אברהם כתב:הן מודעת זאת בכל הארץ, הספר הנפלא 'מעט צרי' על תרגום אונקלוס,
הכינו וגם חקרו הרב הדומה למלאך ה', מו"ר הגאון והצדיק רבי יעקב לב שליט"א
והנה, ת"ל שזכיתי להציע לפניו הרבה הארות והערות, ובענוותנותו כללם בתוך ספרו, וחתם עליהם את שמי א.מ.ר.
.
ציבור כתב:אברהם כתב:הן מודעת זאת בכל הארץ, הספר הנפלא 'מעט צרי' על תרגום אונקלוס,
הכינו וגם חקרו הרב הדומה למלאך ה', מו"ר הגאון והצדיק רבי יעקב לב שליט"א
והנה, ת"ל שזכיתי להציע לפניו הרבה הארות והערות, ובענוותנותו כללם בתוך ספרו, וחתם עליהם את שמי א.מ.ר.
.
ולא בשם מלא?
כח הטענה כתב:לא הבנתי אם זו דוגמית מספר העתיד בעזהי"ת לצאת לאור עולם או שהדברים אמורים להתפרסם מעל במה זו מדי פרשת שבוע בשבועו.
כח הטענה כתב:לעיקר הדברים רואה אנכי שכת"ר לוקח לו את דרך הדרוש והפלפול המשמח לב אלוקים ואנשים אך ברשותך אכתוב הנ"ל בביאור השאלות שהועלו ע"ד הפשוט שמא יהא בזה איזה תועלת למאן דהוא:
כח הטענה כתב:א) החילוק בין את האלוקים שת"א בדחלתא דיי ובין התהלכתי לפניו שתרגם פלחית קדמוהי
הנה הפירוש הפשוט את האלוקים התהלך נח הוא שהלך עם האלוקים ר"ל שלא סר מאחריו אבל אונקלוס דרכו בכל מקום להרחיק ההגשמה ומתרגם במקומות כאלו דחלתא דיי וכן הוא בהרבה מקומות. אמנם התהלך לפני משמעו דרך שירות כעבד העומד לפני רבו ולזה תרגם פלח קדמי.
כח הטענה כתב:ב) במה שת"א ותשחת הארץ אתחבלת ארעא
לענ"ד דברי הראב"ע ורד"ק שפי' דיירי הארץ קשים מסיפא דקרא ותמלא הארץ חמס והתם ודאי משמע הארץ עצמה. וכבר הביא כת"ר שתיבת ארץ חוזר על עצמו כו"כ פעמים בפרשתא דא ובכולם פירושה הארץ עצמה.
כח הטענה כתב:[ומ"ש מר שבחז"ל איתא שלא היה מבול הא"י מפני שהיא גבוהה עיין כאן בזה]
כח הטענה כתב:ג) במ"ש התרגום כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ: ארי חבילו כל בשרא אנש אורחיה על ארעא
לכאורה פשוט הטעם דא"א לתרגם כל בשר לשון יחיד כמו בלשה"ק הוצרך לומר חבילו אך במילת דרכו רצה לתרגם כצורתה לשון יחיד וכן הוסיף מילת אנש.
כח הטענה כתב:ד) מ"ש כי מלאה הארץ חמס מפניהם ארי אתמליאת ארעא חטופין מן קדם עובדיהון בישיא
הנה לשון הפסוק הוא דרך משל כי חמס איננו אויר או מים שימלא את כל הארץ ואונקלוס כדרכו בכה"ג בא לפרש שנתמלאה הארץ גזלנים ומעשי גזילה ואיני רואה מה הקושי באמרו מחמת שבנ"א גוזלים נתמלאה הארץ גזלנים.
חדא מיתרצא בחברתה. לשון עמידה לפני האדון היא לשון שימוש ושירות והיינו שעומד לפניו ומוכן לעשות רצונו וצרכיו (ובאברהם שהמשמעות שונה הדגיש אנקלוס משמש בצלו), אבל לשון הליכה הוא לשון של עשיית מעשים לפניו וע"כ היינו העבודה.אברהם כתב:כח הטענה כתב:
א) החילוק בין את האלוקים שת"א בדחלתא דיי ובין התהלכתי לפניו שתרגם פלחית קדמוהי
הנה הפירוש הפשוט את האלוקים התהלך נח הוא שהלך עם האלוקים ר"ל שלא סר מאחריו אבל אונקלוס דרכו בכל מקום להרחיק ההגשמה ומתרגם במקומות כאלו דחלתא דיי וכן הוא בהרבה מקומות. אמנם התהלך לפני משמעו דרך שירות כעבד העומד לפני רבו ולזה תרגם פלח קדמי.
אילו היה כדבריך, היה אונקלוס מתרגם לשון שימוש ולא לשון פלח, כמו 'עומד לפני ה' - משמש בצלו. עומד עליהם - משמש עלוויהון. (וראה מעט צרי ריש וירא, שמזה מטבע הברכה 'אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך' לשרת אותך).
מכל מקום לא מצאנו מקום ש'הליכה לפני' משמשת במשמעות של שירות, כמו 'עמידה לפני'. וגם הסברא מחלקת ביניהם, שהעבד אכן עומד לפני רבו, אבל מה זה שייך להליכה לפניו (אולי לפנות לו הדרך?)
עדיין לא הבנתי מה הקושי. פירוש המילים הוא פשוט: נתמלאה הארץ גזלנים מפני התנהגותם של בני האדם.אברהם כתב:כח הטענה כתב:
ד) מ"ש כי מלאה הארץ חמס מפניהם ארי אתמליאת ארעא חטופין מן קדם עובדיהון בישיא
הנה לשון הפסוק הוא דרך משל כי חמס איננו אויר או מים שימלא את כל הארץ ואונקלוס כדרכו בכה"ג בא לפרש שנתמלאה הארץ גזלנים ומעשי גזילה ואיני רואה מה הקושי באמרו מחמת שבנ"א גוזלים נתמלאה הארץ גזלנים.
הדגשתי בדברי שאילו נפרש 'חמס' כמושג מופשט, הרי הפסוק מובן היטב, הארץ התמלאה בחמס מפני מעשי החמסנות של אנשיה.
אך אונקלוס תרגם 'חמס' כשם כולל לחמסנים, ואם כן א"א לפרש 'מלאה הארץ חמסנים, מפני המעשים הרעים שלהם'.
ואם אינך רואה מה הקושי באמרו 'מחמת שבנ"א גוזלים נתמלאה הארץ גזלנים', עדיין בודאי תראה קושי במשפט ההפוך 'נתמלאה הארץ חמסנים, מפני שיש בה חמסנים'.
מלבד זאת, אילו זאת היתה כוונת אונקלוס לא היה מתרגם 'מפניהם' - מן קדם עובדיהון בישיא, מעשיהם הרעים, הרי הוא פירט להדיא לעיל איך נקראים מעשי החמס, והיה צריך לומר מן קדם חטופיהון, חמסם, או מעשי חמסם וכדומה, ואילו 'עובדיהון בישיא' מדבר על כלל מעשיהם הרעים ולא על החמס.
ג) במ"ש התרגום כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ: ארי חבילו כל בשרא אנש אורחיה על ארעא
לכאורה הטעם שאין לכל בשר דרך אחת אלא לכל אחד יש דרכו שלו.
עכשיו ראיתי שכיוונתי לדעתך. אמנם בביאור ההדגשה שכל אחד בפני עצמו השחית את דרכו אולי אפשר לומר שדוקא כאן הוקשה להתרגום כמו שהוקשה לכת"ר בפסוק כי מלאה הארץ חמס וגו'.אברהם כתב:מה שכתבת במהדורה בתרא:ג) במ"ש התרגום כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ: ארי חבילו כל בשרא אנש אורחיה על ארעא
לכאורה הטעם שאין לכל בשר דרך אחת אלא לכל אחד יש דרכו שלו.
זהו כמו שכתבתי בעניי בגליון, שאונקלוס בא להדגיש שלא היה כאן השחתת דרך משותפת, שכלל הציבור השחית את דרכו (הציבורית), אלא כל אחד ואחד בפני עצמו השחית את דרכו שלו. ובפרט לפמש"כ המפרשים דקאי על הוצאת שז"ל.
