חלשה דעתו של אהרון

[שמר]

"בהעלתך" - "למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב", לשון רש"י ממדרש אגדה.

ומדוע באמת לא נתנדב אהרון בתחילה יחד עם הנשיאים, הלא לא נצטוו דווקא הם להביא לחנוכת המזבח.

[דרומי]

כשם שאין אדם מביא מתנה לעצמו.

אהרן והמזבח הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ולכן מתאים הנדבה דוקא לנשיאים שהם 'מבחוץ'.

[שמר]

כשם שאין אדם מביא מתנה לעצמו.

אהרן והמזבח הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ולכן מתאים הנדבה דוקא לנשיאים שהם 'מבחוץ'.

לדינא, האם כהן סתם יכול להביא קרבן נדבה?.

[עזריאל ברגר]

לדינא, האם כהן סתם יכול להביא קרבן נדבה?

כן.

[שמר]

א"כ מדוע לא התנדב לחינוכו? וא"ת כהדרומי דאהרן והמזבח הם תרין ריעין דלא מתפרשין, מדוע א"כ חלשה דעתו הלא אינו ראוי לכך?.

[שמואל שלומוביץ]

צריך להבחין שהקרבנות הובאו ע"י הנשיאים ואהרן לא היה נשיא במובן הפשוט של הדברים,
ושמא זה הסיבה שאהרן לא היה בחנוכת הנשיאים,
ואדרבה צריך לדון לבסוף מאי קסבר,
אלא שלכאו' לשבט לוי אין נשיא כללי, (רק נשיא בית אב לכל משפחה ונשיא נשיאי הלוי הוא אלעזר), מפני שלא היו בנחלת הארץ והנשיאים הם מנחילי הארץ, אבל בחנוכת המשכן יש חסרון אם שבט לוי אינו עמהם, ויל"ע עוד.

[ביני]

צריך להבחין שהקרבנות הובאו ע"י הנשיאים ואהרן לא היה נשיא במובן הפשוט של הדברים.

הרמב"ן בפרשת קרח כתב מפורש שאהרן הי' נשיא שבט לוי.

[בן ראובן]

א"כ מדוע לא התנדב לחינוכו? וא"ת כהדרומי דאהרן והמזבח הם תרין ריעין דלא מתפרשין, מדוע א"כ חלשה דעתו הלא אינו ראוי לכך?.

חלשה דעתו לאחר שראה שהמשכן משמש לא רק להקרבת קרבנות, אלא גם למקום דיבור הקב"ה עם משה רבינו, שבזה הוא אינו "מחותן", וא"כ היה לו להשתתף בחנוכה. וזהו שהפסיק הכתוב בין פרשת הנשיאים לפרשת בהעלותך בפסוק "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו'".

(כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע)

[שמר]

א"כ מדוע לא התנדב לחינוכו? וא"ת כהדרומי דאהרן והמזבח הם תרין ריעין דלא מתפרשין, מדוע א"כ חלשה דעתו הלא אינו ראוי לכך?.

חלשה דעתו לאחר שראה שהמשכן משמש לא רק להקרבת קרבנות, אלא גם למקום דיבור הקב"ה עם משה רבינו, שבזה הוא אינו "מחותן", וא"כ היה לו להשתתף בחנוכה. וזהו שהפסיק הכתוב בין פרשת הנשיאים לפרשת בהעלותך בפסוק "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו'".

(כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע)

א"כ מדוע נתנחם בהדלקת המנורה?

[בן ראובן]

א"כ מדוע לא התנדב לחינוכו? וא"ת כהדרומי דאהרן והמזבח הם תרין ריעין דלא מתפרשין, מדוע א"כ חלשה דעתו הלא אינו ראוי לכך?.

חלשה דעתו לאחר שראה שהמשכן משמש לא רק להקרבת קרבנות, אלא גם למקום דיבור הקב"ה עם משה רבינו, שבזה הוא אינו "מחותן", וא"כ היה לו להשתתף בחנוכה. וזהו שהפסיק הכתוב בין פרשת הנשיאים לפרשת בהעלותך בפסוק "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו'".

(כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע)

א"כ מדוע נתנחם בהדלקת המנורה?

למה "אם כן"? זו שאלה נפרדת שאינה תלויה בהנ"ל, והרבה ביאורים נאמרו בה.

[שמר]

א"כ מדוע לא התנדב לחינוכו? וא"ת כהדרומי דאהרן והמזבח הם תרין ריעין דלא מתפרשין, מדוע א"כ חלשה דעתו הלא אינו ראוי לכך?.

חלשה דעתו לאחר שראה שהמשכן משמש לא רק להקרבת קרבנות, אלא גם למקום דיבור הקב"ה עם משה רבינו, שבזה הוא אינו "מחותן", וא"כ היה לו להשתתף בחנוכה. וזהו שהפסיק הכתוב בין פרשת הנשיאים לפרשת בהעלותך בפסוק "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו'".

(כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע)

א"כ מדוע נתנחם בהדלקת המנורה?

למה "אם כן"? זו שאלה נפרדת שאינה תלויה בהנ"ל, והרבה ביאורים נאמרו בה.

כי לפי דברי ק' אין העניין תלוי בעבודות כלל והקושיא הידועה מתעצמת יותר.
אשמח מאד אם כבודו יפנה אותי לדברי הרבי זיע"א בזה.

[צופה_ומביט]

"בהעלתך" - "למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב", לשון רש"י ממדרש אגדה.

ומדוע באמת לא נתנדב אהרון בתחילה יחד עם הנשיאים, הלא לא נצטוו דווקא הם להביא לחנוכת המזבח.

התקשיתי השנה בשאלה זו, חלשה דעתו של אהרן שלא הקריב עמהם, ומי עיכב בעדו מלהתנדב גם הוא ולהקריב בתור נשיא שבט לוי?
ומי שרצה [אא"ט] לתרץ לעיל באשכול שאהרן לא היה לו דין נשיא שבט לוי, בתנחומא כתוב אחרת, שכל שבט לוי נצטערו, ושאהרן נבחר להדליק את המנורה כנציג כל השבט. ראה מיד.
וראיתי בתנחומא בהעלותך סימן ג חידוש, דמשמע שכן היה בזה ציווי, או שעכ"פ קיבל מהם הקב"ה ומאהרן לא קיבל, והיינו שנודע/נרמז הדבר לאהרן באיזה אופן מעיקרא ולכן לא הביא. וזה לשון התנחומא:

בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת. אַתָּה מוֹצֵא, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט לֵוִי כְּלוּם. וְהָיוּ מְצֵירִים וְאוֹמְרִים: לָמָּה רָחַקְנוּ מֵהַקְרָבָה לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לַמֶּלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה, וְהָיָה קוֹרֵא בְּכָל יוֹם אֻמָּנִיּוֹת. הָיָה לוֹ אוֹהֵב אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹהֵב יוֹתֵר מִדַּאי, לֹא קָרָא אוֹתוֹ עִמָּהֶם. וְהָיָה מֵיצֵר לוֹמַר, שֶׁמָּא יֵשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עָלַי כְּלוּם לְפִיכָךְ לֹא זִמְּנַנִי מִכָּל הַסְּעוּדוֹת הָאֵלּוּ. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ כָּל יְמֵי הַסְּעוּדָה, קָרָא לְאוֹתוֹ אוֹהֵב וְאָמַר, לְכָל בְּנֵי הַמְּדִינָה עָשִׂיתִי סְעוּדָה, וּלְךָ לְעַצְמְךָ אֲנִי עוֹשֶׂה סְעוּדָה אַחַת בִּלְבַד יְחִידָה. לוֹמַר, שֶׁאוֹהֲבִי אַתָּה. כָּךְ, הַמֶּלֶךְ, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַתְּ מוֹצֵא שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְקִבְּלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח מֵאִתָּם. וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא הִקְרִיבוּ. כֵּיוָן שֶׁעָבְרָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כָּל הַשְּׁבָטִים עָשׂוּ לְעָצְמָם חֲנֻכָּה, וְאַתֶּם לְעַצְמְכֶם עָשׂוּ חֲנֻכָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹתְךָ, וְאַחֲרֵי כֵן, קַח אֶת הַלְּוִיִּם.

עדיין צריך בירור, אבל מכ"מ יש כאן מראה מקום חשוב, שמדמה את נדבת הנשיאים למלך שהזמין וקרא לסעודה, ואת אהרן [ושבטו] שלא הקריב מדמה למי שלא קרא והזמין המלך לסעודה.

לגבי השאלה האם אהרן הוא הנושא כאן או שבט לוי, בתנחומא כאן מפורש שהנושא הוא שבט לוי. ומסתייע מסמיכות הפרשיות מצות הדלקה לאהרן ובחירת שבט לוי.
יחד עם זאת, במשל משמע להדיא שיש עניין באהרן עצמו. שמדמה את הקרבת נשיאי השבטים להזמנת אומניות, כלומר כל בני אומנות אחת הוזמנו ביום אחד, והיינו כל שבט הוזמן ביום אחד - בהזמנת נשיא השבט. ואילו אוהבו של המלך מדובר בו לבדו ומוזמן לבדו, ולא כאיזה בן אומנות שיוזמן עם כל בני אומנותו. וגם הצער הוא של האוהב לבדו, ולא של כל קבוצתו, ולא מוזכר שיש לו קבוצה כלל. כך להדיא במשל. ואילו בנמשל עובר מיד לדבר על כל שבט לוי, ומוכיח מהפרשה כנ"ל. וצריך בירור נקודה זו. ואולי קורא אומנויות היינו "כל השבטים", שכולם כלפי לוי נחשבים אומנות אחת, ולוי אומנות לעצמו, שאינה אומנות אלא אהבה. כי נבחר לוי עוד מימי יעקב וכו' [ראה ברמב"ם ע"ז א, ג].

ולהלן שם סימן ה, שוב מפורש הדבר להדיא שלוי הוא נשיא שבט לוי, וגם נאמר שם המובא ברש"י שלך גדולה משלהם:

בְּהַעֲלוֹתְךָ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים (במדבר ז, א-י), וְאַחַר כָּךְ, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹתְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יְראוּ אֶת ה' קְדוֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו (תהלים לד, י). אַתְּ מוֹצֵא לְמַעְלָה, אַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים הִקְרִיבוּ, וְשֵׁבֶט לֵוִי לֹא הִקְרִיב, וְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם וְכָל הַנְּשִׂיאִים הִקְרִיבוּ, חוּץ מִנְּשִׂיאוֹ שֶׁל לֵוִי. וּמִי הָיָה נְשִׂיא לֵוִי. זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי (במדבר יז, יח). וְאַהֲרֹן לֹא הִקְרִיב עִם הַנְּשִׂיאִים, וְהָיָה אוֹמֵר אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי אֵינוֹ מְקֻבָּל שֵׁבֶט לֵוִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְךָ אֱמֹר לְאַהֲרֹן אַל תִּתְיָרֵא, לִגְדוֹלָה מִזּוֹ אַתָּה מְתֻקָּן. לְכָךְ נֶאֱמַר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלוֹתְךָ. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הֵן נוֹהֲגִין. אֲבָל הַנֵּרוֹת, לְעוֹלָם, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה. וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי, אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם.

וצ"ע דאם העניין היה שבט לוי, מה עונה לו הקב"ה אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן. הוא מתוקן, אבל מה עם כל השבט?
אבל התנחומא לומד שאהרן סבר שבגלל שהוא לא ראוי הפסידו כל השבט, ועל זה ענה לו הקב"ה שלגדולה מזו הוא מתוקן, ובהכרח שיש סיבה אחרת מדוע הוא וכל שבטו לא הקריבו. ולא חולק על סימן ג הנ"ל שנסמכה פרשת המנורה לבחירת שבט לוי כי היינו הך.
ועדיין צריך חידוד.

עוד כתוב כאן כידוע שהנרות לא בטלים לעולם, גם לא בחורבן ביהמ"ק, וכבר תמה הרמב"ן וכו', והעמיד בנר חנוכה [ואכן ידוע מאד בפוסקים ובספרים שבנר חנוכה יש ממש ממנורת המקדש]. וצ"ע הרי בטלו הנרות מחורבן בית ראשון עד בנין השני, בטרם היה חנוכה בעולם [וראה גם בתנחומא שם סימן ו עוד חידוש: שהמנורה נגנזה בחורבן בית ראשון ולא היתה אותה המנורה בבית שני, והיא אחד מחמישה דברים שחסרו בבית שני: כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִגְנְזָה הַמְּנוֹרָה. וְזוֹ אֶחָד מִן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּגְנְזוּ, הָאֲרוֹן, וְהַמְּנוֹרָה, וְהָאֵשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַכְּרוּבִים]. ויש ליישב על פי התנחומא שם סימן א, שפותח את הפרשה בעניין נרות שבת, ורבי טרפון למד לנרות שבת שצריכים שמן זית דוקא ממנורת המקדש. ומשמע שלא רק נרות חנוכה יש בהם ממנורת המקדש אלא גם נרות שבת, וזו כבר תקנה קדומה [צ"ת ממתי] שנהגה מזמן בית ראשון, והמשיכה בחורבנו, ובזה יתורץ גם זמן גלות בבל בס"ד.

[אליסף]

איזה תענוג למצוא כאן הערה שנתעוררתי בה בשבת!