תוכן כתב:'עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר'. ופירש"י: 'בכפר - זפת'. ויש לעיין מהא דתנן בכלים פ"ג מ"ז: 'קומקום שניקב ועשאו בזפת, רבי יוסי מטהר, שאינו יכול לקבל את החמין כצונן'. פירוש, שהחום ממיס את הזפת. והנה אמרינן בראש השנה י"ב ב': 'ברותחין קלקלו בעבירה וברותחין נידונו', וקשה, דכיון שהקב"ה ידע שהולך לדון דור המבול ברותחין, א"כ איזה תועלת יש לכסות התיבה מבחוץ בזפת, הרי הרותחין ימיסו את הזפת.
אַסְפַלְט (asphalt; בעברית גם: חֵמָר) הוא נוזל צמיג המופיע באופן טבעי בנפט גולמי...
לעיתים מבלבלים בין אספלט לזפת (עִטרן), שהוא חומר שנוצר על ידי זיקוק דסטרוקטיבי של חומר אורגני. גם האספלט וגם הזפת מסווגים כבִּיטוּמֶן (bitumen) – סיווג המכיל את כל החומרים המסיסים בפחמן דו-גופרי...
במקרא מופיע האספלט במגוון שמות בהקשר לשימושים שונים כגון: כופר לאיטום תיבת נח[1], חימר לבניית העיר בבל ומגדל בבל שבדרום מזרח מסופוטמיה[2] חמר וזפת לאיטום תיבת משה (תיבת גומא)[3] ובתיאור מלחמת ברית המלכים[4] וזפת בפרשת סדום ועמורה ובנבואות[5].
במקורות הקלאסיים הקדומים מוזכר שהאספלט היה אחד החומרים שנאסף בכמויות מסחריות. סטראבון[6] תיאר את תהליך היווצרותו ואיסופו. הרופא והבוטניקאי דיוסקורידס (המחצית השנייה של המאה ה-1) סיפר ש"האספלט היהודי שונה מהשאר. זה שיש לו ברק בצבע ארגמן וניחוח חזק והוא כבד, הוא יפה; ואילו הסוג השחור והמלוכלך הוא גרוע, מאחר שהוא מהול בתערובת של זפת" (I, 73:1)[7]. יוסף בן מתתיהו כתב שהאספלט "מעלה ארוכה לגוף ועל כן מערבים אותו בסמי רפואה רבים". טקיטוס כתב על דרכי איסופו בים המלח: "בעונת־שנה קבועה מקיא האגם מתוכו כּוֹפר...על־פי טבעו נוזל כהה...הנקרש וצף על פני המים...העוסקים במלאכה זו תופסים את הכּופר בידיהם...גושי הכופר השטים נדחפים ונגררים בידיים אל החוף; לאחר ייבושם...מבקעים אותם בגרזנים וביתדות..."[8]. בחיבורים מולומדיקינה כירוניס ו-"Ars Veterinaria" מאת פלגוניוס (המאה ה-4) ישנה עדות לחשיבות המתמשכת המקושרת ליתרונות הרפואיים של "הביטומן של יהודה" ולפופולריות של השימוש בו[9]. בספרות חז"ל מופיעים המושגים "כופרא" ו"זפת" בהקשר לשימושים רבים. בספרות הערבית נקרא האספלט מים המלח בשם "קפר אליהוד" (הכופר היהודי) ונחשב בעיני בני התקופה לטוב ביותר מבין כל מיני האספלט שהיו מוכרים ברחבי האזור...
הרמב"ם מזכיר את ה"זפת" כמרכיב בחבישה לטיפול בכאב של העצב... בנוסף לשימושיו הרפואיים, שימש האספלט גם כטיט לבנייה ולאטימה, וכן להדברה. כיום הוא משמש לריצוף כבישים, ציפוי גגות, לאיטום, לבידוד ולהגנה בפני קורוזיה[13].
אספלט המעורבב יחד עם מרכיבים נוספים כדי ליצור בטון אספלט, משמש לציפוי כבישים. האספלט המשמש למטרה זו מכונה בִּיטוּמֶן (bitumen) ומורכב בבתי זיקוק מתערובת של חומרים שונים, כדי להגיע לקשיות הדרושה. את הביטומן נוהגים לערבב עם חול וחצץ, לציפוי הכביש....
אור עולם כתב:זבחים קיג ע"ב:
"בשלמא למ"ד לא ירד מבול לא"י היינו דקם רימא התם אלא למ"ד ירד רימא היכא קם א"ר ינאי גוריות הכניסו בתיבה והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דרימא בת יומא והוי כהר תבור והר תבור כמה הויא ארבעין פרסי משכא דצואריה תלתא פרסי מרבעתא דרישא פרסא ופלגא רמא כבא וסכר ירדנא א"ר יוחנן ראשו הכניסו לתיבה והאמר מר מרבעתא דרישא פרסא ופלגא אלא ראש חוטמו הכניסו לתיבה והא א"ר יוחנן לא ירד מבול לא"י לדברי ר"ל קאמר והא קסגיא תיבה אמר ר"ל קרניו קשרו בתיבה והאמר רב חסדא אנשי דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו ולטעמיך תיבה היכי סגיא ועוד עוג מלך הבשן היכא קאי אלא נס נעשה להם שנצטננו בצידי התיבה".
אור עולם כתב:למה צריך להסתבך במה שהגמ' כבר טיפלה בו?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 154 אורחים