הודעהעל ידי ערער בערבה » א' דצמבר 11, 2011 12:59 am
מעט מקורות ממה שנמצא אצלי בענין זה:
ב"ר (עו א): רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן משם רבי נתן, ראויים היו ישראל כליה בימי המן, אילולא שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם. אמרו, מה אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמר לו (בראשית כח טו) 'והנה אנכי עמך' - נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה. הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא) 'ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ', אמר להון: אנשיתון מה אמר לכון(ירמיה לא לו) 'כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו', אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה, מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד, בתמיה, אלא 'ותפחד תמיד כל היום'.
אסתר רבה ז ח): מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו 'מדוע אתה עובר את מצות המלך', רבי לוי אמר, אמר להם מרדכי: משה רבינו הזהיר לנו בתורה (דברים כז) 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה', ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים, וישעיהו הנביא הזהירנו (ישעיה ב כב) 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא'. ולא עוד, אלא שאני איסגנטירין [-יליד בית ומיוחס] של הקדוש ברוך הוא, שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה: ונימר ליה, מיד 'ויגידו להמן' וגו', אמר לון המן: אמרון ליה זקנו הלא השתחוה לזקני, הדא הוא דכתיב 'ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו', היתיב: ועדיין לא נולד בנימין, אמרין ליה, הדא הוא דכתיב 'ויגידו להמן'.
ילקוט (אסתר רמז תתרנד): 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה', אמרו לו [ישראל שבאותו הדור] הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית לבטל קלבסים של מלך, אמר שאני יהודי, אמרו לו והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו שנאמר 'וישתחו ארצה שבע פעמים', א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו שנאמר 'איש ימיני', וכשם שלא כרע אבי כך אני איני כורע ולא משתחוה. עכ"ל.
שפתי כהן עה"ת:
'מיד אחי' - בגימטריא אויב, זה המן הרשע שרצה להרוג את כולם. 'וילן שם בלילה' - סופי תיבות למפרע המן, רמז שאחשורוש לא לן אותו הלילה בשביל המן. 'עזים מאתים' - רמוז כאן ארבע גלויות, עזים ותישים מין אחד, עזים כנגד גלות בבל שישבו שם שבעים שנה בין עזים, רחלים ואילים מין אחד, רחלים כנגד גלות מדי וזה היה בימי המן, והיו בני רחל פרנסי ישראל שהם מרדכי ואסתר, גמלים ובניהם מין אחד, כנגד מלכות יון, והם בני חשמונאי גומלים חסד, פרות ופרים מין אחד, כנגד אומה הרשעה עכו"ם שנאמר עליה (תהלים כב יג) סבבוני פרים רבים, אתונות ועירים מין אחד, כנגד משיחנו שנאמר (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור. 'ורוח תשימו בין עדר ובין עדר' - רמז שבימי המן יהיה להם רוח והצלה על ידי מרדכי, שכן 'עדר' בגימטריא מרדכי, שכל האומות רעדו ממנו שנאמר (אסתר ח יז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם.
במדרש (ב"ר סז ד) 'כשמע עשיו את דברי אביו' (בראשית כז לד), א"ר חנינא כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן יתוותרון בני מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה, זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב 'כשמע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה', והיכן נפרע לו, בשושן הבירה שנאמר (אסתר ד א) 'ויזעק זעקה גדולה עד מאד'.
בתרגום למגלת אסתר, על הפסוק (אסתר ד י) 'ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי': ואמרת אסתר להתך למיזל ולמללא למרדכי ופקידת ליה על עיסק מרדכי דלא יגרי עם המן מצותא, ארום דבבו דביני יעקב ועשו הוה נטר ליה. ע"כ.
באסתר רבה (ז י) על הפסוק 'ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו': בזוי בן בזוי, להלן כתיב (בראשית כה לד) 'ויבז עשו את הבכורה' וכאן כתיב 'ויבז בעיניו'.
(אסת"ר ז ד): 'אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש', הרהורי דברים היו שם, ומי הרהר, ר' יהודה אומר המן הרהר, אמר אם אסתר יהודית היא, קרובתי היא מן אבי עשיו הדא הוא דכתיב (מלאכי א ב) 'הלא אח עשו ליעקב', ואם גויה היא כל הגוים קרובים אלו לאלו'.
האריז"ל בספר הכוונות (שער פורים) שמרדכי היה גלגול נשמתו של יעקב והמן גלגולו של עשיו, ולכן לא רצה להשתחוות לו כדי לתקו את מה שהשתחוה יעקב לעשיו. עוד מובא בספר הגלגולים כי על ידי זה תיקן מרדכי גם את מה שקרא יעקב לעשיו 'אדוני' (בראשית לג ח), והשפיל עצמו לפניו.
שלה"ק מגילה (תורה אור א): ונצחון של ישראל שהיו בימי פורים מי יוכל לשער, וכתיב במלכות שאול שאמר שמואל הנביא (שמ"א טו, כט), וגם נצח ישראל לא ישקר, ובבוקר יאכל עד זה שאול, ולערב יחלק שלל זה מרדכי ואסתר (אסתר רבה י, יד). ויש ענין גדול בפסוק זה וגם נצח ישראל לא ישקר, ונודע כי נצח והוד הם היריכים, נצח ירך ימין, והוד ירך שמאלי, ומרדכי לא יכרע בירכים שלו, וקשר בירך שלו שטר מכירה בטולמא דלחם שנמכר לו המן, כי כן עשו מכר את הבכורה באכילה ליעקב, וכתיב שם (בראשית כה, ל), הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. ועוד שם אריכות גדולה וכן בפרשת וישב תורה אור ו'.
בפיוט 'אשר הניא': הָמָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים.