לעמל יולד כתב:פרשת פנחס/ בראשית/דברים
כה יח
ועל דרך הפשט עוד, ארץ עמון ומואב השם נתנה לבני לוט ירושה בעבור לוט אביהם ששרת את הצדיק וגלה עמו לאותה הארץ, ולכך לא הרשה לעשות להם רעה בארצם, אבל מפני חטאם שהרחיקו את ישראל ולא קרבו אותם, הענישם להרחיקם מעל עמו וצוה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כג ד) מדה כנגד מדה.
והיה נראה שכוונת רבינו שמטעם הכרת הטוב אשר שרת לוט את אברהם לא הרשה לנו לעשות להם רעה.
אבל באמת עיקר הטעם הוא שהשם נתנה להם, ולא יאות לנו לרשת מה שנתן להם ה' בנס, וא"כ כאן ביאר רבינו למה ה' נתן להם נחלה הזאת בנס.
והראיה ממה שכתב רבינו בדברים ב י:
והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, ואין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נס.
וכן כץב רבינו בהמשך שם בדברים לגבי ארץ שעיר שירשה עשיו בנס, ולכן לא ראוי לנו לגזול ממנו.
אמנם צריכים אנו לעיין בדברי רבינו בריש פרשת בראשית:
ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וסיפור כל עניין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן – שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה – נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם. ואנשי דור המבול, בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט, הוא ובניו. וזרעם, חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם. אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם.
וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כעניין שכתוב (תהלים קה מד): "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שיידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם.
ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (פרשה א) שאמרוה שם בלשון הזה: רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" (תהלים קיא ו). מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני? מפני ז' אומות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזיזות אתם. וישראל משיבין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה – נתנו לכם; כשרצה – נטלו מכם ונתנו לנו. הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו), "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" – "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ": בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את בְּרֵאשִׁית.
הנה מבואר בדברי רבינו, שהגויים ירשו ואבדו את הארץ גוי אחרי גוי, כי הארץ יקיא את החוטאים, ובכך אין גזל לישראל לקחתה מידם. אבל במה שנתן הקב'ה לגוי בנס לרשת את חלקם בארץ, לזאת ייקרא גזילה אם נלחם בהם ונגזול את ארצם.
אבל בדברים ב כג כתב רבינו:
והעלה פלשתים מכפתור ארצם כי הוציאם משם לתת להם בנס גדול את העוים והשמידום וישבו תחתם ועזבו כפתור לאחיהם.
מבואר שגם לגויים אחרים היה נס גדול (ונ"ל שהנס הזה הוא עצם עניין ההקאה של הארץ כמו שכתב בבראשית, ולא נס למען העווים מצד גדלותם, אלא למען אשר הארץ יקיא את החוטאים, ולעת ההוא הכפתורים יירשו את אדונם העווים, כי העווים חוטאים היו. ובסוף גם הכפתורים היו חוטאים, וכן היה עם כל הגויים שהורישו זה אחר זה כדברי רבינו),
וא"כ למה לא ייקרא גזילה כשישראל יירשו ארצם אחרי מלחמתם עימם.
ועכ"פ ברור שלא נוכל לומר שהגזילה הוא רק בגלל שיירשו הגויים את הארץ בנס ולא ראוי לקחתו מידם, אלא צריך גם שיהיה סיבה ידועה לנס והבטחה שהם יירשו את הארץ הזאת, כמו שמבואר כאן במואב ושעיר, וככל שאין לגוי ההוא הבטחה לארץ, ואדרבה הארץ הובטח לאברהם שזרעו יירשו אותו, אז לא ייקרא גזילה אפילו אם הגוי יירש את הארץ בנס, ולכן ארץ העווים לא נקרא גזול, שהרי הובטח לישראל, ולהם לא היה סיבה ידועה לנס והבטחה לארץ.
והעניין עדיין צ"ע קצת.
אולי קצת להוסיף מלח ופלפל נדייק בדברי רבינו בפרשתנו (דברים ב י):
כי בעבור שאמר הקב"ה למשה: אל תצר את מואב כי אני נתתי לבני לוט את ער ירושה, יספר הכתוב כי הארץ ראויה לזרע אברהם לולי שנתנה לבני לוט, ואמר כי הארץ ההיא ישבו בה מעולם עם גדול ורם כענקים ולכך יקראו אותם המואבים אמים לגודל האימה אשר יטילו על רואיהם, והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, ואין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נסוהעניין שהאימים לא הושמדו כי הארץ הקיאם כדברי רבינו בריש בראשית, והעד שהיו בארץ מעולם, ולא התהלך ארצם מגוי אל גוי כמו ארצות אחרות בארץ ישראל, כי כשירשו גוי מגוי וגוי אל עם אחר, נאמר שזה היה בעבור חטאת הגוים והקאת הארץ, אבל הם ישבו לבטח
מעולם, ומזה נדע שסיבת ניצחונו של מואב היה בשל ירושתם כמו שהבטיח לאברהם.
