ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה

[לעמל יולד]

אלה דברי רבינו הרמב"ן בראשית כ"ה ל"ד:
ועוד כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני ואחרי כן (להלן כו ג) ואהיה עמך ואברכך העשיר והעני אחרי כן ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב) ע"כ וע"ש בכל דבריו.

למדנו מדברי רבינו יסוד חדש בפירוש הפסוק ברכת ה' היא תעשיר, שברכת ה' היא ריבוי לעולמים נחלה בלי מצרים אף ללא עצב כלל (אין זה הפירוש הנפוץ בפסוק עי' שם בראשונים).

ובפרשת במדבר (ג י"ד) כתב:
זה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם?
ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ) כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים

ומקושייתו נראה שתוקף שאלתו הוא בהיות שבט לוי שבט מבורכי ה', א"כ לא יתכן שלא יהיה ריבוי ותוספת להם.
ומה מתוק תשובתו לאור ביאורו לעיל, שסיבת ריבוי העם נגזר משעבודם במצרים, והא ברכת ה' לא יוסיף עצב עמה ולא יתכן שהריבוי היה מברכת ה' וביאר רבינו שהקב"ה אומר נראה דבר מי יקום, אבל אין כאן ברכת ה', א"כ לכן שבט לוי ברוכי ה' לא נכללו בכלל בעניין זה.

עוד י"ל גם בתירוצו השני שם:
ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם כי שמעון שהוא עכשיו מרובה באוכלוסין נתמעט בכניסתו לארץ לעשרים ושנים אלף ולוי שהוא שבט חסידיו לא נתמעט במגפה
היינו שהיות ולא יתכן באותם שנתברכו מפי הקב"ה שיפסידו את ברכתו כמו שלא יעני העשיר שנתעשר מברכתו ית', לכן אם יתרבו שבט לוי לא יתמעטו במגפה,0 כי סוף סוף מהברכה התרבו והיא לא יוסיף עצב עמה להתמעט, אם כי מכעס הזקן אליהם לא התרבו כי עיכב בכך ברכתם בהפלגתו.

[לעמל יולד]

וע"פ דברי רבינו הנ"ל אולי יש לפרש דברי רש"י בביצה ט"ז ע"א נשמה יתרה- רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרווחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו.

שבפרשת בראשית ביאר רבינו שברכת ה' בשבת קודש הינו בנשמה יתרה הניתנת לשומריה ע"ש, הנה הברכה לא יוסיף עצב לשומר שבת כדת ומכבדה בשלוש סעודות, ולכן אין נפשו קצה עליו כי אף לזו עצב יקרא.

[לעמל יולד]

עוד נראה בזה, שדעת רבינו ידוע בכמה מקומות (כמו שכתב כמה פעמים לגבי האבות, ובדבריו הידועים בפרשת בא, בחוקותי ועוד מקומות) שישנו שמירה מיוחד לאיש החסיד שומר כל מצות ה' או אל האיש אשר ידבק בו תמיד, איש על מחנהו ואיש על דגלו כפי מדרגתו.

אבל נראה אין שמירה זה מכלל ברכת ה', שמשמע שם בדבריו (בבראשית כה) שיעקב אבינו היה ממבורכי ה', רק שלא נתנו ביד יעקב הון כי בורח הוא ויוסיפו לו קנאה לארוב לו ולהרגו.
אבל הוסיף רבינו "ורבותינו אמרו שגזלוהו ממנו", היינו שגזל אליפז את ההון שנתן יצחק בידו.
והלא אם לא יאבד ממונו כמבורכי ה איך יגזלו ממנו ממונו?

הנה ז"ל רבינו בפרשת ויצא (ל כ"ט):
ואת אשר היה מקנך אתי - את חשבון מיעוט מקנך שבא לידי כמה היה לשון רש"י כלומר אתה ידעת כמה היה מקנך כשבאו אתי ויותר ראוי שיאמר ואת מקנך אשר היה אתי ידעת כי מעט אשר היה לך טרם בואי ויפרוץ לרוב או נפרש אתה ידעת את אשר עבדתיך כי בכל כחי עשיתי וידעת את אשר היה מקנך אתי כי ימים רבים הם וידעת כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב שלא כדרך כל הארץ רק ברכת ה' היא אשר באה מעת בא רגלי בביתך והוא הנכון
ובדברי רבינו מבואר שלבן נתברך מברכת ה' ליעקב מאת אשר בא יעקב לביתו, וזאת למעלה מדרך הטבע (כמו שמבאר רבינו תמיד בניסים בשמו הגדול).

ונראה בדעת רבינו שברכת ה' הוא שהצדיק בכל אשר יפנה יצליח ה' דרכו, אין הברכה עניין שמירת הצדיק מהמקרים או מהאויבים, אלא כמו שביאר לעיל בפרשת תולדות שעניינו הוא תוספת וריבוי, וזה בכל ענייניו ועסקיו וכו'. והריבוי הזה לא יפסק ולא יעצר בדרך המקרים שעשיר גדול בנעוריו יבא לידי עוני בזקוניו, ומבורכי ה לא יאבדו הון אבותם כי בכל אשר יעשה יצליח, ומתוך ברכתו זה לא יתכן שיוסיף לו עצב, היינו שעסקיו וענייניו לא יצליחו ויאבד הונו.

אבל מידי האורב להם לגנוב רכושם ולגזול ממונם אין הברכה מונע בחירתם הרשעים להרע עם הצדיק וזה העניין שייך לשמירה המיוחדת לצדיקים שהוא עניין אחר (ולמנוע בחירת אדם להריע לו צריך זכות מיוחד), ואין הגזילה הזה הוספת עצב בברכתו, כי לא מעצמו נאבד הונו אלא מגורם אחר. אבל עכ"פ אף אם יגזלו את רכושו עדיין הברכה ישרה בכל אשר יעשה.
וכן נראה בדעתו ממה שכתב בפרשת וישב ל"ח ז ז"ל: ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה: לא הזכיר הכתוב פשעו כאשר עשה באחיו אבל אמר כי בחטאו מת להודיע שלא היה זה בענש יהודה על מכירת יוסף כי ההצלה עמדה על המכירה ולא היה בבית האבות שכול זולתי זה שהיה רע בעיני השם כי זרע צדיקים יבורך
מבואר שיתכן שימותו בניו ככל שיש בידם חטא, ואין זה סתירה לברכת ה', אבל לא שישכל בניו כמו שלפעמים ימצא כדרך מקרה או לרוע מזלו, כי בברכת הוי"ה לא יוסיף עצב עמה.
כן נראה לומר בדעת רבינו.