ובְנֵיכֶם יִהְי֨וּ רֹעִ֤ים - מאחרין

[נוטר הכרמים]

יד, לג ובְנֵיכֶם יִהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָשְׂא֣וּ אֶת־זְנוּתֵיכֶ֑ם עַד־תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר.

בתרגום אונקלוס:

ובניכון יהון מאחרין במדברא ארבעין שנין

.

ומובא בחי' הגרי"ז החדש מרשימות הגר"נ שימנוביץ זצ"ל שמכאן ראיה שרעיה היינו איחור ועיכוב, ואינו נופל רק על בהמה, ובזה ביאר הגרי"ז דין ירעה עד שיסתאב, שאין המכוון לשהיה במרעה, אלא לעיכוב ואיחור.

ומצאתי שכבר כתב כן במחזור ויטרי (סימן רצד), וז"ל,

ירעה. לשון איחור. ובניכם יהיו ורעים. מתרג'. מאחרין כלומר ישהנו אצלו עד שיפול בו מום.

[הוגה ומעיין]

במחז"ו אכן למד מהתרגום לדין ירעה עד שיסתאב, אבל לא פירש שהוא לשון איחור אלא לשון השהייה, שישהנו אצלו עד שיפול בו מום.

ואולי גם הגרי"ז כך אמר אלא שאין לנו לשונו המדויקת.

והקשר בין רעייה לאיחור ולשהייה היא כיון שעניינה תעיה - כמו "תעיתי כשה אובד" - והיא המשהה ומאחרת.

[נוטר הכרמים]

במחז"ו אכן למד מהתרגום לדין ירעה עד שיסתאב, אבל לא פירש שהוא לשון איחור אלא לשון השהייה, שישהנו אצלו עד שיפול בו מום.

ואולי גם הגרי"ז כך אמר אלא שאין לנו לשונו המדויקת.

והקשר בין רעייה לאיחור ולשהייה היא כיון שעניינה תעיה - כמו "תעיתי כשה אובד" - והיא המשהה ומאחרת.

לא הבנתי כוונת הערתך. במחז"ו נזכר גם איחור וגם השהייה. ובהכרח דהיינו הך, שיתאחר ויתעכב מלשוחטו וישאירנו במרעה.