יעקב בורלשטיין כתב:ועיין בדברי הימים שם מודגש 'וישא לו יהוידע נשים שתים', למרות שאין זה חלק מדברי ימי מלכי יהודה, וזאת מפני שיהוידע הוא חלק מן המלוכה, ובפרט שמעשה זה של נשיאת שתי נשים הוא מסממני מלוכה (כאשר אין הדבר נעשה מכורח כמו עקרות האשה הראשונה). (ועיין מלבי"ם שם, ודבריו דחוקים, וצ"ע).
לייטנר כתב:יעקב בורלשטיין כתב:ועיין בדברי הימים שם מודגש 'וישא לו יהוידע נשים שתים', למרות שאין זה חלק מדברי ימי מלכי יהודה, וזאת מפני שיהוידע הוא חלק מן המלוכה, ובפרט שמעשה זה של נשיאת שתי נשים הוא מסממני מלוכה (כאשר אין הדבר נעשה מכורח כמו עקרות האשה הראשונה). (ועיין מלבי"ם שם, ודבריו דחוקים, וצ"ע).
ניתן לומר מההקשר שיהוידע השיא ליואש שתי נשים...
לייטנר כתב:יעקב בורלשטיין כתב:ועיין בדברי הימים שם מודגש 'וישא לו יהוידע נשים שתים', למרות שאין זה חלק מדברי ימי מלכי יהודה, וזאת מפני שיהוידע הוא חלק מן המלוכה, ובפרט שמעשה זה של נשיאת שתי נשים הוא מסממני מלוכה (כאשר אין הדבר נעשה מכורח כמו עקרות האשה הראשונה). (ועיין מלבי"ם שם, ודבריו דחוקים, וצ"ע).
ניתן לומר מההקשר שיהוידע השיא ליואש שתי נשים...
יעקב בורלשטיין כתב:לייטנר כתב:יעקב בורלשטיין כתב:ועיין בדברי הימים שם מודגש 'וישא לו יהוידע נשים שתים', למרות שאין זה חלק מדברי ימי מלכי יהודה, וזאת מפני שיהוידע הוא חלק מן המלוכה, ובפרט שמעשה זה של נשיאת שתי נשים הוא מסממני מלוכה (כאשר אין הדבר נעשה מכורח כמו עקרות האשה הראשונה). (ועיין מלבי"ם שם, ודבריו דחוקים, וצ"ע).
ניתן לומר מההקשר שיהוידע השיא ליואש שתי נשים...
חוזר כעת לנושא
זה רעיון מעניין, אשמח לראות דוגמאות לבנין זה שמשמש כפועל יוצא לאחרים.
הכי ארז"ל במגילה יד, א: "נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה; ושלא הוצרכה - לא נכתבה" (ולהעיר מ'חבל נחלתו' חי"ח סי' כז אות ג).יעקב בורלשטיין כתב: . . מדוע שתק המקרא מלספר כל המעשים שנעשו על ידי אלישע באותם הימים . .
לבי במערב כתב:הכי ארז"ל במגילה יד, א: "נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה; ושלא הוצרכה - לא נכתבה" (ולהעיר מ'חבל נחלתו' חי"ח סי' כז אות ג).יעקב בורלשטיין כתב: . . מדוע שתק המקרא מלספר כל המעשים שנעשו על ידי אלישע באותם הימים . .
יעקב בורלשטיין כתב: יב ה. ויאמר יהואש אל הכהנים כל כסף הקדשים. כל הפרשיה עוסקת בעניני הקדשות הבית ובדקו, ובכדי לעמוד עליה ראיתי לערוך הקדמה קצרה אודות האחראים על בית המקדש.
