אפרקסתא דעניא כתב:חרה לו, כלומר הצטער על אובדן הקיקיון, לא משום שהוא בעל ערך עצמי, כי אם כן היה צריך לחרות לו גם על קיקיון דומה באוסטרליה, וזה הרי פשוט שלא חרה לו. חרונו היה משום שהקיקיון נצרך לו עצמו, ומה הצושטעל לנינוה? וכי הקב"ה צריך אותם? הרי לא זו טענת ה'!
סגי נהור כתב:לענ"ד התירוץ שתירצו בכמה סגנונות (וגם באשכול הסמוך) הוא תירוץ ברור ומרווח. בגלל השמש הקופחת יונה לומד להעריך ולא לזלזל אפילו בדבר פעוט כמו הקקיון שבן לילה היה, ומכאן הוא לומד בקל וחומר כמה יש לחוס ולא לזלזל כשמדובר בבריות הרבה יותר חשובות ומשמעותיות.
סגי נהור כתב:לענ"ד התירוץ שתירצו בכמה סגנונות (וגם באשכול הסמוך) הוא תירוץ ברור ומרווח. בגלל השמש הקופחת יונה לומד להעריך ולא לזלזל אפילו בדבר פעוט כמו הקקיון שבן לילה היה, ומכאן הוא לומד בקל וחומר כמה יש לחוס ולא לזלזל כשמדובר בבריות הרבה יותר חשובות ומשמעותיות.
ידידיה כתב:סגי נהור כתב:לענ"ד התירוץ שתירצו בכמה סגנונות (וגם באשכול הסמוך) הוא תירוץ ברור ומרווח. בגלל השמש הקופחת יונה לומד להעריך ולא לזלזל אפילו בדבר פעוט כמו הקקיון שבן לילה היה, ומכאן הוא לומד בקל וחומר כמה יש לחוס ולא לזלזל כשמדובר בבריות הרבה יותר חשובות ומשמעותיות.
עדיין הנמשל לא דומה למשל.
סוף סוף יונה לא "למד להעריך" אלא נזקק לקקיון באופן קיצוני. אבל לנינוה מי צריך.
"ואני לא אחוס" וכו'
עזריאל ברגר כתב:הרי ברור שהקב"ה לא ברא את נינוה ואנשיה לחינם, ויש לו מהם איזושהי תועלת, ועפ"ז קושיא מעיקרא ליתא.
בן אדם כתב:עזריאל ברגר כתב:הרי ברור שהקב"ה לא ברא את נינוה ואנשיה לחינם, ויש לו מהם איזושהי תועלת, ועפ"ז קושיא מעיקרא ליתא.
ברור שלא, השאלה היא שהאם סיבת אי-השמדת נינוה היה מחמת התועלת שיוצא מזה להקב"ה כביכול, או מחמת שחס על אנשי נינוה, מצד האנשים.
בר ישראל כתב:פעם שאלתי למו"ר הגר' משה סתיו שאלה זו,
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 59 אורחים