וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי:
לכאורה החשש הזה של אברהם לא מובן – שהרי כעת הוא כבר לא אותו אלמוני שהגיע למצרים לפני שלושים שנה נטול כל כח ומעמד, אלא הוא הוא הגיבור הגדול שניצח את ארבעת המלכים הכובשים הגדולים של העולם, ואין שום ספק בכך ששמו ותהילתו של אברהם התפרסמו בכל האזור, וכפי שכותב רש"י לעיל (יד, יז) שבעקבות נצחונו הגדול של אברהם 'הושוו... כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין', והרמב"ן להלן בפרשת תולדות (כו, כט) כותב שזו הסיבה לכך שאבימלך ביקש לכרות עמו ברית – 'שהיה אברהם גדול מאד ורב כח, שהיו בביתו שלש מאות איש שולף חרב ולו בעלי ברית רבים, והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה ורדף ארבעה מלכים גבורים מאד ונצחם, וכאשר ראו הצלחתו כי היא מאת האלהים פחד ממנו מלך פלשתים פן יכבוש ממנו מלכותו, ונקל זאת ממלחמת ארבעת המלכים... ולכן בא עמו בברית', ואם אבימלך 'פחד ממנו' אזי על אחת כמה וכמה שכל שאר אנשי גרר פחדו ממנו, ואם כן ברור הדבר שאף אחד בגרר לא היה מעז לגעת בו או באשתו לרעה, ומדוע אם כן שוב הוא 'הביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו' כאשר לכאורה אין כל סיבה לחשש כזה?