בפרשת בהעלותך לאחר נבואת אלדד ומידד קורא יהושע למשה אדוני משה כלאם. בפשטות כוונתו לכלוא אותם בבית הסוהר. מה הטעם בעונש זה דווקא?
אולי יש לפרש, שהרי אמרו חז"ל שנבואתם היתה משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. וידועים דברי מרן הגרי"ז לגבי נבואת שמואל לשאול קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך, שנבואה לרעה יכולה לחזור אך נבואה לטובה איננה חוזרת, ולכן אם הנבואה היתה כוללת רק בשורה רעה לשאול היתה יכולה לחזור, אך מאחר וכללה גם בשורה טובה לדוד אי אפשר עוד להחזירה, ועל כן אמר שמואל וגם נצח ישראל לא בן אדם הוא להנחם.
וכבר פירשו רבים לפי זה גם כאן, שהנבואה למשה היא לרעה אך ליהושע היא לטובה, ולכן איננה יכולה לשוב. [ושמעתי בשם הג"ר שמעון אשר גולדברג שליט"א שלפיכך התבטא יהושע בחריפות גדולה נגד אלדד ומידד, כדי להראות שמבחינתו זו גם כן נבואה לרעה, ועדיף לו שמשה יכניס מאשר שהוא יכניס. שוב ראיתי כעין זה בכמה ספרים באוצר החכמה].
ואולי יש לבאר שמהאי טעמא גופא ביקש יהושע ממשה שיכלאם. דהנה איתא ברמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה שאפילו נבואה לטובה יכולה לחזור אם נאמרה רק בין הנביא לה' ולא התפרסמה לרבים. וכך מבאר הרמב"ם מדוע חשש יעקב שמא יגרום החטא אפילו שהקב"ה הבטיח לו שישמור עליו מכל רע. ומעתה יש לומר כי יהושע הציע למשה לכלוא את אלדד ומידד לפני שנבואתם תספיק להתפרסם עוד ברבים, וכך תוכל להתבטל אפילו שהיא עוסקת גם בטובתו של יהושע. ואולי מטעם זה מדגישה התורה שהנער (גרשם בן משה) רץ להודיע על כך. מדוע היה צריך לרוץ? כדי שיספיקו לעצור את נבואתם לפני שיספיקו לדרשה ברבים.
ועיין במושב זקנים שלא היה כאן דין של כובש נבואתו כי לא נאמרה להם הנבואה מלכתחילה להגידה ברבים.