ובאונקלוס: בכן שבח משה ובני ישראל ית תושבחתא הדא קדם יי ואמרו למימר נשבח ונודי קדם יי. וכן הוא בשאר התרגומים. וכן להלן פס' כא 'שבחו והודו'.
ובאמת כן מצינו גם בנוסח הברכות, בברכת אמת ואמונה בערבית 'וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו',
וכן בברכת אמת ויציב בשחרית 'שירה חדשה שבחו גאולים לשמך על שפת הים יחד כולם הודו'.
ובאבודרהם ציין את דברי התרגום.
והמבואר דאף ד'שירה' היינו שבח, מ"מ בעינן שתבוא אף הודאה עמה, וביאור הדברים לפי מה שהאריך בספר עמק ברכה (ענין הלל על הנס) ובתו"ד כתב וז"ל,
הרי נתבאר, דלדין שירה על הנס צריך בי' תרתי: גבורות השם בשלימות, והיינו גבורות השם של א"י; וגם הטבות השם, שיהי' הטבה שלמה. וכן מבואר הוא בשירת "אז ישיר" המתחלת: "אז ישיר משה וגו' ויאמרו לאמר אשירה לה'", פי', למה אשירה לו על זה הנס מפני "כי גאה גאה", שנתגאה על הגאים ונתגדל שמו והכירו גבורותיו של הקדוש ברוך הוא; "סוס ורוכבו רמה בים", כפרש"י, שהי' הסוס מקושר לרוכבו, והיינו גבורות בתוך גבורות; וגם "עזי וזמרת ה' ויהי לי לישועה", והיינו הטבות השם; ולפיכך "זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו". וכן בשירת ההלל, כל דבריה אינם אלא בשני דברים אלו, בגבורות השם והטבות ה', וגם כלולים בה שתי לשונות של שבח הלל והודאה, הודאה על הטבות ה' והלל על גבורות ה'.
ולפי דבריו מוטעמים היטב דברי התרגום, דעיקר טופס השירה זה שבח על גבורות ד', ומ"מ בעינן נמי הודאה על טובות ד'. (מאאמו"ר שליט"א).
והגרי"י קלמנוביץ שליט"א ביאר לפי מה דאיתא במגילה (י, ב): ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. וידועה הקושיא היאך ישראל אמרו שירה כאשר מעשי ידיו טובעים בים, ומאי שנא.
ומטו לבאר בזה שכיון שעם ישראל הודו על הצלתן מידיהם אין בזה המניעה של מעשי ידי טובעין בים, שע"י איבוד המצרים ניצלו. ולפי"ז נראה שעיקר השירה מעיקרא היא שבחי ד' וגבורותיו וזהו ה'אז ישיר' שנאמר מתחילה, אלא שבכדי לסלק הטענה של מעשי ידי טובעין בים הוצרכו להוסיף חלק ההודאה.
וא' מבני החבורה שליט"א ביאר דענין ההודאה כאן לא מתפרש כהודאה לד' גרידא, אלא כעניה של הודאה, וזה ע"פ המבואר בסוטה (ל, ב),
ת"ר בו ביום דרש רבי עקיבא, בשעה שעלו ישראל מן הים... וכיצד אמרו שירה, כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'... רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן עונין אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן עונין כי גאה גאה.
והיינו שמשה רבינו פנה אליהם שנשבח וגם נודה, שמשה הקריא את ההלל ושבח, והם ענו כנגדו בהודאה, ומבואר דהעניה של הודאה היתה בתיבות אשירה לד', ולכן דווקא בתיבות אלו נכלל 'נשבח ונודי'.