לא הכנה מוקדמת אלא נפשו של אדם משתפכת והולכת בזמן שמחה ורח"ל בעת פורענות.