כדכד כתב:ברש"י ישעיה ב, ד משמע להדיא כמו שכתב הרב חגי פאהן מקודם שהוא לשון רצון
צ"ל ישע' ד ב.
ביחז' כו כ ד"ה ונתתי צבי מפרש רש"י תפארת. בחולין ס ע"א ד"ה לצביונם מפרש רש"י בדמות שבחרו להם.
בר"ה (יא ע"ב) מפרש ר"ח: לצביונם - לתוארם ביופיותם, שנאמר וכל צבאם, ופרשינן לצביונם. וכן (שם ע"א, תוד"ה לקומתן) מפרשים: צביונם - לשון יופי, כמו (ישע' כח ה) לעטרת צבי...
בחולין (ס ע"א ד"ה אל תיקרי) מביאים התוס' את הערוך (ערך צב א'), דכולהו נפקי מצביונם שהוא לשון יופי... ויש לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה.
לשון הערוך (ערך צב): כל מעשה בראשית לקומתן נבראו, פירוש לקומתן, גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל, לדעתן נבראו ולא כדעת התינוקות, ופירוש לצביונן לשון יופי..
כל הנ"ל משרש צבי, אך בעזרא ג ז ד"ה כרשיון מביא רש"י כמה דוגמאות ובין השאר: ומן צבה יאמר צביון! וצ"ע.