עושה חדשות כתב:ב'מעט צרי' פ' לך לך פי' בד' התרגום גבי מילת בניו ועבדיו של אברהם אבינו "בעצם היום הזה", ע"פ חידושו של הצפנת פענח דמילה זו צריכה להיות דוקא אחרי הנה"ח ולא רק אחרי עלוה"ש כשאר מילה שדינה ביום,
כמדומני זהו חידוש גדול מידי להעמיסו בפשיטות בד' התרגום.
ולולי דמסתפינא הייתי אומר דעד שתנץ החמה דכאן אינו הנה"ח דכולא ש"ס דהוא ד' מילין מעה"ש אלא הוא משהאיר המזרח דאז יצא מספק לילה כבתמיד (ומצינו רבות לשון א' על כוונות מתחלפות) וראיה לדבר מהא דאמרינן בר"ה (ל ושם) אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכן ראיתי במהרש"א בסוכה (נא ב) בתד"ה קרא הגבר בתוך דבריו דהאיר המזרח הוא הנה"ח וכ"מ מפרש"י ריש פסחים בד"ה הבוקר אור וד"ה בכי טוב וכן פי' בהדיא במנחות (סח) האיר מזרח הוא הנה"ח שוב ראיתי בירושלמי ריש ברכות ובב"ר פ"נ דמע"ה עד שיאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנה"ח ד' מילין וע"ש במ"כ ובגמרא שלנו בפסחים (צד) אמרו דמע"ה עד הנה"ח ד' מילין ש"מ דהוא הוא האיר המזרח וש"מ דיש עוד זמן הנקרא נה"ח והוא מאוחר מהראשון ד' מילין
זעיר קטף (פרשת ראה) כתב:'ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם' ת"א 'ותתרעון ית איגוריהון ותתברון ית קמתהון', פירש מעט צרי (לעיל ז,ה) בשם תרגם אברהם [לר"א בן הגר"א] דהטעם שנקרא מזבח הע"ז 'אגוריהון' לשון אסיפה ואגירה, לפי שנאספים שם העובדים בלי סדר כעם ככהן....
ואילולי דברי רבינו אברהם בהגר"א הייתי מפרש לשון 'אגוריהון' שהוא לשון אסיפת אבנים, להבדיל מן המצבה שהיא אבן אחת שהעמידוה (קמתהון) הרי את המזבח בנו ע"י אסיפת אבנים רבות.
זעיר קטף (פרשת לך לך) כתב:ונראה שאונקלוס לשיטתו שתרגם על הפסוק 'ונקה לא ינקה' – סלח לדתייבין לאורייתיה, וגם שם דקדקו למה לא כתב לדתיבין לדחלתיה או לפולחניה, וכתבו בשם הגר"א שכוונת אונקלוס שעיקר התשובה המעולה היא ע"י קבלת עול תורה (כמו שהביא מעט צרי בשם ספר הצדיק ר' זונדל מסלנט עמ' קיא).
והנה, הגירות שהייתה אצל אברהם היה כעניין התשובה, שמשכו ידם מעבודה זרה ושבו אל ה', (כי הרי לא היה שייך שם גירות במובן של הצטרפות לכלל ישראל, אלא בחזרה בתשובה לקיים מצוות בני נח) ומדוקדק היטב שסבר אונקלוס שעיקר התשובה היתה ע"י השיעבוד ללימוד התורה וחכמתה, וכמו שתרגם 'לדתייבין לאורייתיה', ולכן תרגם 'דשעבידו לאורייתא'.
[יא] מִשִׁעְבּוּד עַמְמַיָּא יְשֵׁיזֵיב נַפְשְׁהוֹן יִחְזוֹן בְּפוֹרְעָנוּת סָנְאֵיהוֹן יִסְבְּעוּן מִבִּזַּת מַלְכֵיהוֹן בְּחָכְמְתֵיהּ יְזַכֵּי זַכָּאִין בְּדִיל לְשַׁעְבָּדָא סַגִּיאִין לְאוֹרָיְתָא וְעַל חוֹבֵיהוֹן הוּא יִבְעֵי: [יב] בְּכֵין אֲפַלֵּיג לֵיהּ בִּיזַת עַמְמִין סַגִּיאִין וְיָת נִכְסֵי כַּרְכִין תַּקִּיפִין יְפַלֵּיג עֲדָאָה חֲלָף דִּמְסַר לְמוֹתָא נַפְשֵׁיהּ וְיָת מָרוֹדַיָּא שַׁעְבֵּיד לְאוֹרָיְתָא וְהוּא עַל חוֹבִין סַגִּיאִין יִבְעֵי וּלְמָרוֹדַיָּא יִשְׁתְּבֵיק בְּדִילֵיהּ:
זעיר קטף (פרשת שופטים) כתב:שופטים ושוטרים ת"א דיינין ופורענין, כתב מעט צרי בשם הרוקח [ולא ראיתיו בפנים] "ולא תרגם 'סרכין' כדלעיל 'ושוטרים לשבטיכם' ששם היו להם מין שררה, ולכן תרגם 'סרכין', משא"כ כאן שרק היו שבט הדיינים לרדות העם."
ולא ידעתי מהי אותה 'מין שררה' שהיתה לשוטרים, ומנא ליה לאונקלוס לומר כן. ומה שהביא מלשון הכתוב בדברי הימים ב' יט,יא 'ושוטרים הלוים לפניכם' להוכיח שלשון שוטרים הוא לשון שופטים, לא הבנתי איך מוכח משם דבר זה, ועיין מצודות שם שפירש 'לפניכם – מזומנים לפניכם לכל אשר תצום להכריח את העם על המשפט'.
"שפטים ושטרים - 'שופטים' אלו דיינין, 'ושטרים' אלו חזנים. ד"א 'שפטים' אלו דיינין, ושטרים אלו 'פורענין'".
זעיר קטף (כי תצא) כתב:אך באמת כל המקומות שמתרגם אונקלוס 'קבל מני' על 'שמע בקול' הינם בדברי רבקה ליעקב בפרשת תולדות, שאמרה לו ג' פעמים שמע בקולי (פרק כז פסוקים ח,יג,מג) ובכולם מתרגם 'קבל מני'.
אך בשאר כל המקומות מתרגם אונקלוס 'שמע בקול' – קיבל למימר, ואילו 'קבל מן' הוא תרגומו של 'שמע אל'.
אברהם כתב:הרב גאולה בקרוב העירני שאפשר לדון לפי"ז על נוסחת הראשונים בברכת השופר: 'לשמוע בקול שופר'
וכוונתו שלשון זו 'לשמוע בקול' לכאו' תרגומו 'לקבל למימרא', וזה מעורר ב' נקודות, הא' שלפי"ז 'קול' היינו מימרא, וזה נוגע למש"כ בגליון, והב' המחודש יותר ש'לשמוע' היינו לקבל, להבין דברי השופר ו'לשמוע בקולו'. והוא נורא מאד.
(הכל שלא בעיון בינתיים, בל"נ בהמשך אעיין יותר)
ובשם אגודה ושכל טוב דאין לומר 'בקול' דמשמע לעשות צביונו ולשמוע בקולו, אלא יאמר 'קול שופר':
זעיר קטף (כי תצא) כתב:ויש להוסיף שהתרועה אפשר לשמוע בה דברים רבים ושונים, מחד גיסא היא מזכירה את העוונות ומחזקת את מידת הדין, ומאידך גיסא בזה עצמו שאנו מקבלים את הדין אנו מביעים בזה את חרטתנו ותשובתנו ויראתנו
אברהם כתב:הנה בכל מקום שכתוב לשון 'שימה-לפני' מתרגם אונקלוס מלשון 'סדר' היינו 'עריכה', כמו 'וישם לפניהם את כל הדברים האלה' 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' 'וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל', בכולם מתרגם אונקלוס לשון 'סדר', שערך לפניהם את הדברים/משפטים/תורה.
והנה בפרשתנו 'ויושם לפניו לאכול' ת"א ושויאו קדמוהי, והוא פלא שהיה לו לתרגם 'וסדרו קדמוהי', כדרכו בכל מקום, ופלא שלא העירו מזה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 21 אורחים