בגמ' עבודה נה.
א"ל זונין לר"ע לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי מ"ט אמר לו אמשול לך משל למה"ד לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים אמרו יסורין דין הוא שלא נצא וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו .
מבואר שה' הגביל את היסורין בזמן, ועליהם לצאת בזמנה כתנאי קודם למעשה.
אבל ברמב"ן שמות ב כ"ג כתב:
והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וירא אלהים וידע אלהים כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז) כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח) אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו
ויל"ע אם הגיע זמן להיגאל, אז איך יפר היסורים את שבועתם?
ויש לי כמה אפשרויות בזה, אבל כולם בדרך אפשר.
יתכן שמצד יסורי השיעבוד אכן יצאו בזמן ההוא, אבל לא יחשבו גאולים, כי הגלות ללא יסורים לא יחשב כיסורים ממש, כמו שהניסיון לא יביא יסורים גדולים איתו (כדעתי בשער הגמול ועוד מקומות). ועוד הרי בהקדמתו לשמות כתב שלא יחשבו גאולים עד שיבואו לארץ ויחזרו למעלת אבותם.
א"כ אכן היה ייסורי השיעבוד נפסק, כלומר, שלא היו מעבידים אותם בפרך, אבל עדיין לא יהיו גאולים לעלות לארצם ולמעלתם, כי זה בזכותא תליא.
או שנאמר, שמצד השבעת היסורים, הלא נגזר שיעבוד לארבע מאות שנה, ומפני קושי השיעבוד הקדימו זמנם להיגאל. ומשום כך, טרם הגיע עת שבועת היסורים להיפסק.
ואכן קושי השיעבוד יתיו לזכותם ולרעת המצריים, ולכן באמת נגאלו, אבל אין כאן שאלה שהיסורים חייבים לפוג מצד שבועתם.
או שנאמר, מצד היסורים כיון שהם היו בידי אדם ובבחירתם להרע יותר ממה שנגזר, אין אלו בכלל היסורים שנשבעו קודם גזירתם. ודרך זה אולי קרובה לדרך האור החיים הידוע, אבל קצת קשה להולמו כי גם לדעתו, אין הכונה שניתן לאדם שליטה ממש לעשות כטוב בעיניו, אלא הכל צפוי והרשות נתונה, ולהינצל מאדם צריך לזכות גדול, כי בגדר מסויים זה נס קצת למעלה מן הטבע, שבטבע נתן ה כח ובחירה בידי האדם, ובדרך שרוצה מוליכין אותו.
או שנאמר, שאין דין גלות כדין יסורים, ומהות של גלות מחייב זכות לצאת הימנה, בשונה מיסורין. ואם כנים הדברים, צריך אני למקורות נאמנים לזה, ואין לי באמתחתי כרגע.
אשמח לשמוע הערות חכמי הפורום.