אלה דברי רבינו הרמב"ן בראשית כ"ה ל"ד:
ועוד כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני ואחרי כן (להלן כו ג) ואהיה עמך ואברכך העשיר והעני אחרי כן ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב) ע"כ וע"ש בכל דבריו.
למדנו מדברי רבינו יסוד חדש בפירוש הפסוק ברכת ה' היא תעשיר, שברכת ה' היא ריבוי לעולמים נחלה בלי מצרים אף ללא עצב כלל (אין זה הפירוש הנפוץ בפסוק עי' שם בראשונים).
ובפרשת במדבר (ג י"ד) כתב:
זה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם?
ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ) כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים
ומקושייתו נראה שתוקף שאלתו הוא בהיות שבט לוי שבט מבורכי ה', א"כ לא יתכן שלא יהיה ריבוי ותוספת להם.
ומה מתוק תשובתו לאור ביאורו לעיל, שסיבת ריבוי העם נגזר משעבודם במצרים, והא ברכת ה' לא יוסיף עצב עמה ולא יתכן שהריבוי היה מברכת ה' וביאר רבינו שהקב"ה אומר נראה דבר מי יקום, אבל אין כאן ברכת ה', א"כ לכן שבט לוי ברוכי ה' לא נכללו בכלל בעניין זה.
עוד י"ל גם בתירוצו השני שם:
ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם כי שמעון שהוא עכשיו מרובה באוכלוסין נתמעט בכניסתו לארץ לעשרים ושנים אלף ולוי שהוא שבט חסידיו לא נתמעט במגפה
היינו שהיות ולא יתכן באותם שנתברכו מפי הקב"ה שיפסידו את ברכתו כמו שלא יעני העשיר שנתעשר מברכתו ית', לכן אם יתרבו שבט לוי לא יתמעטו במגפה,0 כי סוף סוף מהברכה התרבו והיא לא יוסיף עצב עמה להתמעט, אם כי מכעס הזקן אליהם לא התרבו כי עיכב בכך ברכתם בהפלגתו.