וקריבית יתכון לפולחני

[נוטר הכרמים]

יט, ו וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ.

רש"י פירש: ממלכת כהנים - שרים כמה דאת אמר (שמואל ב ח יח) ובני דוד כהנים היו.

והיינו דזה קאי על כל בני ישראל ולא על הכהנים, וזה מייתי ראיה מן הכתוב לגבי בני דוד. ולפי פירושו "ממלכת כהנים" היינו ממלכה של שרים והוה חד מילתא.

אולם לא כן משמע בלשון תרגום אונקלוס: ואתון תהון קדמי מלכין כהנין ועם קדיש. הרי שלפי פירושו מחולק לתרתי, מלכים, כהנים, וגוי קדוש,
ולפי פירוש זה יש להבין איזה חלות דין כהונה היה במעמד הר סיני.

[נוטר הכרמים]

יט, ד אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי.

ובתרגום אונקלוס:

ונטילית יתכון כד על גדפי נשרין וקריבית יתכון לפולחני.

וצ"ב על מה המכוון בקריבה ל"עבודה".

[נוטר הכרמים]

יט, י וַיֹּ֨אמֶר ד' אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם.

וברש"י: וקדשתם - וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר.

וכן תרגם אונקלוס: איזיל לות עמא ותזמיננון.

וכן בפס' יד: וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם. ובאונקלוס: וזמין ית עמא.

יט, כב וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל ד' יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם ד'.

וברש"י, וגם הכהנים - אף הבכורות שהעבודה בהם: הנגשים אל ה' - להקריב קרבנות, אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות: יתקדשו - יהיו מזומנים להתיצב על עמדם.
והיינו שלדברי רש"י מיירי כאן באותו דין הגבלה והזמנה שהיה לשאר העם, אלא שכאן הוצרכו לאזהרה מיוחדת שלא יסמכו על חשיבותם לעלות.

אולם אונקלוס תרגם: יתקדשון, ולא מלשון הזמנה.

וכן בסמוך יט, כג כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ.
ותרגם אונקלוס: תָּחִים יַת טַוְורָא וְקַדְשׁוֹהִי. קדושה ולא הזמנה.

[נוטר הכרמים]

ולכאורה נראה מכל זה שעוד קודם נתינת התורה היתה חלות קדושה בפועל על הר סיני, וזהו 'הגבל את ההר וקדשתו',
וכיוצא בזה היתה חלות קדושה מיוחדת על ה'כהנים' דהיינו הבכורות, ולא רק הזמנה והפרשה שלא יכנסו לפנים ממחיצתם.
ובזה מבואר ענין ההדגשה על הכהנים במסוים שנתקרבו לעבודה ונתקדשו 'וקריבית יתכון לפולחני'.

וטעון הרחבה וביאור.

[צופה_ומביט]

יט, ו וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ.

רש"י פירש: ממלכת כהנים - שרים כמה דאת אמר (שמואל ב ח יח) ובני דוד כהנים היו.

והיינו דזה קאי על כל בני ישראל ולא על הכהנים, וזה מייתי ראיה מן הכתוב לגבי בני דוד. ולפי פירושו "ממלכת כהנים" היינו ממלכה של שרים והוה חד מילתא.

אולם לא כן משמע בלשון תרגום אונקלוס: ואתון תהון קדמי מלכין כהנין ועם קדיש. הרי שלפי פירושו מחולק לתרתי, מלכים, כהנים, וגוי קדוש,
ולפי פירוש זה יש להבין איזה חלות דין כהונה היה במעמד הר סיני.

למה ללכת כבר ל"חלות דין כהונה"? מה רע ברמב"ן, אב"ע, ספורנו?