הם, המה: מה גורם השינוי? האם קיים הפרש במובנם?

[משה אסקוט]

בתנ"ך מופיעה המילה המה הרבה פעמים. כנראה, יש לה אותו מובן של מילת הם.

למשל, בפרשתינו יש: (במדבר ח:טז) כִּי֩ נְתֻנִ֨ים נְתֻנִ֥ים הֵ֙מָּה֙ לִ֔י מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל תַּ֩חַת֩ פִּטְרַ֨ת כׇּל רֶ֜חֶם בְּכ֥וֹר כֹּל֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָקַ֥חְתִּי אֹתָ֖ם לִֽי (שדומה ללשון שכבר נזכר בבמדבר ג:ט).

מעניין שגם יש הרבה מקרים ששתי הצורות השונות מופיעות באותו פסוק וקשורות לאותו דבר, כמו אלו בחומש:

(בראשית מב:לה) וַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה אִ֥ישׁ צְרוֹר כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ
(במדבר א:נ) וְאַתָּ֡ה הַפְקֵ֣ד אֶת הַלְוִיִּם֩ עַל מִשְׁכַּ֨ן הָעֵדֻ֜ת וְעַ֣ל כׇּל כֵּלָיו֮ וְעַ֣ל כׇּל אֲשֶׁר לוֹ֒ הֵ֜מָּה יִשְׂא֤וּ אֶת הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת כׇּל כֵּלָ֔יו וְהֵ֖ם יְשָׁרְתֻ֑הוּ וְסָבִ֥יב לַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ
(דברים א:לט) וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶ֠ם אֲשֶׁ֨ר לֹא יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָ
(דברים יד:ז) אַ֣ךְ אֶת זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת הַ֠גָּמָ֠ל וְאֶת הָאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם
(דברים לב:כ) וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא אֵמֻ֥ן בָּֽם
(דברים לב:כח) כִּי ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה

והנה המקרה היחידי של להמה בתנ"ך שכנראה מדבר אודות אותו דבר של מילת להם יותר מוקדם בפסוק:
(ירמיהו יד:טז) וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחֻצ֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב וְאֵ֤ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם וְשָׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת רָעָתָֽם

מה גורם לכך?

[ר_חיים_הקטן]

ע' בכתב והקבלה בכמה מקומות.

[משה אסקוט]

ע' בכתב והקבלה בכמה מקומות.

תודה!
ראיתי שהוא מצטט את חז"ל שאומרים שתוספת ה"א באה לגדל ולחזק את הענין. אבל הדוגמאות היחידות המובאות מופיעות רק בשמות העצם.

זה מסתבר יותר כשמדברים על שמות עצם אבל קצת יותר מוזר כשמדברים על כינויים כמו "הם". ובמיוחד כאשר שתי הצורות השונות של "הם", "המה" מופיעות באותו הפסוק.

ראיתי בראב"ע שמזכיר את הדברים הבאים על שמות ל:ד "לשאת אתו בהמה" : וה"א בהמה נוסף כי המלה מלעיל כאשר פירשתי
אך לא הצלחתי לזהות את המיקום המקורי בו הוא מסביר את מחשבתו באופן מלא.

[יאיר אתמר]

פי' הארוך שמות א א (מק"ג הכתר).
וע"ע: בראשית א ה (הקצר), ג יד (הארוך - דקדוק המילים), ל לד (הקצר), שמות כב יז (הקצר), ויקרא ה כב, דברים כד י, תהלים סו ה [= שפה ברורה עמ' קלב-ג], קטז טו, צחות שער האותיות אות ה.

ראה גם רקמה עמ' צז.

דברים ג כ: עַ֠ד אֲשֶׁר-יָנִ֨יחַֽ יְהֹוָ֥ה | לַֽאֲחֵיכֶם֘ כָּכֶם֒ וְיָֽרְשׁ֣וּ גַם-הֵ֔ם אֶת-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹֽהֵיכֶ֛ם נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם
יהושע א טו: עַ֠ד אֲשֶׁר-יָנִ֨יחַ יְהוָ֥ה | לַֽאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם-הֵ֔מָּה אֶת-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם

הֵמָּה נפוצה יותר (אם כי חלקן במשמעות אחרת, מעין הִנֵּה, ראה ביבל' במילון DCH), והיא צורת היסוד; תנועות סופיות עשויות להישמט, בפרט בכינויים (בלאו, תורת ההגה, כב 6; לפי קוטשר, מגילת ישעיהו, עמ' 344, הֵמָּה יסודה ב'המת', ע"ש). השווה אתנה > אתן, הֵנָּה > -הן (הן בלשון חכמים). [במגילות מדב"י יש גם 'אתמה', וגם: הואה, היאה (ראה: מורג, ארץ ישראל, ג, עמ' 169; קוטשר שם; פסברג, מגילות, א, עמ' 229-230). ויש מקבילות רבות ביתר השפות השמיות (ראה בלאו וקוטשר שם).]

[משה אסקוט]

תודה, ושבת שלום!