מה הביא לקריאה המוטעית על השקל ? הרמבן בעכו.

[יהודהא]

מה הביא לקריאה המוטעית על השקל ? הרמבן בעכו.

. .ידועה היא הערתו של הרמבן על דבר השקל (וגם מחצית השקל) שמצא בעכו ועל קביעתו שרש"י צדק בעמדתו לגבי משקל השקל כנגד עמדת הגאונים והרמבם . והוא מספר שהכותים [השומרונים] שהכתב בספר התורה שלהם הוא דומה מאוד [אבל לא זהה] לכתב עברי ,והם קראו את הכתוב על השקל והוא"שקל השקלים".
.
. . אבל היום הכתב מוכר היטב וברור שכתוב עליו "שקל ישראל" . אז איך מצטט הרמבן קריאה מוטעית שהיתה על השקל ?
מעניין שרב האי גאון (939–1038) מפרש את המאמר בגמרא בבלי "רבי אומר: בכתב אשורית נתנה תורה וכו' (סנהדרין ב"ב)": ”זה שבידינו עתה הוא אשורי, ושביד כותים וכתב שעל שקלי ישראל הוא רעץ“. אלא שלא ברור אם התכוון לשקלים של עם ישראל , או לשקלים שכתוב עליהם - שקל ישראל-.

. . לגבי הציורים הרמבן פירשם שהם מקלו של אהרון וצנצנת המן שנשצרו בקודש הקדשים, ואשתורי הפרחי ראה כאן מחתה לקטורת במקום צנצנת המן.

ואלו דברי הרמבן
. ."ברכני יי' עד כה שזכיתי ובאתי לעכו, ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי , חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים, כמו שמוזכר במסכת סנהדרין )כא ע"ב(; וקראו מן הצד האחד 'שקל השקלים', ומן הצד השני 'ירושלם הקדושה'. ואומרים כי הצורות: מקלו של אהרן, שקדיה ופרחיה; והצורה השנית – צנצנת המן" ושקלנו אותו בשלחנות ומשקלו עשרה כסף, והם חצי אונקיא שזכר רשי. וכן ראיתי מן המטבע ההיא חצי השקל שהיו שוקלין לקרבנות והנה נסתייעו דברי רבנו שלמה סיוע גדול, “.

. .כבר ר' עזריה מן האדומים 1513–1578 הבחין בחוסר ההתאמה בין הקריאה שהציג רמב"ן ובין הכיתוב על המטבעות מן הסוג הזה, וסבר שהרמבן לא זכר מה שנאמר לו : 'לבי אומר לי כי הרב נחמני ז"ל שכח וכתב "שקל השקלים" תחת "שקל ישראל"'. בהמשך הקריאה גם הוא טעה : ואת הכיתוב "ש ד" הוא מציע לקרוא כ"שקל דוד", אולם זוהי טעות, ויש לקרוא זאת "ש ג" שמשמעותו היא "שנה ג' " למרד.

הצעות

. .אבל י,משורר רצה להסביר זאת על רקע אותיות דומות- בכתב השומרוני- שבטעות, או כשהכתיב פחות ברור ניתן להחליף את האותיות , למשל יו"ד מתחלף בה"א ורי"ש מתחלף בקו"ף, ואז הם קראו : שקל י(ה)שק(ר)לים. אבל עדיין יש כאן קושי גדול בהמשך הקריאה,איך במקום שתי האותיות אל"ף ולמ"ד שבמטבע הם קראו את האותיות למ"ד ומ"ם [שקלם -חסר] ? והלוא אין כל דמיון בין האותיות האלה!
.
. .הצעה מרחיבה של י, עופר היא בהסתמך על הצעתו של משורר על החלפת האותיות כנל,ואז הם קיבלו את המילה שקל "השקאל". וההמשך הוא שהם זיהו את 'שקאל' כצורת ריבוי שבור של המילה 'שֶקל'. מתוך ההנחה שבהיות שהם דיברו ערבית הם עמדו על ההקבלה האטימולוגית בין 'שקל' העברי ובין 'ת'קל' בערבית, והכירו את הצורה 'ת'קאל' בערבית כצורת ריבוי של 'ת'קל', ועל כן ראו את 'שקאל' העברית־כביכול כמקבילתה.
. .אולם עיון בצורת האותיות [ בתמונות להלן ] מראה על קושי בהסבר הזה. וקשה לומר בוודאות מה גרם לטעות הקריאה.והנל הם השערות בלבד,


לא הבינו
. .אגב על המטבעות היו כיתובים נוספים שהרמבן אינו מתייחס למשמעותם, והיום מניחים , שהם באים לציין את השנה במניין שנות המרד,שנה א' שנה ב' וכו, בראשי תיבות: 'ש"א', 'ש"ב', 'ש"ג'. ההתעלמות מכיתוב זה אפשר מפני שהשומרונים לא הצליחו להבין את משמעותם של ראשי התיבות האלה.

.ולמעשה -
. .בעקבות תגלית זו, חזר בו הרמב"ן מהתנגדותו לשיטת רש"י, ואף הכריע להלכה כמותו. שקל כעין זה הגיע גם לידיו של רבי אשתורי הפרחי - מגדולי חוקרי ארץ ישראל, וכך כתב בספרו 'כפתור ופרח': "עוד בא לידי דינר ממטבע שקל הקודש, והוא כסף, כתוב סביבו בכתב הכותיים [השומרונים] שהוא כתב הדיוט... מצד אחד צורת מחתה, ומצד השני - אילן שקד בשלשה פרחי שקדים. שקלתיו בדקדוק, ועלה - ארבעה דרהם וחצי, וקירט אחד – כשקל שמצא הרמב"ן, וכשיטת רש"י.

. .למרות דברי הרמבן ואחרים דלעיל . להלכה פסק בשולחן ערוך כשיטת הרמב"ם על פי הגאונים והרי"ף, שמשקל השקל הוא 17 גרם, ולא כשיטת רש"י שהשקל הוא 'חצי אונקיא בקירוב', כלומר, 14.16 גרם.

[יהודהא]

שקל מימי בית שני וויקי.jpg (18.86 KiB) נצפה 1059 פעמים

כתב שומרוני.jpg (189.17 KiB) נצפה 1059 פעמים

כתב עברי ויקי ישיבה.png (7.38 KiB) נצפה 1059 פעמים

[יהודהא]

בשונה מדלעיל -כאן אכן הוחלפו האותיות !

בסוף מכתבו הנל של הרמבן שנשלח מארץ ישראל לחכמי קטלונייא, כתב-
.....כי בצור הקרובה לעכו היו מטביעין אותן.ומשקל הדינר הזה שלשה אסטרלינש[שטרלינג בצרפתית דאז], ונמצא הסלע שנים עשר אסטרלינש לפי דבריהם, ואינו אלא עשרה כדברי רבנו שלמה. ולמדנו שהגוים הללו הוסיפו עליהם שתות . אולי החתיכות הקטנות הנשקלות בבאזנד הם תוספת, וגופו בעצמו עשרים גרעיני כרוב".

מה עושה כאן ה כ ר ו ב ?

ובקונטרס השיעורים והמידות בהלכה של ד. א. התייחס לכך וכתב-
. ."ומה שכתב הרמב"ן "אולי החתיכות הקטנות הנשקלות בבאזנד הם תוספת, וגופו
בעצמו עשרים גרעיני כרוב" אינני יודע פירושו."

ולכאורה הדברים מכוונים לדברי האבע על עשרים גרה השקל בכי תשא שמות ל,יג, " ואלה הגרות -גרגרות חרוב הן", ונתחלפה להם הח' של חרוב בכ' של כרוב.

ובכך גם נתיישבה התמיהה איך נפקד מקומו של עץ החרוב מהתנך, שכן בחזל הוא מוזכר פעמים רבות וניכר שהיה לו חלק חשוב בהווי החיים דאז בארץ ישראל. ואם כן לפי האבע הרי שמו אמנם אינו נזכר אך גרה = גרגריו של החרוב מוזכרים בתורה כקנה מידה למשקלו של השקל.

ויש סיבות והתאמות לכך שהוא נבחר ליחידת משקל קטנה. -שכן משקל גרגיריו קטנים ,ויש זהות גבוהה בין משקל כל גרעיניו, וכן שגם לאחר שנים רבות אין משקלו פוחת, חרוב = חרבה = יבש. אגב יש הרוצים לראות את גלגולו של הגרה כיחידת משקל זעירה ללשונות נוספים :גרה= קורט[לתבלין] = קראט [ליהלומים]. וי"א - מקור השם קראט הוא בזרע פרי עץ החרוב (ביוונית κεράτιον – קרטיון) ששימש בימי קדם לשקילת אבני החן.

[מקדש מלך]

דא עקא שדברי האבן עזרא הם דלא ככל הראשונים והגאונים, ודאי שאינם תואמים כלל למטבע אותו מצא הרמב"ן, שכן גרעין החרוב הוא במשקל 0.2 גרם. ונמצא לדבריו שהשקל הוא 4 גרם, רחוק מאוד ממשקל המטבע שמצא הרמב"ן שמשקלו הוא 14 גרם. ודברי אבן עזרא צ"ע.

[יהודהא]

דא עקא שדברי האבן עזרא הם דלא ככל הראשונים והגאונים, ודאי שאינם תואמים כלל למטבע אותו מצא הרמב"ן, שכן גרעין החרוב הוא במשקל 0.2 גרם. ונמצא לדבריו שהשקל הוא 4 גרם, רחוק מאוד ממשקל המטבע שמצא הרמב"ן שמשקלו הוא 14 גרם. ודברי אבן עזרא צ"ע.

----------
על עניין משקלם הנמוך מאוד של 20 גרעיני חרוב - היטבת להקשות, ואשמח באם ידוע לך הסבר כלשהו לשיטה זו !

אבל-
..מה שכתבת " דלא ככל הראשונים והגאונים" דברים אלו אינם מדוייקים, שכן סימן זה של 20 גרעיני חרוב מופיע בנוסף לאבע גם אצל הרמבן במכתבו [וראיתי שבהוצאת מהר"ק של הרמבן כבר תיקנו את המילה כרוב - לחרוב] , ושוב ברמבן הלכות בכורות פ"ח. וכך גם כתבו הגאונים באוצה"ג כתובות י' . וכן ביראים סימן קמ וזל: ושמעתי עשרים גרה - עשרים גרעיני חרובין,ונקראו על שם שהבהמות גרות אותם[ מעלה גרה] ,וכסף משקל עשרים הגרעינים הוא השקל,והוא דבר מועט. ובכפתור ופרח פרק טז.

גם אם נפחית את השתות, שכן הרמבן ראה שקל שכבר הוסיפו לו שתות ל 24 גרה עדיין 4 גרם רחוקים מאוד מ 11,5 גרם .

. .וראיתי בספר מידות ושיעורים ע' תכא שכבר עמד על הקושי שלפי זה " שיעורם רבע משיעור הגאונים וצ"ע ליישבם" .והביא גם מהר"ן ומחידושי אנשי שם בנידון. ןהתקשיתי להבין מדוע קשה רק לפי הגאונים , שהרי גם לרמבן עצמו משקלו של השקל בגרמים [14] הוא פי ארבע ממשקל 20 גרעיני חרוב ? ואיך ניתן לקיים דבריו על 20 גרעיני חרוב ?

דומני - שהקושיא טובה מידי ולכאורה צריך להיות כאן איזשהוא כשל - שיש לעלות עליו. ואולי לחכמי הפורום פתרונים.

[מקדש מלך]

אכן, זה כתוב גם ביראים, וכבר בהגהות הגרי"פ פרעלא שם תמה עליו דזה כדעת אבן עזרא נגד כל הראשונים (ומשם היתה זכורה לי תמיהה זו, אלא שלא זכרתי שזו תמיהת הגר"י פערלא על היראים).

ואדרבה, אם תמצא תירוץ, או מי מחכמי הפורום, אשמח מאוד לשמוע.

[באמונתו]

מה הביא לקריאה המוטעית על השקל ? הרמבן בעכו.

. .ידועה היא הערתו של הרמבן על דבר השקל (וגם מחצית השקל) שמצא בעכו ועל קביעתו שרש"י צדק בעמדתו לגבי משקל השקל כנגד עמדת הגאונים והרמבם . והוא מספר שהכותים [השומרונים] שהכתב בספר התורה שלהם הוא דומה מאוד [אבל לא זהה] לכתב עברי ,והם קראו את הכתוב על השקל והוא"שקל השקלים".
.
. . אבל היום הכתב מוכר היטב וברור שכתוב עליו "שקל ישראל" . אז איך מצטט הרמבן קריאה מוטעית שהיתה על השקל ?
מעניין שרב האי גאון (939–1038) מפרש את המאמר בגמרא בבלי "רבי אומר: בכתב אשורית נתנה תורה וכו' (סנהדרין ב"ב)": ”זה שבידינו עתה הוא אשורי, ושביד כותים וכתב שעל שקלי ישראל הוא רעץ“. אלא שלא ברור אם התכוון לשקלים של עם ישראל , או לשקלים שכתוב עליהם - שקל ישראל-.

. . לגבי הציורים הרמבן פירשם שהם מקלו של אהרון וצנצנת המן שנשצרו בקודש הקדשים, ואשתורי הפרחי ראה כאן מחתה לקטורת במקום צנצנת המן.

ואלו דברי הרמבן
. ."ברכני יי' עד כה שזכיתי ובאתי לעכו, ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי , חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים, כמו שמוזכר במסכת סנהדרין )כא ע"ב(; וקראו מן הצד האחד 'שקל השקלים', ומן הצד השני 'ירושלם הקדושה'. ואומרים כי הצורות: מקלו של אהרן, שקדיה ופרחיה; והצורה השנית – צנצנת המן" ושקלנו אותו בשלחנות ומשקלו עשרה כסף, והם חצי אונקיא שזכר רשי. וכן ראיתי מן המטבע ההיא חצי השקל שהיו שוקלין לקרבנות והנה נסתייעו דברי רבנו שלמה סיוע גדול, “.

. .כבר ר' עזריה מן האדומים 1513–1578 הבחין בחוסר ההתאמה בין הקריאה שהציג רמב"ן ובין הכיתוב על המטבעות מן הסוג הזה, וסבר שהרמבן לא זכר מה שנאמר לו : 'לבי אומר לי כי הרב נחמני ז"ל שכח וכתב "שקל השקלים" תחת "שקל ישראל"'. בהמשך הקריאה גם הוא טעה : ואת הכיתוב "ש ד" הוא מציע לקרוא כ"שקל דוד", אולם זוהי טעות, ויש לקרוא זאת "ש ג" שמשמעותו היא "שנה ג' " למרד.

הצעות

. .אבל י,משורר רצה להסביר זאת על רקע אותיות דומות- בכתב השומרוני- שבטעות, או כשהכתיב פחות ברור ניתן להחליף את האותיות , למשל יו"ד מתחלף בה"א ורי"ש מתחלף בקו"ף, ואז הם קראו : שקל י(ה)שק(ר)לים. אבל עדיין יש כאן קושי גדול בהמשך הקריאה,איך במקום שתי האותיות אל"ף ולמ"ד שבמטבע הם קראו את האותיות למ"ד ומ"ם [שקלם -חסר] ? והלוא אין כל דמיון בין האותיות האלה!
.
. .הצעה מרחיבה של י, עופר היא בהסתמך על הצעתו של משורר על החלפת האותיות כנל,ואז הם קיבלו את המילה שקל "השקאל". וההמשך הוא שהם זיהו את 'שקאל' כצורת ריבוי שבור של המילה 'שֶקל'. מתוך ההנחה שבהיות שהם דיברו ערבית הם עמדו על ההקבלה האטימולוגית בין 'שקל' העברי ובין 'ת'קל' בערבית, והכירו את הצורה 'ת'קאל' בערבית כצורת ריבוי של 'ת'קל', ועל כן ראו את 'שקאל' העברית־כביכול כמקבילתה.
. .אולם עיון בצורת האותיות [ בתמונות להלן ] מראה על קושי בהסבר הזה. וקשה לומר בוודאות מה גרם לטעות הקריאה.והנל הם השערות בלבד,


לא הבינו
. .אגב על המטבעות היו כיתובים נוספים שהרמבן אינו מתייחס למשמעותם, והיום מניחים , שהם באים לציין את השנה במניין שנות המרד,שנה א' שנה ב' וכו, בראשי תיבות: 'ש"א', 'ש"ב', 'ש"ג'. ההתעלמות מכיתוב זה אפשר מפני שהשומרונים לא הצליחו להבין את משמעותם של ראשי התיבות האלה.

.ולמעשה -
. .בעקבות תגלית זו, חזר בו הרמב"ן מהתנגדותו לשיטת רש"י, ואף הכריע להלכה כמותו. שקל כעין זה הגיע גם לידיו של רבי אשתורי הפרחי - מגדולי חוקרי ארץ ישראל, וכך כתב בספרו 'כפתור ופרח': "עוד בא לידי דינר ממטבע שקל הקודש, והוא כסף, כתוב סביבו בכתב הכותיים [השומרונים] שהוא כתב הדיוט... מצד אחד צורת מחתה, ומצד השני - אילן שקד בשלשה פרחי שקדים. שקלתיו בדקדוק, ועלה - ארבעה דרהם וחצי, וקירט אחד – כשקל שמצא הרמב"ן, וכשיטת רש"י.

. .למרות דברי הרמבן ואחרים דלעיל . להלכה פסק בשולחן ערוך כשיטת הרמב"ם על פי הגאונים והרי"ף, שמשקל השקל הוא 17 גרם, ולא כשיטת רש"י שהשקל הוא 'חצי אונקיא בקירוב', כלומר, 14.16 גרם.

מאמר של עופר, מצ"ב:

[מקדש מלך]

אבל-
..מה שכתבת " דלא ככל הראשונים והגאונים" דברים אלו אינם מדוייקים, שכן סימן זה של 20 גרעיני חרוב מופיע בנוסף לאבע גם אצל הרמבן במכתבו [וראיתי שבהוצאת מהר"ק של הרמבן כבר תיקנו את המילה כרוב - לחרוב] , ושוב ברמבן הלכות בכורות פ"ח. וכך גם כתבו הגאונים באוצה"ג כתובות י' . וכן ביראים סימן קמ וזל: ושמעתי עשרים גרה - עשרים גרעיני חרובין,ונקראו על שם שהבהמות גרות אותם[ מעלה גרה] ,וכסף משקל עשרים הגרעינים הוא השקל,והוא דבר מועט. ובכפתור ופרח פרק טז.

ברמב"ן הלכות בכורות לא כותב שהסלע הוא עשרים גרעיני חרוב, אלא צ"ו גרעיני חרוב, שיוצא לכל סלע 19.2 גרם (אגב, לכאורה נראה כחומרת ימינו, ושלא כטענת החוקרים שהסלע האמיתי הוא 17 גרם, ולא עיינתי בזה). וגם הכפתור ופרח לפו"ר מחשב את הדבר על נכון.
ואם כן פשוט שאף שהרמב"ן קורא לגרעין החרוב גרה, אין כוונתו לגרה שבלשון תורה, ודלא כאבן עזרא. ונשאר האבן עזרא יחידאה, והיראים שמביאו תמוה, כתמיהת הגרי"פ שהבאתי לעיל.

[עזריאל ברגר]

אף שהרמב"ן קורא לגרעין החרוב גרה, אין כוונתו לגרה שבלשון תורה

כעין זה מצאתי בכתבי אדמו"ר הצ"צ במהלך דיון על הלכות מקווה שמכנה מידה רוסית כלשהי בשם "הין" אף שלכו"ע איננה הין האמור בתורה.
העירוני שזה כנראה ביו"ד סי' קסו

[יהודהא]

אבל-
..מה שכתבת " דלא ככל הראשונים והגאונים" דברים אלו אינם מדוייקים, שכן סימן זה של 20 גרעיני חרוב מופיע בנוסף לאבע גם אצל הרמבן במכתבו [וראיתי שבהוצאת מהר"ק של הרמבן כבר תיקנו את המילה כרוב - לחרוב] , ושוב ברמבן הלכות בכורות פ"ח. וכך גם כתבו הגאונים באוצה"ג כתובות י' . וכן ביראים סימן קמ וזל: ושמעתי עשרים גרה - עשרים גרעיני חרובין,ונקראו על שם שהבהמות גרות אותם[ מעלה גרה] ,וכסף משקל עשרים הגרעינים הוא השקל,והוא דבר מועט. ובכפתור ופרח פרק טז.

ברמב"ן הלכות בכורות לא כותב שהסלע הוא עשרים גרעיני חרוב, אלא צ"ו גרעיני חרוב, שיוצא לכל סלע 19.2 גרם (אגב, לכאורה נראה כחומרת ימינו, ושלא כטענת החוקרים שהסלע האמיתי הוא 17 גרם, ולא עיינתי בזה). וגם הכפתור ופרח לפו"ר מחשב את הדבר על נכון.
ואם כן פשוט שאף שהרמב"ן קורא לגרעין החרוב גרה, אין כוונתו לגרה שבלשון תורה, ודלא כאבן עזרא. ונשאר האבן עזרא יחידאה, והיראים שמביאו תמוה, כתמיהת הגרי"פ שהבאתי לעיל.

-----------------
לא עיינתי ברמבן בכורות בפנים. אבל במכתבו הרמבן כתב במפורש "וגופו בעצמו עשרים גרעיני חרוב" . כתוב גרעינים ולא גרה ,ולכן קשה להכניס דבריך לדבריו. וגם ביראים מפורש "ושמעתי עשרים גרה - עשרים גרעיני חרובין ". גם כאן הוא סומך דבריו על הפסוק,וההסבר שהצעת אפשרי אבל בדוחק. ואמנם קשה מהרמבן בבכורות שציין לצ"ו ואלי שינה בדעתו, ואולי כדבריך ואין הדברים ברורים מספיק.

ולר ע, ברגר - אמנם יש שמצאנו שימוש במונחים הלכתיים במובנים שונים בתקופות שונות. אולם כפי שציינתי למקדש לעיל לומר זאת כאן הדברים מאוד מאולצים , לאור המילים "וגופו " וכן ציטוט הפסוק עשרים גרה וכו.
אבל אין לקבוע מסמרות בנידון - ובאם יימצא הסבר קליט יותר אשמח,

[יהודהא]

בעניין הכרוב - חרוב
באחד המאמרים מצאתי הערה הנוגעת לענינינו כדלהלן :

.... "בכל הספרים של ימינו כתוב חרוב בח', אבל הרב הגאון מנחם צבי איזנשטט( בספרו מנחת
צבי, ?)כתב, שבכל כתבי היד ובדפוסים הראשונים הגרסה - 'כרובים' בכ'. ואף על פי שהכל אחד, צטטתי את הגרסה
המקורית כי הכתיב בכ' הוא בערכית, והשמוש בערבית במקום בעברית מציין,שהרמב"ן מתייחס למשקל הכ'רוב,
'שנקבע על ידי אנשי המקום, בלי לערוב לכך שהוא אמנם מתאים למשקל החרוב הטבעי.

דהיינו שלא היתה זו שגיאת כתב \ דפוס ,אלא כך היו כותבים בתחילה בהשפעת השפה הערבית.