(ובאמת קצת קשה, כי האימים לא היו צדיקים אשר בארץ, ולמה לא הקיאם הארץ ככל הגויים, כי זה טבעו של הארץ מאז, כמו שביאר רבינו? ועכ"פ נראה שלמען לתת ה' את ארצם למואב כהבטחתו לאברהם, ולהראות את הנס למען סיבה זו, לא הקיאם הארץ עד כה).
עוד נחדד דעת רבינו, שקבלת הארץ ע"י מלחמה מאומה שהיה בה מעולם גזילה היא, כי היא שייכת לה כדת וכדין שזכו בה מהפקר, וכל הטעם שזכו האומה היורשת במלחמה הוא מפני חטאתם של האומה הקודמת לה, וככל שהאומה היורשת ממשיך לחטוא, הלא בזוזה היא בידם.
ונראה שטענה זו הוגנת רק לגבי האומות שירשו מאומות אחרים, אבל לא כשהאומה יושבת בארץ מעולם, שאינו בזוזה לו בכלל.
הנה מואב קבלוה במלחמה מהאימים שהיו שם מעולם, כי להם נינתה בהבטחה, וזכותם בארץ תהיה מטעם שה' נתן וה לקח.
אבל הכפתורים לא קבלוה בהבטחה אלא העוים אבדו את הארץ בחטאתם, והנה בזוזה היא בידי הכפתורים, והנה טענת ישראל היא לא רק שה' נתן וה' לקח, אלא אין כאן גזילה בכלל, כי בזוזה היא בידכם וגם אתם חוטאים והנה הארץ הקיא את הכפתורים הבוזזים ואנו יירשנו מהם.
ואף אם בודאי שזכות מואב לשבת בארץ, עדיין טענת ישראל שבזוזה היא בידכם שייך רק לישראל, כי אין טענה זו למואב, שהוא יירש את הארץ מהאימים שהיו שם מעולם, והאימים לא בזזו אותה.
הנה יתכן שני טעמים לנס גדול במלחמת הארץ, האחד כי הארץ מקיא את האומה החוטאת היושב בה, ובנס ינצח האומה הלוחמת כמו הכפתורים.
והטעם השני, הוא בכדי לקיים הבטחתו ית' והוא טעם הנס עם מואב מול האימים.
ונס מטעם הראשון אינו מקנה זכויות בארץ לאומה המתיישב בה מחדש, אלא עיקרה לגרש האומה שהיה שם, ובידי האומה היורשת החוטאת בזוזה היא.
ונס מטעם השני, מקנה לאומה המתיישב זכות בארץ, ואסור לנו לגזול ממנו את הארץ, כי אינו בזוזה בידו, כי ה' נתנה.
(ונ"ל שרש"י בבראשית נותן טעם ברבי יצחק שה' נתן וה' לקח, והרמב"ן הוסיף הטענה שבזוזה היא בידכם כמו שהביא ממדרש רבה שם, והנה הצלחת הגזילה בידכם הוא כי המשפט לאלוקים הוא, והוא שפט את האומות שישבו בארץ בגלל חטאתם, וגירש אותם, ולכן גם שנתן בידינו את הארץ הוא על אותו דרך, שאינו בזוזה בידינו אלא שכך משפט ה'.
וא"כ לדעת רבינו בבראשית לא הזכיר רבינו שום עניין ההבטחה, אבל דע מה שתשיב לאומות העולם כשמונים אותנו ואומרים גזילה הוא בידכם, כי זו טענה חזקה יותר מזה שה' הבטיח לנו את הארץ, כי מיניה וביה לא שייר טענה לגויים, שהם עצמם בוזזים, ובחטאם ייגרשו מן הארץ, כמו שהם עצמם גרשו אחרים ממש, וכ"ז תשובה לאומות.
וטעם אשר לא נגזול את ארצם של מואב ושעיר, מכיוון שה' הנחילם וה' יקצוף על הגוזל מיד מי שהוריש ה' את הארץ כמו שביאר בדברים ב י, בסוף דבריו שם.