בספר ויקרא העומד מצד ההקדש הוא כהן, וכך גם כל האמרכלים והגזברים הם כהנים כמבואר ברמב"ם (כה"מ ד, יז ואילך). אך בבית ראשון אף שהגזברים הם מבני לוי (כמבואר בדה"י), הרי שהעומד עליהם הוא דוד שהוא סידרם והעמידם. והמלכים הם אלו שאספו הממון בעבור המקדש על ידי מלחמותיהם ומיסיהם, ובכך היו אחראים עליו. שלמה המלך אף הקריב מממון המלוכה את קרבנות הרגלים כמבואר בדה"י (ונרמז במלכים).
בנוסף לכך מבואר בנביא שגם מלכים צדיקים לקחו מאוצרות בית ה' עבור צרכים מדיניים כמו חזקיהו המלך שלקח אוצרות בית ה' וקצץ דלתות היכל בכדי ליתנם למלך אשור. כך גם אסא לקח את אוצרות הזהב והכסף שבבית ה' ושלחם למלך ארם. וכמדומה שלא היה זה רק מתוך דין פיקוח נפש, אלא שכיוון שמלכות בית דוד היא זו שבנתה את בית המקדש הרי שהיא גם אחראית על קדשי הבית ולפיכך יש לה היכולת לקחת את הקדשים וליתנם לאויבים כאשר הדבר יועיל לקיומו של המקדש.
ואם נסכם, הרי שבזמן בית ראשון האחריות על הבית וההקדשות היו מוטלים על המלך, ובשונה מהמשכן ומבית שני שבו לא היה מלך וגם כאשר הומלך מלך היה זה בדרך כלל הכהן הגדול עצמו.
ולעיל ציינו לכך שעובדה זו היא חלק מקיום הנבואה של איש האלוקים לעלי 'והקימותי לי כהן נאמן כו' והתהלך לפני משיחי כל הימים', שהכהונה הופכת להיות כפופה למשיח החדש – הוא המלך.
והנה כאן נפל דבר שמלכות בית דוד כמעט ונעלמה, ומי שהרימה ובנאה מחדש הוא הכהן הגדול, ובכך נעוץ הרקע לכל הפרשה כאשר נוצר בלבול ותהייה מי אמור להיות אחראי לקבל את הקדשים ולתקן את בדקי הבית..
יעקב בורלשטיין כתב: שם. להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה. הדבר צריך ביאור כיצד טעות שכזו שנראית מאוד קלה, ואין בה עוון של שום עבירה חמורה, תשפיע על השאלה האם ישראל ינצחו את ארם אם לאו.
יעקב בורלשטיין כתב:יד טז. וימלוך ירבעם בנו תחתיו. זהו המלך האחרון בישראל שמלך מלוכה יציבה שמקושרת לשושלת מלוכה, ושמו ירבעם כשם מקימה של מלכות ישראל.
לאחריו מגיעים זכריה בנו שמלך ששה חדשים והומת, שלום בן יבש שמולך חודש ונהרג, מנחם בן גדי שמולך עשר שנים ופקחיה בנו כבר נהרג לאחר שנה, פקח בן רמליהו מולך עשרים שנה ונהרג, הושע בן אלה מלך תשע שנים ובימיו בטלה מלכות ישראל על ידי האשורים. ועיין ירושלמי הוריות ג ב שעד שלום בן יבש היו מלכי ישראל שקולים למלכי יהודה, מכאן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה. ועיין להלן מה שנכתוב בזה ביחס לעוזיה וירבעם.
יד יז. ויחי אמציהו בן יואש מלך יהודה אחרי מות יהואש בן יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה. פירוט כעין זה לא מצאנו בשום מלך מהמלכים. ואפשר שכוונת הכתוב היא, כי בעת מלחמתו של אמציה ביואש, איבד אמציה במידת מה את מלכותו שהרי נכבש תחת ידיו ובודאי היה נפחד ממנו, ולפיכך מונה לו הכתוב את שנותיו אחר מות יואש שבהן כבר חשש פחות ממלך ישראל.
ולפי הסדר עולם אותם שנים כלל לא מלך אמציה אלא עוזיהו, ואם כן יש יחודיות לאותן חמש עשרה שנה בכך שמלכותו היתה פחותה והיה בגדר בורח ממרצחיו. ודבריו פלאי מלשונות הכתובים במלכים ובדברי הימים כמו שהאריך רד"ק, וצ"ת.
יד יט. ויקשרו עליו וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימיתוהו שם. לשון הכתוב מורה שהיה זה בזמן סמוך, והוא שלא כדברי סדר עולם. ויש לדחוק שלא ישב בלכיש חמש עשרה שנה בנחת אלא היה זה מאבק תכוף או עם משא ומתן וכיוצ"ב להחזירו ירושלימה, שלאחר חמש עשרה שנה הסתיים בהמתתו.
יד כ-כא. ויקבר בירושלים עם אבותיו בעיר דוד, ויקחו כל עם יהודה את עזריה והוא בן שש עשרה שנה וימליכו אותו תחת אביו אמציהו. גם מלשון הכתוב הזה משמע שהמלכת עזריה היתה לאחר המתת אמציהו, ושלא כדברי סדר עולם. ויש לדחוק שהכתוב סיים בתחילה את כל מה שאירע עם אמציה עד המתתו, ולאחר מכן חוזר לספר את מה ששייר בתחילה לדעת את מי המליכו יהודה במקומו של אמציה. (ולפי שהיתה מלכותו של עזריה תלויה באנשי יהודה לא יכול היה להשיב את אביו לירושלים או למנוע מלהרגו).
יד כב. הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה אחר שכב המלך עם אבותיו. פסוק זה הוא המקור לדברי סדר עולם שעזריה מלך חמש עשרה שנה קודם למות אביו, כי משמע שהיתה לעזריה מלוכה קודם מות אביו, שהרי אם לא כן מדוע הדגיש הכתוב שהבניה היתה לאחר מות אביו. ורד"ק נדחק בזה עיי"ש.
יעקב בורלשטיין כתב: יד כה-כו. הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כו' כי ראה ה' את עני עמו. ויש קצת תימה בכל ענין ישועה זו, כאשר דור לאחר מכן מלכות ישראל בטלה ועשרת השבטים גולים ואובדים בגויים (כמבואר ביבמות). ואם יש הבטחה שהקב"ה שומר על ישראל בכל מחיר ותנאי ולא מאבד אותם אז מובן מדוע נתן לירבעם להצליח כל כך להרחיב את ארץ ישראל עד לגבולות הגדולים ביותר, אך לא מובן כיצד כמה שנים לאחר מכן נאבד שם ישראל מהעולם וכל עם ישראל מתחיל להקרא על שם יהודה. ואם קיימת אפשרות שישראל יאבדו ברמה כזו שעשרה שבטים יגלו מהארץ ויאבדו, אם כן מדוע נתן הקב"ה את הנצחון הגדול הלזה ביד ירבעם.
שם. מלבוא חמת עד ים הערבה. לבוא חמת הוא הגבול הצפוני וים הערבה הוא הגבול הדרומי (ים הערבה=ים המלח) המוזכרים בתורה כגבולות הארץ, וגם בשלמה המלך הוזכר לבוא חמת כגבול הצפוני. להלן הוסיף הכתוב את כיבוש דמשק וזו חזרה על כיבושו הנוסף של דוד.
ונראה כביכול ביקש הקב"ה שמלכות ישראל קודם שתתבטל תוחל באופן מלא על כל חלקי הארץ המובטחת, ולא רצה שתבוא הגלות מתוך הדרדרות של מאות שנים.
יד כז. ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים. פסוק זה קשה עוד יותר, כאשר בדיוק מחיית שם זו מתרחשת לאחר דור. (כמובן שנשארו הרבה מעשרת השבטים, אך כאן מבואר שהשארת שם ישראל דורשת יותר מאשר שישארו מתי מעט שנספחים על מלכות יהודה).
וכנראה, שיש לחלק בין הדורות ולומר שהיה שינוי בדרכי הנהגת העולם באופן כללי במהלך דורות אלו, מה שהביא לכך שיכל גם להתרחש עונש חמור כגלות למרות הבטחת שירת האזינו. .
יעקב בורלשטיין כתב: (ואפשר שפתרון שאלה זו תלויה גם בעובדה שכולי עלמא מודו – ככל הידוע לי – שכיבושיה של מדינת ישראל לא מחילים קדושה על חבלי הארץ הכבושים, זאת למרות שמדובר בכיבושים שנעשו על ידי רוב העם)..
יעקב בורלשטיין כתב:טז ד. ויזבח ויקטר בבמות. לכאורה הדבר מתמיה, אחר שאמר הכתוב שהעביר את בנו באש מה יש להוסיף על כך שעבד לשמים בבמות.
וכהמשך לזה: בעליית נ"נ מלך בבל עלי'.יעקב בורלשטיין כתב: . . ובוודאי שמלחמותיהם של ארם ישראל ויהודה זה בזה הביאו בסופו של דבר שנפילתם לפני אשור באה בקלות.
יעקב בורלשטיין כתב:אך באמת שאלת 'מי בראש' לכאורה הוכרעה באמת על ידי הנביא ש'אפרים' בראש ולא יהודה, שהרי זהו עיקר העיסוק של הספר,
יעקב בורלשטיין כתב:וזהו באמת הצד השני של חטא ירבעם, העובדה ששלמה ורחבעם הביאו לחילול המקדש בעבור נשותיהם, היא היא שגרמה לכך שישראל לא רצו לעלות למקדש, אם היה הדבר ניכר שביהודה וירושלים שוכן הקב"ה, שוב לא היה כוח ביד ירבעם למנוע את העם מלעלות למקדש, אך כיוון ששכינת ה' בירושלים לא היתה שלימה ומליאה, שוב גם ישראל לא חפצו להגיע לירושלים.
חרסון כתב:יעקב בורלשטיין כתב:אך באמת שאלת 'מי בראש' לכאורה הוכרעה באמת על ידי הנביא ש'אפרים' בראש ולא יהודה, שהרי זהו עיקר העיסוק של הספר,
מסתמא אין כוונתו בשורה זו אלא ע"ד דרוש בעלמא. ואעפ"כ לכאורה אין לו מקום. שהרי ה' בחר בדוד עבדו להיות למלך על ישראל ובזרעו אחריו לעולם ועד.
לבי במערב כתב:להעיר מעירובין מא, א. סוטה מה, ב. זה"ק נשא קלט, ב. ואכמ"ל.
יעקב בורלשטיין כתב:יח יט. כה אמר המלך הגדול מלך אשור. מלך אשור הוא המלך היחיד בשר ודם שנקרא 'מלך גדול'. מלבדו נקרא כך רק הקב"ה. 'מלך גדול על כל אלוהים' 'כי מלך גדול אני' 'מלך גדול על כל הארץ. וזאת כפי שעמדנו לעיל (טו יט) שמלך אשור היה שונה מכל המלכים עד אז, והוא זה שהתחיל מלכות כוללת בכל העמים, ולאחר מכן עברה מלכות זו לבבל מדי פרס יון עד רומי. ומאז ואילך תמיד היה את כל המלכים הרגילים, ומלך גדול.
ולא לחינם הוא נקרא בכינוי הדומה לכינויו של מקום כיוון, שבדומה לו כביכול הוא מושל בכל העולם וכל מלכי עולם נתונים למרותו. ועיין להלן, שרבשקה מתפאר בכך שכל האלוהים בעולם לא יכולים לעמוד כנגד מלך אשור. (וטעה וחשב שאף אלוקי ישראל כן, ועל זה קרעו את בגדיהם).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים