לענין כתב:זה הציטוט המדויק - 'ונמצא דבפשוטו של מקרא הוי באמת דהפסח עצמו הוא צאן ובקר, משום דבפשוטו של מקרא איירי הכא, בדין החגיגה דאיתא בקרבן הפסח, ומצד זה הוא בא מן הצאן ומן הבקר'.
תרשה לי לתמוה ממי שלא מבין מה הבעיה [אני בהלם שיש עוד שקוראים לזה בריסקער פשט, בבריסק היו עושים על זה קריעה!].
התורה אומרת להקריב עומר ממחרת השבת. באים חז"ל ואומרים שאין הכוונה ליום ראשון בשבת, אלא למוצאי פסח. זאת אומרת שכך הם מפרשים את הכתוב! או במקרה שלנו, באים חז"ל ודורשים לפי כללי הדרשות שכאן משמעות 'ובקר' היא לחגיגה או למותר הפסח. מצוין. זה דרך הלימוד של המקראות שקבלו חז"ל. יבא הרשב"ם ויאמר שעל פי פשוטו כן הכוונה לראשון בשבת, גם כן ניחא [דהיינו, יש כזו גישה, למרות שעל רוב החכמים אינה מקובלת, ואפילו האבן עזרא גדול הפשטנים צווח עליה, אך סוכ"ס יש דרך כזו בראשונים].
אך לבא ולומר שהתורה אומרת להקריב בקר, ופשוטו של מקרא אומר להקריב בפועל בקר, וכל הכוונה היא רק בתאוריה? לדעתי זה הרבה יותר מהזוי [ואכבד מי שיחשוב אחרת]. אותו דבר אפשר לומר שהתורה אומרת ליטול לולב ואתרוג, אבל זה רק בתאוריה - לולא זה שסוכות היה יום טוב. בעיני זה שוה.
את הנקודה הזו פספסו המגיבים שקראו לזה וורט של בריסק, להגיד שהתורה אומרת משהו שמתפרש כפשוטו, ובפועל הוא רק תיאורטי??? על זה ביקשתי, תראו לי דבר דומה מימות הגאונים ועד עתה.
זכותך לראות בזה גאונות אך לומר לי - 'יש לך יישוב אחר בפסוקים שמיישב את הדעת'? במחכ"ת זה אינו מכבד את הגמ' בפסחים ואת רש"י והרמב"ן [וכבודו של מר יקר הוא בעיני, להיותנו ידידים טובים עוד מימי קדם].
שוב, לענ"ד לא רואה בדבריו בדל של בעיה. לא פרשנית, ובודאי לא אמונית [ואדרבא].
מכל מקום הדוגמא שהזכרתם כמו שאר דוגמאות לרוב אצל הרשב"ם, היא לכאורה 'חמורה' שבעתיים,
- להגיד שהתורה שבכתב והתורה שבע"פ הם הפכים. הבן שואל - מה הפשט?
וכן, אני יודע שהגר"א אומר זאת. אז מה באמת הפשט?
מגיע הגר"ל מנצברג, ונותן תשובה אמיתית וישרה,
- זו לא סתירה!
משום שבתורה שבע"פ למדונו את היישום השלם של התורה שבכתב - עם כל הצדדים של כל הפרשיות.
דברים אלו כמובן יוסברו יותר גם על פי תורתו האדירה בנושא פרשה שחזרה ונשנית.
שאין הכוונה שחזרה כולה רק בגלל הלכה פלונית שנלמדת מהמילה שבתוך פסוק שמתוך הפרשיה,
אלא שבאה הפרשה ללמד מצווה פלונית מצד וכיוון אחר [ממה שנשנה כבר במקום אחר].
ור' ליב בגאונותו היה מראה - איך כל ההלכות שנדרשו בפסוקים נובעים מאותה נקודה.
מה ששאלתני [ח"ו] בחוסר כבוד לגמרא בפסחים,
אדרבא ואדרבא, לענ"ד, ר' ליב מייקר ומכבד את דברי חכמינו ז"ל באופן שכל דבריהם ישרים וחלקים.
בלעדיו, הגמרא בפסחים ודאי לעולם היתה עומדת.
אך עדיין היה נשאר קושי בלימוד ה'פשט'. ונכון, אני מסכים אתכם כי מותר להישאר בקושיא, לא גרע מכל תחום בתורה.
ואם כבר הזכרתי,
ר' ליב היה מייקר ומכבד כל דבר שאמרו חז"ל.
ולכן בכל ספריו [בפרט ספרו על התורה (שבכתב!!!)] הוא מרבה ליישב בגאונות את דברי חז"ל,
הוא מראה כסדר איך רק חכמינו קראו את התורה בצורה ישרה ועמוקה לאין תכלית.