איש גלילי כתב:מצאנו ביריעות "אשה אל אחותה" (ואין להקשות מדברי הראב"ע על "שור איש את שור רעהו", ששם הוא בבחי' ענה כסיל כאולתו).
בראשית ז-ג: מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה. עמדו הראשונים למה בבהמה אמר איש ואשתו ולא אמר כן בעופות. בפסיק' לקח טוב כ' "נאמר בבהמה איש ואשתו לפי שהיו נרבעים הוצרך לומר איש ואשתו להביא כשרים, אבל העופות לא נרבעו לכך נאמר זכר ונקבה", וכ"כ בפי' הטור הארוך. בפי' רח"פ כ' "גבי בהמה כתיב איש ואשתו לפי שאין מולידים עד שיהיו גדולים, אבל עופות מיד כשפורחין מטילין ביצים כתיב זכר ונקבה". בפי' הריב"א כ' "אמר הר"ר אליקים כל כך לא כתוב בעוף לשון אישות כדכתיב גבי בהמה דכתי' מכל הבהמה הטהורה תקח לך איש ואשתו. לפי שולד הבהמה נולד חי ושלם באבריו כילד אשה מה שאין כן בעוף שאין בביצה שנולדה חיות". ובחיזקוני כ' "בבהמה שזכרות ונקבות שלה כעין זכרות ונקבות של בני אדם כתב בה איש ואשתו אבל עופות שאין זכרותם ונקבותם כעין בני אדם לא נכתב בהן איש ואשתו רק שבעה שבעה". ורבינו בחיי כ' "מה שהזכיר במין הבהמה 'איש ואשתו' ובמין העוף 'זכר ונקבה', מפני שאין טבע ההולדה שוה בהם, כי תולדות הבהמה כתולדות מין האדם ולכן הזכיר 'איש ואשתו', אבל תולדות מין העוף ע"י הטלת ביצים שהם הם התחלת יצירתם". וע"ע במהריל"ד. עוד שמעתי לבאר דבנדה נ, ב אי' "אמר רב פפא תרנגול דאגמא אסור תרנגולתא דאגמא שריא", ולפי' א' בתוס' שם איירי באותו מין דהזכר טמא והנקיבה טהורה, וא"כ א"ש דבעופות אינו לוקח בדוקא איש ואשתו, אלא זכר לחוד ונקיבה לחוד. ובמש"ח כאן כ' "בטהורים הכתוב מדבר (רש"י). והא דלא כתב בפירוש 'מעוף הטהור' אתי שפיר לפי מה שכתבו התוספות בנדה דף נ' דתרנגולתא דאגמא, הזכר טמא והנקבה טהורה, יעוין שם. אם כן, במין כזה צוהו להביא שבעה, מפני שאף שהזכר טמא, אכן הוא "לחיות זרע על (פני) כל הארץ", ובנקבה הנולדת תהיה טהורה. וכן מדויק הפסוק, שכאן נזכר "לחיות זרע", ודו"ק".
לייטנר כתב:לשאלתך השניה, בסיום רצף הפכים דרך המקרא להפוך את הסדר בזוג האחרון.
כמדומני שהעיר על כך פרופ' עופר במגדים.
עושה חדשות כתב:בפסיק' לקח טוב כ' "נאמר בבהמה איש ואשתו לפי שהיו נרבעים הוצרך לומר איש ואשתו להביא כשרים, אבל העופות לא נרבעו לכך נאמר זכר ונקבה", וכ"כ בפי' הטור הארוך.
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, אישות לבהמה מי אית לה? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותם שלא נעבדה בהם עבירה.
קו ירוק כתב:לייטנר כתב:לשאלתך השניה, בסיום רצף הפכים דרך המקרא להפוך את הסדר בזוג האחרון.
כמדומני שהעיר על כך פרופ' עופר במגדים.
יש באמתחתך דוגמאות לכך ? (את מגדים אינני מכיר)
ואם כבר איירינן בהא, דייקתי לחידודא, דמה שמנאם הכתוב עונה והיפוכה, ולא כסדרם זרע וקור וחורף וכו',
משום דכל זמן שמשמשת עונה אחת בחצי הכדור הצפוני, הרי שבצי הכדור הדרומי משמשת העונה ההפוכה.
קו ירוק כתב:לייטנר כתב:לשאלתך השניה, בסיום רצף הפכים דרך המקרא להפוך את הסדר בזוג האחרון.
כמדומני שהעיר על כך פרופ' עופר במגדים.
יש באמתחתך דוגמאות לכך ? (את מגדים אינני מכיר)
אוצר החכמה כתב:יש ספר של פרופסור אהרן מירסקי שמבאר שבלשון הקדש היפוך בסוף רשימה מבטא את סיומה. (שיטתו שם היא שבלה"ק אין צורך בפיסוק אלא מצורת האמירה ניכר ההפסק)
קו ירוק כתב:בפר' נח (ברא' ז ב) כתיב "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהרה היא שנים איש ואשתו".
מדוע התורה משתמשת כאן בביטוי 'איש ואשתו' השמור לאדם בלבד [size=85](ברא' ב כג "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת")[/sizeאצל בעלי חיים.
מה גם שבפסוקים לפני כן (יט) ואח"כ (ט, טז) נכתב לשון זכר ונקבה, ואף באותו ענין שנזכרו 'הבהמה איש ואשתו', בעופות נזכר שם לשון זכר ונקבה.
מה פשר דבר?
ואם בפר' נח עסקי', כתי' "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחם וקיץ וחורף לא ישבותו".
מדוע בשתי עונות ראשונות זרע וקור, נכתב עונות הגשמים ראשונה, ואילו בקיץ וחורף הפך הכתוב והזכיר ימי החמה בראשונה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 58 אורחים