פרי יהושע כתב:לא הבנתי, הלא הכל אותו משמעות!!, לא?
איש גלילי כתב:יש כאן שני פירושים למילה קנאה: או עניין של כעס וחמה, או ענין של קנאה במובן המקובל בלשוננו. ובשרשם אחד הם, כמו שציין הרב דרומי.
סגי נהור כתב:שמר כתב:איש גלילי כתב:יש כאן שני פירושים למילה קנאה: או עניין של כעס וחמה, או ענין של קנאה במובן המקובל בלשוננו. ובשרשם אחד הם, כמו שציין הרב דרומי.
מה השייכות של קנאה המקובלת בלשוננו, לחמה וכעס?
לזה ציין הרב דרומי לעיל לדברי רש"י, ואנסה להוסיף קצת ביאור בזה.
המשמעות המדוייקת של קנאה כפי שמפרשה רש"י - התלהטות של כעס כנגד מישהו שנתפס כפוגע בי, ורצון לנקום בו על כך.
וזה גם השורש של קנאה במובל המקובל, שהאדם מתחמם וזועם כו' על הצלחתו של הזולת שאותה הוא תופס כפוגעת בו.
שמר כתב:שורש ק.נ.א מתפרש בכמה אופנים הנראים כשונים במהות זמ"ז: קנאות פנחס, קנאה (הקנאה התאוה וכו'), מקנא לאשתו, ה' קל קנא ונוקם, ועוד, מה המשותף לכל הנ"ל?
מענה איש כתב: לכאורה השורש הוא מלשון קנה דהיינו לשון קניין שכאשר יש לזולת דבר מסויים אני גם רוצה לקנות אותו וכשאין לי מתחילה קנאה ואולי נחלק לשניים קנה נאה
דרומי כתב:ראה רש"י פ' ואתחנן ד, כד.
סגי נהור כתב:כי הקנאה איננה מעשה הנקמה אלא הכעס והחרון.
סגי נהור כתב:מענה איש כתב: לכאורה השורש הוא מלשון קנה דהיינו לשון קניין שכאשר יש לזולת דבר מסויים אני גם רוצה לקנות אותו וכשאין לי מתחילה קנאה ואולי נחלק לשניים קנה נאה
אם כוונתך לדרוש דרשות מפי עצמך, לחיי.
ואם כוונתך לפשט, קשים הדברים אפילו לקריאה, ומי שאמר לעולמו די יאמר די לפטפוטים כאלו.
אש משמים כתב:סגי נהור כתב:כי הקנאה איננה מעשה הנקמה אלא הכעס והחרון.
עי' באורחות צדיקים שער הקנאה ותמצא שהקנאה והחמדה קרובים הם מאוד מאוד, הקנאה היא האכפתיות ושימת הלב לדבר מסויים והחמדה היא הרצון שבא מכך שיהיה הדבר אצלו גם.
מענה איש כתב:סגי נהור כתב:מענה איש כתב: לכאורה השורש הוא מלשון קנה דהיינו לשון קניין שכאשר יש לזולת דבר מסויים אני גם רוצה לקנות אותו וכשאין לי מתחילה קנאה ואולי נחלק לשניים קנה נאה
אם כוונתך לדרוש דרשות מפי עצמך, לחיי.
ואם כוונתך לפשט, קשים הדברים אפילו לקריאה, ומי שאמר לעולמו די יאמר די לפטפוטים כאלו.
קצרתי במקום שהיה לי להאריך מעט
אצטט מה שכתב רש''י לפרש את המילה קנאה ומה שכתב האביעזר לפרש את המילה קניין ותראה שהמשמעות מאוד קרובה, ומכאן כנראה הדמיון בין קנין לקנאה
רש''י במדבר יא
כל לשון קנאה אדם הנותן לב על הדבר או לנקום או לעזור אינפרינמינ"ט בלע"זא [לקחת במרץ חלק בדבר], אוחז בעובי המשא
שפתי חכמים אוחז בעובי המשא ומראה את עצמו כאילו הוא לבדו ישא את המשא כך נותן זה לב על הדבר לנקמה
אביעזר
פסוק א
קניתי איש את ה' וגו' עיין בדברי הרב בפרשת שמות בד"ה ועתה אזכיר הטעם.
אמר המחבר הנה נשמע מדברי חכמינו ז"ל, דתיבת קנה הוא שם המושאל לאיש הגובר
נגד יצרו הרע במלחמתו, וכמו איש אשר ילחם בשונאיו בהלחמו בגבורה ובתחבולה לנצח
את שונאו, יעשנו המלך לשר גדול ויקנה אותו השם לדורותיו אותו כאלו קנה בכסף, כי אין
הפרש אם יקנה אדם חפץ בדמים, או אם יקנה אותו במעשים טובים, נקראו בשם קונה.
ולכן כתבו חכמינו ז"ל קנה שם טוב קנה לעצמו, וזה אמת קנה, על יד מעשיך, ואל תמכור
ע"י מעשים הרעים חלילה. הטעם הלא הוא אביך קנך. כי קרבו אותך בכל מילי מיטב
כאלו קנה אותך בדמים. ולכן נקרא קונה שמים וארץ. וזה לב נבון יקנה דעת. וכן תוכל
לפרש בכל מקומות הנפוצות בתנ"ך תיבת קנה אשר לא נוכל לפרשו באפס דמי. ובדרך
זה נוכל להבין בנקל מה שאמרה חוה קניתי איש את ה' ועתה די לך.
ובשפה פשוטה יותר כאשר אדם רוצה לקנות משהו יש לו תשוקה ורצון חזק לחפץ או לדבר מסוים הוא קונה אותו וכן הוא בקנאה יש לו תשוקה לדבר וכמו שכתב רש"י
אש משמים כתב:נראה ש'קנאות' היא אכפתיות גדולה לדבר מסויים.
פנחס קינא לה', היה אכפת לו מכבוד ה' שנרמס ולכן פעל בהתאם לאכפתיות שלו.
אדם ש'מקנא' לאשתו בעצם אכפת לו מעצמו ומהקשר עם אשתו והוא דואג על הקשר הבלעדי שלו עם אשתו ודואג להפרידה מכל קשר אחר.
ה'קנאה' שמוציאה את האדם מהעולם היא אכפתיות מוגזמת מעצמו וטובתו (אגואיזם) ולכן כשרואה שיש דבר טוב ונעים אצל האחר הוא חפץ להביאה אצלו ובכך הוא מוציא עצמו מהעולם.
ה' א-ל קנא פירוש, שה' הוא תכלית הטוב בעולם ומקנא לעצמו, זאת אומרת שאכפת לו והוא דואג שבני האדם לא יעברו על רצונו משום שרצונו הוא הטוב לאדם ולעולם וההפך מרצונו הוא הרס העולם, א"כ הקנאות היא הדאגה והאכפתיות של ה' לטוב המוחלט (שזה הוא בעצמו).
הקנאה אינה העונש או הזעם אלא היא המולידה אותו, משום שאדם שדואג ואכפת לו מדבר מסויים זה מוליד בו את הזעם או את נתינת עונש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 40 אורחים